בלעדי
35 מיליארד שקל לשנה: הסבסוד של המגזר החרדי על ידי הלא־חרדים מזנק
מחקר חדש חושף: הסכום השנתי שכל משק בית לא־חרדי מעביר למגזר החרדי הוא כ־13 אלף שקל. הכספים הקואליציוניים והערך הכלכלי של שירות בסדיר ובמילואים משפיעים על היקף הסבסוד שגדל בכל שנה. התוצאה: עידוד החרדים לא להשתלב בתעסוקה ופגיעה קשה בצמיחה ובאיכות החיים של כל אזרחי ישראל
הסבסוד הבין־מגזרי שמעביר המגזר היהודי הלא־חרדי למגזר החרדי, עומד בחישוב חסר על 35 מיליארד שקל לשנה. כך עולה ממחקר חדש של הכלכלן ד"ר גלעד כהן קובאץ' מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, לשעבר מנהל חטיבת המחקר הכלכלי של חברת הייעוץ האסטרטגי פארטו. כהן קובאץ' מסביר שהסבסוד הבין־מגזרי, ולא חישובים של הפסד תוצר, צריך להיות הנתון המרכזי בשיח על שילוב החרדים. זאת הן בשל חוסר ההוגנות של גריעת הסכום הזה מאיכות החיים של הלא־חרדים, והן משום שהסבסוד הוא שמונע את השתלבות החרדים בכלכלה בישראל.
החישוב של כהן קובאץ' מתבסס על עבודת היסוד "הערכה השוואתית של התרומה הכלכלית של קבוצות אוכלוסייה בישראל" של קבוצת הייעוץ האסטרטגי שלדור, שהתייחסה לנתוני 2019. אנשי שלדור ערכו "מיפוי שיטתי ומקיף של התרומה הכלכלית נטו של קבוצות האוכלוסייה בישראל: יהודים לא־חרדים, חרדים וערבים". הם יצרו מאזן שכולל את ההכנסות וההוצאות של המדינה לכל משק בית. לשם כך מיפו כ־430 מיליארד שקל מהכנסות המדינה, כולל מסים, קצבאות, שירותים ועוד.
העבודה של שלדור נבחנה ואושרה, בין היתר, על ידי יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר, פרופ' יוג'ין קנדל. מסקנות העבודה היו שהמאזן של משק בית יהודי לא־חרדי הוא תרומה של 1,350 שקל לחודש, של משק בית ערבי הוא מינוס 5,034 שקל, ושל משק בית חרדי הוא מינוס 10,318 שקל. בחישוב לכלל המגזר יצא שהציבור היהודי הלא־חרדי העביר לציבור החרדי ב־2019 סכום של 23.3 מיליארד שקל. הפער נוצר בעיקר כתוצאה מהשתתפות נמוכה במסים וצריכה רבה של שירותים.
"סבסוד חרדים משפיע על הביטחון הלאומי"
כהן קובאץ' עדכן את הנתונים בהתאם לעליית התוצר עד 2024 וכן לעלייה בחלקם של החרדים באוכלוסייה, והוסיף כ־6 מיליארד שקל. המשמעות היא שהסבסוד הבין־מגזרי לפי המרכיבים שחישבה שלדור עמד ב־2024 על 29.9-29.4 מיליארד שקל. על זה הוא הוסיף שני מרכיבים שהפכו להרבה יותר משמעותיים בשנתיים האחרונות. אחד הוא השירות בסדיר ובמילואים, והוא מורכב מאובדן שכר, ניסיון כולל וותק בשל השירות הסדיר, ומבזבוז ההון של המעסיקים בשל היעדרות העובדים המשרתים במילואים. הוא מוערך ב־4 מיליארד שקל. המרכיב השני הוא החלק החרדי בכספים הקואליציוניים, שגם בתקופת המלחמה הם לא היו מוכנים לוותר עליו — כ־1.5 מיליארד שקל לשנה.
