נתוני פנגו: המלחמה הבריחה את הציבור מהמרכזים הקהילתיים לקניונים ממוגנים
בשבוע הראשון למבצע חלה צניחה של 67% בתנועה למקומות ללא מקלט. הציבור חוזר בהדרגה לשגרה, אך מעדיף קניונים ומרכזים עם מרחב מוגן, גם במחיר של נוחות ומרחק, ואילו אזורים ללא מקלטים ממשיכים להיפגע וההתאוששות בהם איטית יותר
הנתונים המבוססים על חניות, תדלוק וחניונים מראים כי בשבוע הראשון למבצע גרם ההלם הראשוני לציבור לשהות בעיקר בבית. מקומות ללא מקלט רשמו ירידה של כ-67% בתנועת לקוחות, כמעט שני שליש מהפעילות נעלמה בין לילה. אפילו שירותי בריאות לא נותרו חסינים וביקורים בקופות חולים ירדו ב-52% עד 62%. מרכזי קהילה, מתנ"סים ושירותי פנאי הציגו ירידות של עד 84%, כשהנתון הגבוה ביותר נראה במרכזים קהילתיים.
בשבוע השני ללחימה היה ברור שהציבור מתחיל להסתגל לאזעקות ולטילים השורקים, אך עדיין נזהרים מיציאות לאזורים לא ממוגנים. הירידה במספר הלקוחות למקומות ללא מקלט התמתנה משמעותית מ-67% בשבוע הראשון ל-34% בשבוע השני. הציבור העדיף רשתות גדולות עם מרחב פיזי רחב על פני סניפים קטנים ושכונתיים, כך לדוגמה, קניון רמת אביב שמר על כמעט מחצית מהתנועה הרגילה, הנוכחות הגבוהה ביותר מבין כל המקומות שנבדקו.
בשבוע השלישי נראה כי הישראלים מנסים לשוב ל"שגרת חירום", יוצאים מהבית אך נזהרים. מקומות ללא מיגון רשמו ירידה ממוצעת של כ-30% במספר המבקרים, הקניונים ששבו לפעילות התמודדו עם ירידה ממוצעת של כ-28% בלקוחות, פחות ממחצית מהירידה בשבוע הראשון ובמרכזים פתוחים חלה ירידה ממוצעת של כ-14% בלבד במספר המבקרים.
גם לקופות החולים חזרו הישראלים, עם ירידה ממוצעת של כ-25% בלבד, לעומת 57%–62% בשבוע הראשון ובמרכזים הקהילתיים חלה ירידה ממוצעת של כ-39% - קטגוריה שיותר מתקשה להתאושש.
במבצע "עם כלביא" הפכו עמדות הטעינה לרכב חשמלי לסוג של מדד לתנועת הציבור. כאשר הנהגים העדיפו עמדות קרובות למקלט והאריכו את זמן השהות שלהם בעמדו בכ-6%, מתוך תחושת "עוגן" במקום הבטוח. עמדות רחוקות ממקלט הציגו ירידה בנוכחות של 31%, אך זמן הטעינה קצר ב-5% , המשמעות היא שהנהגים מיהרו להטעין ולהתרחק מהמקום.
