פרשנות
נתניהו בעקבות בג"ץ: שולל את עצם הסמכות לדון בפיטורי ראש השב"כ
בגיבוי לבן גביר ובהתנגדות לצו הביניים, ראש הממשלה מעלה שלב במאבק עם המערכת המשפטית ומאיים על עצמאות שומרי הסף
את המתקפה הבזויה של שר הבט"פ איתמר בן גביר על ראש השב"כ גיבה ראש הממשלה נתניהו בתגובה לצו הביניים של בג"ץ שהקפיא את הפיטורים עד להחלטה אחרת. בתגובה נכתב: "הסוגיה אינה שפיטה, הסמכות לפיטורי שב"כ נתונה לרה"מ ולממשלה. בר בחר לוותר על הופעתו בפני הממשלה, מכתב בר לשרים כמוהו כמכתב התפטרות...מכתבו של ראש השב"כ הינו הבעת חוסר אמון בממשלה הנבחרת ובהחלטותיה. מן הראוי היה שמכתב זה היה מסתיים בהודעה על התפטרות".
בעוד שבן גביר כבר "משליך" את בר לצינוק, נתניהו שומר עדיין על כללי המשחק. הוא לא מאיים בצינוק אלא בחוסר שפיטות. בכך הוא מעדכן את המסר שלו מאתמול כשהודיע (גם לשופטים) לא חשוב מה תחליטו, מבחינתי הוא כבר לא ראש השב"כ. והיום הוא אומר להם שפיטורי ראש השב"כ אינם סוגיה שפיטה. כלומר, תזרקו את העתירה לפח, ואל תעזו לדון בה.
במסורת המשפטית הישראלית השאלה היא בהחלט שפיטה. המשפט הישראלי מבחין בין סמכות לבין עילה. אין מחלוקת שלממשלה סמכות לפטר את ראש השב"כ, אלא שאת הסמכות יש להפעיל כדין, לפי כללי המשפט המנהלי. ומכוח עילה שנתמכת בעובדות – שבר אינו משתף פעולה, אינו מציית לנתניהו, פוגע בביטחון המדינה. כפי שהבהיר הנשיא בדימוס אהרן ברק, באחד הראיונות האחרונים עמו: הבעיה היא לא בסמכות (שקיימת) אלא בעילה (שנעדרת). הוויכוח על הסמכות נוגע גם להבדל מהותי בין דיקטטורה לדמוקרטיה. בדיקטטורה אפשר להעיף לכל הרוחות (הביתה, לכלא) את כל מי שסר חינו בעיני השלטון. לא צריך סיבה ולא צריך עילה. בדמוקרטיה, נדרש השלטון להציג סיבה טובה לפיטורים, במיוחד של שומרי סף בכירים כראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה. ולכן, בניגוד לטענת נתניהו, הסוגייה שפיטה. אם קיימת עילת פיטורים – אין עילה לעתירה; אם אין עילה – יש לעותרים ולבג"ץ עילת התערבות: שימוש לרעה בסמכות, שיקולים זרים, חוסר סבירות קיצוני ובמקרה שלנו – ניגוד עניינים והרבה. למשל, חקירות השב"כ בלשכות נתניהו ובן גביר.
