ניתוח
בשלב זה האוצר מציע לעסקים עמימות ופשוט לסמוך עליו
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מסרב בינתיים להתחייב על תוכנית לעסקים הסגורים ולעובדים, ומסביר שברגע הנכון "תישלף החליפה הנכונה מארון הבגדים". החשש במשרד האוצר כפול – גם להתחייב מוקדם מדי ולשלם ביוקר וגם מפני הקרקס שעוד מחכה להם בכנסת. לפי השר, "הוכחנו שאנחנו יודעים לתת ביטחון לאזרחים". אשרי המאמין
נכון לתחילת יומו השלישי של מבצע "שאגת הארי", במשרד האוצר עדיין לא ממהרים להודיע על תוכנית סיוע לעסקים. בעוד טילים נוחתים על ישראל, מסגרות החינוך נותרות סגורות, בעלי עסקים רבים נאלצים לצמצם או להשבית לחלוטין את פעילותם והציבור בכללו צמא לוודאות, במשרד האוצר דבקים באסטרטגיה המוכרת ממשברים קודמים: המתנה לבהירות בנוגע להיקף האירוע ומשכו לפני הכרזה רשמית בשאלה אם תינתן תוכנית סיוע ומה היא תכלול. הגישה הזו קיבלה ביטוי בדבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במהלך מבצע "עם כלביא".
4 צפייה בגלריה
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בוועדה למיזמים ציבוריים 11.2.26
(צילום: דוברות הכנסת, דני שם-טוב)
סמוטריץ' הסביר אז, כי "יש לנו ארון בגדים מלא חליפות. עכשיו רק צריך לשלוף את החליפה המתאימה. לבוא בתחילת השבוע השני עם הסכמות ולהגיד זה הכפתור שנכון ללחוץ עליו – זה הדבר הנכון". או במילים אחרות: מבחינת סמוטריץ', לציבור מספיק לדעת שיש לאוצר כלים, אך הימים הראשונים של המערכה הם לא הזמן המתאים להבהיר מה הם יהיו. ה"חליפות" שעליהן סמוטריץ' דיבר הן דגמים משופרים של מתווים קודמים: מתווה הסיוע במהלך מבצע עם כלביא שכלל, בין היתר, פיצוי לעסקים על אובדן הכנסה ותשלום רטרואקטיבי על הוצאה לחל"ת, התבסס על המתווה של "חרבות ברזל", שהתבסס בתורו על המתווה שגובש במהלך מגפת הקורונה.
את הגישה הזו הוא הדהד גם אתמול במסיבת עיתונאים שערך, כשהתייחס לצורך של המשק בוודאות ואמר: "הוודאות היא פשוטה: יש משרד אוצר, הוכחנו שאנחנו יודעים לתת ביטחון גדול לאזרחים. גם במבצע עם כלביא חיכינו שבוע עד לפרסום המתווה. ככל שהמערכה תתארך ניתן מענה". לצד זאת הוסיף סמוטריץ' כי משרד האוצר שואף לפתיחה מהירה ככל שניתן של המשק.
כשנשאל מה בכל זאת אפשר לומר לבעלי עסקים שעסקיהם סגורים ואין להם צפי או אופק, השיב השר: "אין מה לומר ביום השני למלחמה. כולם יודעים שיש מדינה, יש משרד האוצר, יש חקיקה ויש תקנות. מדינת ישראל יודעת לתת רשת ביטחון רחבה ומאוד טובה. זה לא נכון ולא מקצועי לומר כבר עכשיו מה יהיה. כשנראה מה הבעיה נדע להגיד".
עמימות כמדיניות ממשלתית
העמימות שעליה סמוטריץ' מבקש לשמור נועדה לשרת את מטרת האוצר להימנע מפיצוי גורף וחסר הבחנה שיכביד על הקופה הציבורית, ולהצליח לייצר מנגנון מדויק שמתמרץ המשכיות עסקית ומונע הוצאה מיותרת של עובדים לחל"ת במקרים של לחימה קצרת מועד. אך עבור המעסיקים, שנאלצים כבר כעת לקבל החלטות על הוצאת עובדים לחופשה, ועבור עובדים – שנאלצים, למשל, להישאר בבית עם ילדיהם או שמקום עבודתם נסגר – אין ודאות אם יקבלו שכר בגין ימים אלו. לכן, במגזר העסקי קוראים עוד מאז תקופת הקורונה ל"נוהל לחיצת כפתור" – מנגנון מובנה בחוק שמאפשר, ברגע שיש אירוע חריג כמו מלחמה או מגיפה עולמית, להעניק פיצוי לעסקים ולעובדים במהירות ובתהליך חקיקה פשוט יותר. בוועדת הכלכלה אף החלו לקדם נוהל שכזה עוד לפני מלחמת 7 באוקטובר, אך הוא לא קודם, בין היתר בשל התנגדות האוצר.