כהן קובאץ' מסכם: "החברה החרדית מקבלת כיום בכל שנה שירותים ציבוריים, ובהם חינוך, בריאות ורווחה, ונהנית מתשתיות וביטחון — בערך הגבוה ב־36-35 מיליארד שקל מתרומתה הכוללת לקופת המדינה". כל משק בית יהודי לא־חרדי תורם למטרה זו בממוצע 13 אלף שקל בשנה. כהן קובאץ' מעריך שזהו חישוב חסר, משום שהוא אינו כולל שינויי מדיניות עדכניים כגון הרפורמה בתחבורה הציבורית והרחבת הזכאות לנקודת זכות בגן ילדים.
בהנחה שדפוסי ההכנסה ותשלומי המסים וקבלת השירותים מהמדינה ייוותרו דומים לאלו הקיימים היום, הרי שהשינויים הדמוגרפיים צפויים, לדבריו, להביא לכך שעד 2050 הסבסוד הבין־מגזרי יגדל בכ־75% ויעמוד על רמה שנתית של כ־64-59 מיליארד שקל במונחי היום. הסבסוד לכל משק בית לא־חרדי יגדל פי 2.25 לערך, מ־13 אלף שקל בשנה היום לכ־30 אלף שקל בשנה.
כהן קובאץ' מציין ש"מדינת ישראל מיוחדת בכך שמבחינתה משבר כלכלי או נחשלות כלכלית לא רק עלולים לפגוע במערכות הבריאות והרווחה ובאיכות החיים, אלא עלולים להשליך על הביטחון הלאומי ולשנות את מאזן ההגירה".
"זה לא הוגן שאתה חי על חשבוני"
שיעורי התעסוקה של החרדים, איכות התעסוקה שלהם והפגיעה בפוטנציאל הצמיחה של המשק הם, לדעת כהן קובאץ', סימפטומים משניים. "הסימפטום המרכזי הוא סבסוד בין־מגזרי המייצר השפעות כלכליות שליליות ונטל מימוני כבד על הקבוצה הלא־חרדית, ושורשו טמון במערכת היחסים וההסדרים הכלכליים והמוסדיים של החברה החרדית. הבעיה הכלכלית המרכזית טמונה בתרומת החסר של חרדים למשק הציבורי ובשימוש היתר שלהם במשאבים הציבוריים, ובפגיעה ברמת החיים ובפוטנציאל הצמיחה של הקבוצות הלא־חרדיות. הסבסוד הבין־מגזרי פוגע לא רק ברמת החיים של הקבוצות הלא־חרדיות אלא גם בצמיחה הכלכלית שלהן".
הוא מסביר כי "לולא הסבסוד הבין־מגזרי יכולה היתה החברה הלא־חרדית לפנות תקציב של כ־36-35 מיליארד שקל בשנה, שהוא שווה ערך לתוספת רוחבית של כ־8% בתקציבי כל משרדי הממשלה (להוציא משרד הביטחון)". הוא מביא כמה סכומים להמחשה: תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל עומד על כ־14.5 מיליארד שקל בשנה, והתקציבים המוקצים לתשתיות תחבורה עומדים על כ־38.3 מיליארד שקל.
הבעיה, לדבריו, היא ש"עצם הסבסוד הניכר הוא גורם מרכזי בדשדוש הכלכלי של החרדים. ההקלות בתשלומי מסים יחד עם היקף השירותים הציבוריים הנדיב שהם מקבלים מאפשרים לייתר את הצורך במיצוי כושר ההשתכרות". כהן קובאץ' אומר שצמצום הסבסוד צריך להיות היעד המרכזי ביחסי המגזרים. "זה הנתון שמראה את גודל העיוות. אנחנו לא דורשים 'תייצרו כמונו', אלא אומרים שזה לא הוגן שאתה חי על חשבוני". לדבריו, "הגענו לנקודה שצריך להגיד את זה: 'אנחנו מממנים אתכם'. צריך לשנות את מדיניות המיסוי וסבסוד החינוך. אין ברירה".
