ייצוא הגז אושר, עכשיו חייבים להבטיח את עתיד האנרגיה של ישראל
ההצהרה על הסכם ייצוא הגז למצרים היא מהלך מדיני וכלכלי חשוב, אך היא גם רגע מבחן אסטרטגי. דווקא עכשיו, כשהגז הישראלי הופך למרכיב משמעותי במערכת האנרגיה האזורית, על ישראל לוודא שהמהלך אינו בא על חשבון הביטחון האנרגטי שלה פנימה.
משק החשמל הישראלי נכנס לשנים של גידול מואץ בביקוש. שינויי האקלים מביאים לגלי חום ממושכים ולעומסי שיא, ובמקביל מתרחב תהליך החשמול של הכלכלה. תחבורה חשמלית, מתקני התפלה עתירי אנרגיה, מרכזי נתונים, שימוש גובר בבינה מלאכותית וצריכה דיגיטלית. כל אלה יחד מובילים לכך שצריכת החשמל בישראל צפויה לגדול בקצב של כ־5 אחוזים בשנה בשנים הקרובות.
במציאות זו, לא ניתן להניח בוודאות כי יימצאו בעתיד מאגרי גז נוספים, דווקא בשעה ששינויי האקלים והמעבר המואץ לחשמול צפויים להוביל לגידול מתמשך בביקוש לחשמל. קבלת החלטות ארוכות טווח על ייצוא גז, ללא חיזוק מקביל של משק האנרגיה המקומי, עלולה להציב את ישראל בתוך עשור בפני מחסור, פגיעות ותלות גוברת.
מעבר לשאלת הכמויות, מדובר גם בשאלת ביטחון לאומי. משק החשמל הישראלי נשען כיום במידה רבה על גז טבעי המוזרם ממספר מצומצם של מתקנים וצינורות, חלקם במרחב הימי. זהו מבנה ריכוזי ופגיע, במיוחד במדינה שאינה מחוברת לרשתות חשמל אזוריות ומתמודדת עם איומים ביטחוניים ואקלימיים גוברים. פגיעה בתשתית מרכזית אחת עלולה להשפיע על המשק כולו.
כאן נכנסת האנרגיה המתחדשת כמרכיב אסטרטגי ולא רק סביבתי. ייצור חשמל מבוזר, המבוסס על קרינת שמש זמינה בהיקף חריג ביחס לעולם, מחזק את החוסן האנרגטי של ישראל, מפחית תלות בתשתיות ריכוזיות ומאפשר רציפות תפקודית גם בשעת חירום. קפיצת הדרך שחלה בשנים האחרונות בטכנולוגיות אגירה הפכה את השילוב של אנרגיה סולארית ואגירה לפתרון ישים, כלכלי והכרחי.
עבודת עומק מקצועית שנעשתה לאחרונה מראה בבירור כי ללא הגדלה מחייבת של יעדי האנרגיה המתחדשת וללא האצה משמעותית בפיתוח רשת החשמל, ישראל לא תוכל לעמוד בביקושים העתידיים ולא תבטיח ביטחון אנרגטי בעידן של שינויי אקלים ואי ודאות ביטחונית. פיתוח רשת ההולכה חייב להיתפס כתוכנית חירום לאומית, במקביל לקידום ייצור מקומי, ניהול אנרגיה עצמאי ורשתות חשמל מקומיות.
לכן, ההחלטה על ייצוא הגז חייבת להיות מלווה בהחלטה משלימה וברורה. עיגון יעדים מחייבים ושאפתניים יותר לאנרגיות מתחדשות והפעלה נחושה של כל הכלים הרגולטוריים, התכנוניים והתקציביים כדי לעמוד בהם. לא כהצהרה אלא כיישום.
ייצוא גז יכול לחזק את מעמדה האזורי של ישראל, אך רק אם במקביל תבטיח המדינה את עתיד האנרגיה שלה פנימה, כלכלית, אקלימית וביטחונית. עצמאות אנרגטית אמיתית צלויה בשמש, לישראל יש אוצר לא מנוצל. זהו הזמן לפעול.
גלית כהן היא מנהלת קרן האקלים בישראל (JCT), וחוקרת בכירה אורחת במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS) וחברה בקואליציה לביטחון אזורי