הדרישה של המגזר העסקי משקפת את המתח שבין הוודאות העסקית הנדרשת, בוודאי במדינה רצופת אירועים ביטחוניים כמו ישראל, לבין הגמישות שמאפשרת לדייק את המענה הכלכלי. באוצר טוענים, כי "נוהל לחיצת כפתור" נוקשה עלול לייצר עיוותים כלכליים קשים. במשרד גם מצביעים על כך שגם בחרבות ברזל וגם במהלך עם כלביא, רק כ־2% מהשוק יצאו לחל"ת וחזרו מיד לאחר מכן, מה שמעיד מבחינתם על יציבות המשק תחת המודלים הקיימים.
הם מדגישים כי קביעת רף קשיח בחוק מראש, המונעת מהאוצר את הגמישות לפעול, יכולה גם לפגוע בציבור. כך, למשל, קביעת פיצוי על היעדרות של 14 יום היתה מונעת מהם את האפשרות לקצר את הרף ל־10 ימים בלבד במקרה של מבצע עם כלביא, או לקבוע שעסקים שנפגעו באופן ישיר יקבלו פיצוי גם על פגיעה עקיפה. בנוסף, לטענתם, הוודאות קיימת בעצם קיומו של המודל המוכר, המתבסס על עקרונות של הוצאה לחל"ת ופיצוי על נזק עקיף, גם אם פרטיו הסופיים נקבעים רק לאחר שהתמונה הביטחונית מתבהרת.
יש היגיון בטיעונים של משרד האוצר, בוודאי במערכה הנוכחית שבינתיים מתרחשת ברובה במהלך חג הפורים, שבו ממילא יש חופש במערכת החינוך ובחלק ממקומות העבודה. אלא שהפער בין התכנון המקצועי לבין המציאות בשטח נחשף ברגע שהמתווה מגיע לשולחן הכנסת. כפי שראינו במבצע עם כלביא, הבעיה המרכזית אינה הזמן שלוקח לאוצר לגבש את תזכיר החוק – תהליך שהסתיים אז בתוך שבוע – אלא הסאגה הפרלמנטרית הנלווית אליו. חברי ועדת הכספים התכנסו אז שבע פעמים לדיונים מרתוניים שנמשכו עשרות שעות; הדיון המקצועי הפך במהרה לזירת התנגחות באוצר, וחברי הכנסת ביכרו זמן מסך ונאומים על פני פרגמטיות, תוך מתן אפשרות נרחבת לקבוצות לחץ להשפיע על התוצאה. בזמן הזה, עסקים שנאלצו לסגור את דלתותיהם ואולי לקחת הלוואות גישור, לא ידעו אם ומתי יקבלו פיצוי כספי. עובדים שנעדרו לא ידעו אם יוכלו לקבל דמי אבטלה עבור ימים אלו.
גם הפעם, ככל שהמבצע יימשך והמשק ייוותר מושבת, הוודאות הראשונית ביחס לכוונה לייצר מתווה ולקווי המתאר שלו תתקבל ככל הנראה רק בשבוע הבא, וייתכן שנראה דינמיקה נוספת של תהליך אישור מפרך בכנסת. עם זאת, בעוד מבצע עם כלביא היה שונה במהותו מחרבות ברזל – הן במשך הזמן וההשפעה על המשק, והן במאפיינים כמו נזק רחב לעסקים במרכז הארץ, וחרבות ברזל היה שונה מהקורונה, הדמיון הפוטנציאלי בין שאגת הארי לעם כלביא – לא הטרמינולוגי אלא במאפייני הנזק ומשך הזמן, עשוי לזרז את המענה ולהביא להעתקה יחסית מלאה של המתווה הקודם.
