המפלגות יקבלו מקדמות של 137 מיליון שקל לבחירות - והחובות רק ימשיכו להיערם
מנגנון מעוות יאפשר למפלגות לקבל מקדמות ענק במערכת הבחירות הקרובה, לבזבז יותר ולממן זאת מהלוואות מהכנסת. כסף שלא יוחזר ייחשב כחוב אבוד וייעלם עם המפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה
בספטמבר הקרוב צפויות הסיעות המכהנות בכנסת לקבל מקדמות מימון בחירות בהיקף כולל של כ־137.5 מיליון שקל, עם הגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית. סכומים אלה, שמחושבים לפי מספר חברי הכנסת של כל סיעה, נועדו לאפשר את מימון קמפיין הבחירות שייערכו ב־27 באוקטובר. אולם מאחורי הזרמת הכסף הציבורי עומדת תמונת מצב מורכבת בהרבה: חובות מצטברים של עשרות מיליוני שקלים שנושאות איתן מפלגות, שחלקם אינם נפרעים כלל.
נכון להיום, היקף החובות של המפלגות המכהנות בכנסת עומד על כ־40.9 מיליון שקל. בראש הרשימה ניצבת מפלגת הליכוד עם חוב של 16.8 מיליון שקל — פער משמעותי מכל יתר המפלגות. אחריה יש עתיד עם 5.38 מיליון שקל, חוסן לישראל בראשות בני גנץ עם 3.3 מיליון שקל, ורע”מ עם כ־3 מיליון שקל. גם ישראל ביתנו (2.9 מיליון שקל), מפלגת העבודה (2.6 מיליון שקל), דגל התורה (2.4 מיליון שקל) ואגודת ישראל (2.1 מיליון שקל) מחזיקות בחובות לא מבוטלים. מפלגות נוספות עם חובות נמוכים יותר הן נעם בראשות אבי מעוז (1.1 מיליון שקל), עוצמה יהודית (כ־738 אלף שקל) ותקווה חדשה בראשות גדעון סער (כ־535 אלף שקל).
לצד החובות של המפלגות המכהנות, קיימת גם שכבה נוספת של חובות — של מפלגות שכבר אינן מיוצגות בכנסת. כאן מדובר בסכומים משמעותיים לא פחות: מרצ עם חוב של 10.2 מיליון שקל, ימינה בראשות איילת שקד עם 8.9 מיליון שקל, מפלגת העצמאות שנתמכה בעבר על ידי אהוד ברק עם כ־4 מיליון שקל, המפד”ל החדשה עם 3.2 מיליון שקל, התנועה הירוקה עם 3.2 מיליון שקל, דרך ארץ עם 2.7 מיליון שקל ובל”ד עם כ־267 אלף שקל. מדובר בעשרות מיליוני שקלים שנמצאים במצב של חוב מתמשך, שחלקו בפועל אינו נפרע.
מנגנון שמייצר חובות
כדי להבין כיצד נוצרו החובות הללו, צריך להסתכל על מנגנון מימון הבחירות. המפלגות מקבלות מימון ציבורי לפי מספר המנדטים שלהן, כאשר כל חבר כנסת שווה כיום כ־1.638 מיליון שקל. בנוסף, עוד לפני הבחירות הן זכאיות למקדמה של כ־1.146 מיליון שקל לכל חבר כנסת מכהן. אלא שהמימון הזה אינו מספיק לכיסוי כל הוצאות הקמפיין — ולכן המפלגות נוטלות הלוואות מהכנסת, בריבית של כ־6.5% בשנה. ההנחה היא שלאחר הבחירות, באמצעות המימון שיקבלו בהתאם לתוצאות, יוכלו להחזיר את ההלוואות.
בפועל, מה שנוצר הוא מנגנון שמגלגל חובות: מפלגות מוציאות סכומים גבוהים בקמפיינים, לעתים מעבר ליכולת ההחזר שלהן, ומסתמכות על הכנסות עתידיות. כאשר ההכנסות אינן מספיקות — החוב נשאר וממשיך להצטבר. גם המימון השוטף שהמפלגות מקבלות במהלך הקדנציה, כ־98 אלף שקל לח”כ בחודש, משמש לא פעם להחזר חובות עבר במקום לפעילות פוליטית שוטפת
אחת השאלות המרכזיות היא מדוע חובות כאלה אינם נגבים באופן מלא — כפי שהיה קורה בכל גוף אחר. כאשר מפלגה אינה עומדת בהחזר החוב — במיוחד אם אינה עוברת את אחוז החסימה ואינה נכנסת לכנסת — אין מנגנון אפקטיבי שמאלץ אותה להחזיר את הכסף. כך נוצר מצב שבו עשרות מיליוני שקלים הופכים ל”חובות אבודים”, ללא יכולת ממשית להשיבם לקופת המדינה.
רוב המפלגות (מרצ, בל”ד, עצמאות, התנועה הירוקה, צל”ש ודרך ארץ) חתמו על הסכמים להחזר חובותיהן ממקורות עתידיים. חלקן אף השיבו כבר חלק מהכספים בהתאם להסכמים. נגד הבית היהודי ניתן פסק דין, והמדינה מנסה לגבות כספים, בין היתר, באמצעות חיפוש נכסים. הבעיה היא שחלק מהסיעות לא צפויות להתמודד לכנסת כמו צל”ש ועצמאות, ולגבי היתר גם אם ייכנסו לכנסת בעתיד, יעבור זמן רב מאז שהמפלגות צברו את החובות עד להחזרתם במלואם לכנסת.
