דעה
האם הריבית בדרך למטה בחודש יולי?
הציפיות בשוק גוברות לקראת הודעת הריבית הקרובה, אך האינפלציה, המצב הגיאופוליטי והגירעון התקציבי מותירים את הבנק בין הפטיש לסדן. האם בכל זאת תגיע תחילת ההקלה?
בשבוע הבא תגבר התכונה בשוק ההון המקומי לקראת החלטת הריבית של בנק ישראל.
הפעם האחרונה שהריבית כאן השתנתה הייתה ביום הראשון של שנת 2024, אז ירדה ב-1/4% ל-4.5%, רמתה כיום.
לשם השוואה, בתקופה זו ירדה ריבית הבנק המרכזי של אירופה מ-4.5% ל-2.15% והריבית בארצות הברית ירדה מ-5.5% ל-4.5%.
במדינות "דומות" יותר לישראל כגון דרום קוריאה ירדה הריבית מ-3.5% ל-2.5% ואילו באוסטרליה ירדה הריבית מ-4.35% ל-3.85%.
אנו רואים, איפה, כי הכיוון הכללי הינו הורדת ריבית, אך המנעד רחב.
יצוין, כי בכל המקומות שציינתי ירדה האינפלציה. בגוש האירו ירדה האינפלציה מ-2.5% ל-1.9% ולמעשה נמצאת מעט מתחת לרמת היעד של 2%. בארצות הברית ירדה האינפלציה מ-3.3% ל-2.5%, בקוריאה ירדה האינפלציה מ-2.7% ל-1.9% ובאוסטרליה ירדה האינפלציה מ-3.6% ל-2.4%.
שווייץ, אגב, הגדילה עשות והורידה את הריבית מ-1.5% ל-0%, לאחר שהאינפלציה ירדה מ-1.4% למינוס 0.1%.
האם בנק ישראל יצטרף למגמה העולמית ויוריד את הריבית כבר בחודש יולי?
יש להודות, אנו הכלכלנים מייחסים לכך סבירות נמוכה למדי, אם כי לא שוללים זאת על הסף. למדנו בעבר כי בנק מרכזי לעולם לא אומר לעולם לא.
לכאורה, יש לבנק ישראל צידוק לעשות כן. האינפלציה כאן ירדה ל-3.1% ובנק ישראל מעריך כי תרד לאזור 2.5% עד 3% במהלך המחצית השנייה של השנה.
זאת ועוד: השקל תוסף משמעותית (עלה 4.3% כנגד הדולר בחודש האחרון וירד מתחת לרף חשוב של 3.5 שקל לדולר) ולדבר עשויה להיות השפעה מרסנת של ממש על לחצי המחירים במשק.
הורדה של הריבית תצמצם את הפער בין הריבית בארץ לריביות ברוב המדינות המפותחות וכך תשכך את לחצי התיסוף על השקל. בתקופה של מתיחות ותחרות עזה בסחר החוץ העולמי, זה חשוב מאוד.
עדיין, ההתחבטות תהייה קשה.
ראשית, האינפלציה בישראל עדיין רחוקה יותר מרמת היעד של 2% מאשר במדינות רבות אחרות.
שנית, הסביבה המדינית – ביטחונית בישראל יודעת עליות ומורדות זה זמן ועל כן נכון לבנק ישראל לנקוט מדיניות זהירה יותר ולהמתין לנתונים נוספים – בדגש על מדדי המחירים לצרכן – שיראו כי האינפלציה אכן מתכנסת בעקביות לרמת היעד.
שלישית, על בנק ישראל לבחון היטב את התפתחות הגירעון בתקציב המדינה. זה עומד כיום על 5% מהתוצר, עשירית האחוז בלבד מעל היעד של הממשלה, אך צריך לבחון את השלכות המלחמות השונות – צבאיות ואזרחיות – וההוצאות הישירות והעקיפות שנגרמו בגינן. ככל שהסביבה התקציבית מרחיבה יותר, כך קשה יותר להקל על המדיניות המוניטארית.
רביעית, מצב המשק שפיר. התוצר המקומי הגולמי של הסקטור העסקי צמח 5% ברבע הראשון של השנה לעומת הרבע הראשון של השנה שעברה, סביבת התעסוקה עדיין מלאה וגם האינדיקציות להמשך עדיין חיוביות, גם אם לא מרשימות.
הודעת הריבית של חודש יולי תלווה בתחזית כלכלית חדשה. תחזית זו מתפרסמת אחת לשלושה חודשים ומשקפת למעשה את עמדת בנק ישראל וציפיותיו כלפי משתני המפתח. כמו כן יערוך הנגיד ירון תדרוך עיתונאים.
האם ינצל בנק ישראל את המעמד ויודיע על הורדת ריבית? ואם לא, האם ניתן יהיה להסיק מהתחזית החדשה, או מדברי הנגיד, כי בשלו התנאים לעבור למדיניות מוניטארית מקלה יותר? או שמא יודגש דווקא הצורך להמשיך לנקוט מדיניות מאופקת ותלוית נתונים.
לראשונה זה זמן תעלינה השאלות האלה על הפרק ומכאן חשיבות ההחלטה ודברי ההסבר. השנה וחצי האחרונות היו מלחמתיות ולצורך המימון גם עלה מס הערך המוסף ויוקרו תעריפים נוספים. לכן, לא היו ציפיות שהריבית תשתנה כלל. כעת, עושה רושם שמאזן הסיכונים עשוי להצדיק גישה מעט פחות מרסנת והשוק יהיה, לכן, דרוך הרבה יותר מהרגיל לקראת ההודעה.
