החוסן הביטחוני מתחיל בכוח אדם מקומי
האירועים הביטחוניים בשנתיים האחרונות, החל ממלחמת חרבות ברזל, דרך ההסלמה המתמשכת מול החזיתות בצפון, ועד העימות הישיר מול איראן, ממחישים את המציאות בה ישראל חיה תחת איום ביטחוני תמידי. בעידן כזה, המשמעות של עבודה בתעשייה הביטחונית מתחדדת: זו כבר לא רק הזדמנות תעסוקתית, אלא שליחות לאומית. מדובר בשילוב ייחודי בין אתגר טכנולוגי, תרומה ישירה לביטחון המדינה, ויצירת קריירה מקצועית משמעותית. על רקע זה, התעשייה הביטחונית עשויה להפוך להזדמנות אמיתית לדור שמחפש עומק, ערך ויציבות.
הציבור הישראלי ראה במשך שנים את ההייטק כמוקד השאיפות המרכזי, ומעטים רואים בתעשייה המסורתית ענף בעל הזדמנויות תעסוקתיות משמעותיות. בעוד שההייטק מושך אליו את מיטב המוחות, התעשייה הביטחונית שמניעה את רכבת הביטחון הלאומי וענפים נוספים בתעשייה המסורתית (low tech) נותרים פעמים רבות מאחור במערכת התעסוקתית, למרות הפוטנציאל העצום הגלום בהם. בעידן שבו התחום הביטחוני בישראל מתמודד עם אתגרים מורכבים, זו הזמן לבחון את הכישרון הלא ממומש שבתעשייה זו.
מצוקת כוח האדם בתעשייה הביטחונית
למרות ההתקדמות בשנים האחרונות, התעשייה הישראלית מתמודדת עם אתגר מתגבר בגיוס כוח אדם מקצועי. דור העובדים הוותיקים פורש, אך קצב כניסת צעירים למקצועות ההנדסה, הטכנולוגיה והייצור לא מדביק את הפער. מסקר המחסור בכישרונות של (Manpower Group) העולמית לשנת 2025, עולה כי 85% מהמעסיקים בישראל מתקשים לגייס עובדים ובין המשרות הבולטות מדובר על מהנדסים.
אין זה מפתיע נוכח העובדה כי רק בשנים אחרונות דובר על מחסור של כ־14 אלף מהנדסים בכלל התעשיות (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). גם בעובדי הצווארון הכחול מפעילי מכונות, טכנאי אחזקה ורתכים, נרשמת ירידה חדה בזמינות עובדים מיומנים. בעוד הביקוש למיומנויות אלו נמצא במגמת עלייה חדה.
תהליך זה פוגע ביכולת התעשייה לצמוח ויחד עם זאת ישירות גם על החוסן הלאומי. תלות בגורמים חיצוניים עלולה להוות סיכון אסטרטגי של ממש, במיוחד עבור התעשיות הביטחוניות. לכך מצטרפות מגמות גלובליות של בידוד כלכלי והגבלות על יצוא, שפוגעות ביציבות שרשראות האספקה ומחדדות את הצורך בהרחבת הייצור המקומי ובבנייה שיטתית של עתודת כוח אדם מקצועי בישראל.
התעשייה הביטחונית בישראל אינה מצומצמת למרכז הארץ. זו הזדמנות גדולה עבור האוכלוסייה המקומית, שכעת יכולה למצוא את מקומה בתעשייה מתקדמת, מבלי לנדוד לתל אביב. אולם, הפוטנציאל לא ממומש כראוי. צעירים רבים בפריפריה לא מודעים להזדמנויות שמציעה להם התעשייה, ולא מקבלים את הכלים וההכשרה הנדרשים. בתעשיות הביטחוניות יש יציבות תעסוקתית, תנאי עבודה טובים וכמובן משמעות רבה, בדיוק מה שדורש הדור החדש שמחפש תעסוקה עם ערך.
על אף שהתפיסה הרווחת מצביעה על תחום ההייטק כתחום המשיכה העיקרי לצעירים, לא כל דור הצעירים שואף לעבוד בסטארט-אפים. רבים מחפשים יציבות תעסוקתית, תחושת משמעות ואתגר טכנולוגי. התעשייה הביטחונית שמניעה את הגורמים הקריטיים ביותר לביטחון הלאומי, יכולה לספק את כל אלו, אך זה לא קורה מספיק. חיבור בין מהנדסים צעירים לבין האתגר הביטחוני יכול להוות פתרון יעיל וארוך טווח.
להכשיר כבר היום את עובדי המחר
כדי לממש את הפוטנציאל הזה, יש צורך בכמה צעדים משמעותיים. ראשית, יש להקים תוכניות הכשרה מקצועיות בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון ומשרדי ממשלה נוספים, במטרה להכין את הדור הבא לתפקידים תעשייתיים חיוניים. שנית, יש להקים מסלולי עתודה טכנולוגיים כבר מהתיכון בשיתוף עם חברות הביטחוניות וזאת בכדי להבטיח שתהיה המשכיות בכוח האדם. שלב נוסף הוא להעמיק את השקעת המגזר הציבורי בתעשיות הביטחוניות, כך שגם הצעירים יראו בתעשייה זו אופציה תעסוקתית אטרקטיבית.
השקעה בכוח אדם לתעשייה הביטחונית מלבד פתרון תעסוקתי היא השקעה לאומית אסטרטגית. זו יכולה להבטיח יציבות כלכלית, ובעיקר למנוע תלות חיצונית במצבי חירום. כעת, בעידן שבו האתגרים הביטחוניים הולכים ומתרקמים, הגיע הזמן להשקיע בעתיד כוח האדם שלנו, לא רק כדי לתמוך בתעשייה הביטחונית, אלא גם כדי לחזק את מעמדה של ישראל בשדה
לירון טופז הוא מנכ"ל תאת ישראל
