פרשנות
דילמת ארד: חיי אדם קודמים להבאת עצמות לקבורה
מחלוקת עמוקה סביב הפעולה בנאבי שית: משפחת הנווט החטוף רון ארד דורשת להפסיק מבצעים שמסכנים חיילים למען איתור עצמות, בעוד צה"ל דוחה את העמדה. מאחורי הוויכוח הטקטי מסתתר קרע ערכי יסודי: האם מותר לסכן חיים למען קבורה יהודית - ומי מוסמך להכריע?
"בעינינו, קדושת החיים היא לפני המחויבות להשיב עצמות של לוחם לקבורה", הודיעה תמי ארד בתגובה על הפעולה בנאבי שית לאיתור עצמות הטייס רון ארד. והוסיפה וביקשה מראש הממשלה: "אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה - אל תורה על מבצעים שיש בהם אפילו סיכון מינימלי של לוחמים". צה"ל לא קיבל את עמדתה והגיב: "צה"ל ימשיך לפעול ללא לאות, לילות כימים, ומתוך מחויבות עמוקה להשבת כל בנינו, החללים והנעדרים הביתה לישראל". דובר צה"ל קשר את המאמצים האלה למחויבות הצבא לא רק להשבת החללים אלא גם כלפי הטייסים שטסים כרגע בשמי טהרן – שגם אם חלילה יהפכו חללים, המדינה לא תחסוך במאמצים כדי להשיבם. מאמצים שאם צריך, יכללו גם סיכון לוחמים. את העמדות המתנגשות האלה של משפחת ארד ושל צה"ל צריך לקרוא ולהבין בפרספקטיבה נוספת. לא רק של "מחויבות עמוקה".
עמדת ארד נטועה עמוק בתפיסה חילונית-הומניסטית לפיה חיי אדם הם לפני הכל ומעל הכל. תפיסה שלפיה אין לשלטון כל סמכות לסכן ולהקריב חיילים אלא למען מטרה אחת בלבד – הגנה על ביטחון המדינה במובן הבהיר והמובהק ביותר. חריג לכך הוא סיכון חיילים למען חילוץ חבריהם (החיים) או חילוץ חטופים חיים. בכל מקרה, המשוואה הנורמטיבית היא חיים למען חיים, חיים תמורת חיים, אבל לא חיים למען ותמורת חללים. לעומת זאת, תפיסת הצבא היא שמותר להקריב חיים גם תמורת החזרת עצמות חללים. לגישה זו שתי הנמקות עיקריות: את הראשונה שמענו מדובר צה"ל והיא המסר ללוחמים האחרים שגם בנופלם לא יישכחו ולא יופקרו. אבל, מקורו האמיתי של המסר טמון בציווי הדתי להבאת חללים לקבר ישראל. וכאן נפערת התהום בין העמדה הדתית לחילונית-הומניסטית. תמי ארד ורבים כמותה לא מוכנים לסכן חיילים בעבור חללים. צה"ל והעמדה הדתית שהוא מאמץ, מוכנים לסכן חיילים עבור הבאת עצמות לקבר ישראל.
הדילמה הזו, שקרעה את השיח וסדר היום בסוף השבוע, שייכת גם היא למתח המתגבר במאבק הזהותי בין שני מרכיביה החוקתיים של ישראל כ'יהודית ודמוקרטית'. העמדה הדמוקרטית נוטה לגישה ההומניסטית. העמדה היהודית נוטה להבאה לקבורה גם במחיר סיכון חיי אדם. מה אמור להטות את הכף בהתנגשות זו? הדילמה הזו תוארה כקשה מנשוא. לטעמי היא פשוטה הרבה יותר. הערך של קדושת החיים הוא לא רק מעל הכל, הוא גם מתחייב בעת הטלת המשימות על הצבא. משימה שאין לה קשר ישיר לשני אלה – ביטחון המדינה והצלת חיי אדם – אסור שתוטל.
