תזכיר חוק חדש: 183 יום בישראל יחייבו אדם במס על כל הכנסותיו בעולם
רשות המסים הפיצה תזכיר חוק שמבקש להחליף את "מבחן מרכז החיים" במבחן כמותי חד משמעי לקביעת תושבות. לפי ההצעה, מי ששהה 75 יום לפחות בשנת המס ובסך הכל 183 "ימי שהייה משוקללים" בשלוש השנים האחרונות - יוגדר תושב ישראל. המטרה: סיום המאבקים האינסופיים בין נישומים לרשויות המס
אדם ששהה בישראל 183 יום לא יוכל לטעון שהוא לא תושב ישראל, ויהיה חייב במס על כל הכנסותיו בעולם. כך קובע תזכיר חוק שהפיצה אתמול (ג') רשות המסים להערות הציבור. תזכיר החוק הוא גלגול של תזכיר חוק משנת 2023, ושניהם הם תוצאה של ועדה מקצועית שדנה בהיבטי מיסוי בינלאומי בשנת 2021. התיקון שמבקש תזכיר החוק לעשות הוא לייצר הגדרות ברורות ומובהקות למונחים: תושב ישראל ותושב חוץ. שאלת התושבות היא שאלה בעלת משמעות מיסויית רבה שכן בישראל, כמו ברוב המדינות, ישנו מיסוי פרסונלי. כלומר, אם אדם תושב ישראל, הוא חייב לשלם מס על כלל הכנסותיו, ולא רק על אלה המופקות בישראל.
במצב הנוכחי שאלת התושבות של אדם נתפסת כמעט פילוסופית, ולכן החוק קובע שדנים בה לפי "מבחן מרכז החיים", במסגרתו לוקחים בחשבון את מכלול הקשרים המשפחתיים, הכלכליים, והחברתיים של הנישום. מטבע הדברים, המצב יצר מאבקים בלתי נגמרים. כמעט כל נישום יכל לטעון שהוא תושב ישראל או תושב חוץ ולהתיש את עצמו, את רשויות המס ואת בתי המשפט. תזכיר החוק הנוכחי, מבקש לשנות זאת ולקבוע כי שאלת התושבות במקרים רבים לא צריכה להיות איכותית ופילוסופית, היא תוכרע לפי מבחן כמותי חד משמעי, לפי מספר הימים ששהה הנישום בישראל בשנת המס ובשנים שקדמו לה. עם זאת, התזכיר הנוכחי גם משאיר מקרים רבים בהם יהיה צורך במבחן מרכז החיים - אך הוא מצמצם אותם משמעותית.
תזכיר החוק שונה גם מקודמו בשנת 2023, הוא מציע מבחנים שונים וקשיחים יותר להגדרת תושב ישראל ותושב חו"ל. לפי התזכיר הנוכחי, בשביל להיות תושב ישראל באופן חד משמעי ובלתי ניתן לערעור, יש צורך בשהייה בישראל של 75 יום לפחות במהלך שנת המס, ובסך הכל שהייה של 183 ימי שהייה משוקללים בשלוש השנים האחרונות. הנוסחה של יום משוקלל היא כדלהלן: יום בשנה שקדמה לשנת המס ייחשב כשליש ויום בשנה לפני זה ייחשב כשישית יום. בשביל להדגים זאת, אדם ששהה ב-2025 75 יום, ב-2024 – 300 יום, וב-2023 – 48 יום - יוגדר כתושב ישראל בשנת 2025. (לפי התזכיר הקודם, במצב כזה הוא לא היה מוגדר כתושב ישראל). דרך אחרת להיות מוגדר תושב ישראל היא דרך בן הזוג. הגדרות דומות ניתנות גם לגבי תושבי חו"ל. כלומר, מי ששהה מתחת לרף מינימום מסוים יוגדר תושב חו"ל ללא יכולת לערער על כך. החידוש העיקרי בתזכיר 2023 הוא יצירת המונח של ימי שהייה משוקללים, ובעצם הרחבה של המקרים שבהם ייקבע באופן ודאי שאדם תושב ישראל או תושב חו"ל.
עם זאת, בהצעת החוק מודגש כי במקרה ויש אמנה למניעת כפל מס שמגדירה תושבות באופן אחר, הרי שהאמנה גוברת על החוק. כלומר, אם יש אמנה עם מדינה זרה, ולפיה עולה שזו מגדירה את הנישום כתושב שלה - זו גוברת על החוק, והנישום ייחשב רק כתושב של המדינה הזרה. במילים אחרות: אזרחים של ישראל ומדינה נוספת שעמה לישראל יש אמנה לא צריכים לחשוש ממס כפול, אבל כן צריכים לבדוק האם החוק ישנה את ההגדרה שלהם כתושבים באחת המדינות.
הדגשה נוספת היא שיש שורת מקרים חריגים שבנוגע אליהם מבחן השהייה לא קובע תושבות. המקרים מפורטים בתקנות שר האוצר משנת 2006. כך לדוגמה מי שחייל במדינה זרה, זר שהתנדב בצה"ל, מרצה באקדמיה, איש דת, עיתונאי חוץ וספורטאי חוץ - לא חייב להיחשב כתושב ישראל, גם אם שהה בארץ.
התגובות בעולם רואי החשבון מעורבות. מחד, יש שבירכו על התזכיר המתוקן. לפי עו"ד רו"ח שלומי לזר, ממשרד המיסוי מאיר מזרחי עם א. רפאל: "התזכיר מוסיף מבט לשנתיים שאחרי שנת המס, ונותן משקל שונה לכל אחת מהשנים, ויש בכך הרבה היגיון. התזכיר גם פתר סוגיה שהעסיקה גורמי מקצוע, האם תושבות משתנה גם במהלך שנת מס או שתושבות נקבעת לגבי כל השנה, התזכיר מאפשר לתושבות לחול רק על חלק מהשנה".
מנגד, עו"ד רו"ח רחלי גוז לביא, ממשרד עמית פולק מטלון, ביקרה את התזכיר: "זהו תזכיר דרמטי, הוא נותן משקל לא סביר למבחן ימי השהייה בארץ, זה מבחן לא גמיש שלא לקוח נסיבות חריגות ובלתי צפויות כמו מלחמה וקורונה... מספר ימי השהייה שהתזכיר קובע נמוך מדי ולא משקף את המציאות של תושבי חוץ שמגיעים לביקורים בישראל. התזכיר הוא פגיעה חמורה בזכויות הפרט, ובעקרון הוודאות המשפטית, ועלול להרתיע ישראלים רבים מלשמור על קשר עם המדינה בגלל חשש להשלכות המס הדרקוניות".
