הגיע הזמן למודל חדש לעשייה חברתית
לאחרונה פורסם מחקר מדאיג של ארגון מנהיגות אזרחית, לפיו יותר מ-70% מהעמותות בישראל מדווחות על קשיים כלכליים משמעותיים, כ־40% מהן מציינות ירידה בתמיכה ממקורות ממשלתיים ותרומות, וכ-18% מתקשות לעמוד בתשלומים השוטפים. המשבר הזה מתרחש בשעה שהחברה הישראלית זקוקה לעמותות יותר מאי פעם - כאשר מערכות הרווחה, הבריאות והחינוך מתקשות לספק מענה לצרכים ההולכים וגדלים.
מאחורי הנתונים המדאיגים הללו מסתתרת מציאות שמאיימת על עצם קיומו של המגזר השלישי בישראל. ארגונים חברתיים הפועלים בתחומי רווחה, חינוך, בריאות ותעסוקה מהווים מזה שנים את חוט השני של החברה הישראלית; הם ממלאים את הפערים שהמדינה מותירה, מחזקים קהילות, ומעניקים מענה לאוכלוסיות שנשכחות מאחור. אך אותם ארגונים, שמחזיקים את קו החזית החברתי, מתמודדים כיום עם מצוקה חסרת תקדים.
עמותות רבות בישראל נשענות על תמיכה פילנתרופית, לרוב אמריקאית, שמוערכת בכ־75% מסך התרומות הבינלאומיות לישראל. כל ירידה בתמיכה עלולה לטלטל את יציבותן, במיוחד על רקע הקיצוצים הרוחביים שהממשלה כבר מבצעת בתחומים החברתיים. צירוף הנסיבות הזה; ירידה בתרומות, צמצום תקציבים ממשלתיים והעמקת הצרכים החברתיים, יוצר סיכון ממשי לקריסת ארגונים קטנים ובינוניים ולפגיעה בשירותים חיוניים לאוכלוסיות פגיעות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
בתחילת המלחמה נרשמה התגייסות חסרת תקדים של הציבור ושל העולם היהודי למען ישראל, והיקף התרומות זינק. אך באופן טבעי, מרבית המשאבים הופנו לצרכים דחופים ולמי שנפגעו ישירות מהמלחמה. כתוצאה מכך, עמותות רבות שאינן עוסקות ישירות בתחומי החירום, כמו סיוע לילדים ונוער בסיכון, שיקום נפגעות אלימות במשפחה, או סיוע לחולי סרטן, נותרו מאחור ומתקשות לגייס את המשאבים הנדרשים להמשך פעילותן החיונית.
הקושי לגייס תרומות הוא אמיתי, חוצה תחומים, ומאיים על עצם המשך פעילותן של עמותות רבות. כדי לשמור על מגזר חברתי מתפקד נדרש שינוי עומק בגישה: גיוון מקורות ההכנסה ופיתוח מנגנוני הכנסה עצמאיים שיבטיחו יציבות כלכלית גם בתקופות משבר.
הסתמכות על פילנתרופיה בלבד הוכחה בשנים האחרונות כחסרת יציבות. עמותות שמפתחות הכנסות עצמיות נהנות לא רק מביטחון כלכלי, אלא גם מעצמאות תפקודית. בעוד שתרומות רבות מוגבלות בזמן וניתנות למטרות ייעודיות בלבד, מנגנוני הכנסה עצמאיים מאפשרים תכנון לטווח ארוך והובלת מהלכים אסטרטגיים שמשרתים את מטרות הארגון. הם גם מחזקים את הארגון מול תורמים, שכן עמותות שמפגינות איתנות כלכלית נתפסות כאפקטיביות וחדשניות יותר, ובכך הופכות דווקא לאטרקטיביות יותר עבור פילנתרופיה.
עמותות שהצליחו להקים מערכות עצמאיות ליצירת הכנסות מצליחות לשמור על פעילותן ואף להתרחב. מדובר בהשקעה בעתיד העמותה ובהזדמנות עבור תורמים להשפיע באופן משמעותי וארוך טווח על חוסנן של מסגרות חברתיות בישראל.
חשוב להבין כי מעבר ליתרון הכלכלי, הכנסות עצמיות מאפשרות לעמותות לפעול על פי ערכיהן וחזונן, מבלי להיצמד למגבלות של תורמים או קרנות. רבות מהקרנות אינן מממנות תקורות או פעילויות שוטפות, אלא מחפשות פרויקטים חדשים וייחודיים. מנגד, הכנסות ממכירת שירותים, מתוכן, או משיתופי פעולה מסחריים מאפשרות גמישות תפעולית ותכנון ארוך טווח, והן מייצרות ערך כפול - גם הכנסה שמחזקת את הארגון, וגם תרומה ממשית לקהילה.
הפילנתרופיה תמשיך להיות אבן היסוד של העשייה החברתית בישראל ובעולם, אך היא כבר אינה יכולה לבדה לשאת את המשקל. פתרונות מימון חדשניים ופיתוח מקורות הכנסה עצמאיים הם צו השעה. ארגונים חברתיים המבקשים להבטיח קיימות, עצמאות והשפעה לאורך זמן נדרשים לגבש אסטרטגיה כלכלית חדשה - כזו שמשלבת בין שליחות חברתית לחשיבה יזמית, ויוצרת עמותה יציבה, אפקטיבית ורלוונטית לשנים הבאות.
ירון נוידרפר הוא מנכ"ל ומייסד קבוצת SFI, התומכת בעמותות בפיתוח מודלים הכנסה עצמיים וברי קיימא למימון פעילותן