למרות התמונה הזו, המקדמות לבחירות הקרובות ממשיכות לזרום. הליכוד צפוי לקבל כ־36.7 מיליון שקל, יש עתיד כ־27.5 מיליון שקל, ש”ס כ־12.6 מיליון שקל, והמחנה הממלכתי כ־9.1 מיליון שקל. מפלגות נוספות כמו הציונות הדתית וישראל ביתנו יקבלו כל אחת כ־6.8 מיליון שקל, עוצמה יהודית תקבל כ־5.73 מיליון שקל בעוד מפלגות קטנות יותר יקבלו סכומים נמוכים יותר בהתאם לייצוגן.
3 צפייה בגלריה
מימין: בנימין נתניהו, נפתלי בנט ויאיר לפיד. בקואליציה תפרו את “חוק בנט" כדי למנוע את התמודדותו
(צילומים: שלו שלום, אלכס קולומויסקי, ריאן פרויס)
אלא שבחלק מהמקרים, הסכומים הללו אינם משקפים בהכרח את מצב הכוח הפוליטי הנוכחי של המפלגות. כך, למשל, מפלגת המחנה הממלכתי של בני גנץ מקבלת מקדמה לפי שמונת חברי הכנסת שנותרו לה – 9.1 מיליון שקל. הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ’, עם 6 מנדטים, תקבל מקדמה של 6.9 מיליון שקל. אלא שלפי הסקרים שתי המפלגות מצויות מתחת לאחוז החסימה. אם הן לא יעברו את אחוז החסימה אך יקבלו לפחות 1% מהקולות הכשרים, כל אחת מהן תקבל מהמדינה החזר של יחידת מימון מלאה בהיקף של 1.6 מיליון שקל. המשמעות היא שאם הן ייקחו מקדמות העולות על סכום זה ולא יעברו את אחוז החסימה - הן צפויות להישאר עם חוב אבוד לכנסת, שיצטרף לשאר החובות האבודים.
לכאורה, על רקע הבעיה, מקודמת בכנסת הצעת חוק המכונה “חוק בנט”, שהוגשה על ידי ח”כ אביחי בוארון (הליכוד). הצעת החוק נועדה לאלץ את נפתלי בנט לשאת בחובות של הבית היהודי וימינה. ההצעה מוצגת כמהלך שמטרתו לצמצם את הסיכון לחובות אבודים. אלא שבמערכת הפוליטית מבינים כי אף שהחוק מתהדר במינהל תקין, מדובר למעשה בחקיקה פרסונלית שכל כוונתה למנוע מבנט להתמודד בבחירות הקרובות. בקואליציה נחושים להעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית בטרם התפזרותה ביולי.
מקלות בגלגלי החדשים
ומה מצבן של מפלגות חדשות? הן כבר נדרשות לתנאים מחמירים יותר. מפלגות כאלה אינן זכאיות למימון ללא הצגת ערבות בנקאית. כך, למשל, רשימות כמו “בנט 2026” או רשימתו של גדי איזנקוט עשויות לקבל כ־11.46 מיליון שקל כל אחת — אך רק אם יספקו ערבות מתאימה. גובה ההלוואה הוא עד 70% מהיקף של 10 יחידות מימון (כ־16.38 מיליון שקל).
הפער הזה בין מפלגות קיימות לחדשות מדגיש את חוסר האחידות במערכת — ואת הקושי של שחקנים חדשים להיכנס אליה.
לאחר פרסום תוצאות הבחירות, חשב הכנסת אליסף אלעזר מחשב את היקף מימון הבחירות לכל מפלגה. המקדמות שישולמו בספטמבר מקוזזות מהסכום הכולל. אלעזר, הזוכה להערכה מקצועית רבה במשכן, מקפיד על החזר החובות, ובפועל מנכה מדי חודש את ההלוואות מכספי המימון השוטף של המפלגות.
גובה המימון עומד על כ־1.638 מיליון שקל לכל חבר כנסת. החישוב מתבצע לפי ממוצע בין מספר חברי הכנסת של המפלגה בכנסת היוצאת לבין מספרם בכנסת הנכנסת, בתוספת יחידת מימון קבועה אחת לכל רשימה. שיטה זו נקבעה לפני עשרות שנים על ידי המפלגות הגדולות, לאחר ירידת כוחן.
כך, למשל, אם ליש עתיד יש כיום 24 ח”כים ובבחירות תקבל 6 מנדטים, היא תהיה זכאית ל־16 יחידות מימון — כ־26 מיליון שקל, מהם תקוזז המקדמה שקיבלה (כ־27.5 מיליון שקל). למפלגה חוב של 5.38 מיליון שקל, והיא מחזירה מדי חודש כ־614 אלף שקל. בקצב זה החוב צפוי להצטמצם לכ־1.7 מיליון שקל בתוך כחצי שנה. המשמעות היא שגם אם כוחה האלקטורלי יירד, היא עשויה לכסות את המקדמה באמצעות קיזוזים מהמימון השוטף לאחר הבחירות.
מיד לאחר הבחירות, כל אחת מהסיעות שיכהנו בכנסת תוכל לקחת הלוואות לתקופה של עד שלוש שנים. בנוסף, גם בשנה הרביעית לכהונת הכנסת ה־26 — כלומר בשנת 2030 — יתאפשר להן ליטול הלוואות נוספות, בכפוף לסייגים מסוימים. החזר ההלוואות מתבצע באופן חודשי, בסכום של כ־49 אלף שקל לכל ח”כ, הנגזר ממימון המפלגות השוטף העומד על כ־98 אלף שקל לח”כ, אליו מתווסף סכום חודשי קבוע של 98 אלף שקל.
בתחילת הקדנציה הנוכחית נטלו המפלגות הלוואות מהכנסת בהיקף כולל של כ־208 מיליון שקל. את ההחזר הן מבצעות באמצעות ניכוי של מחצית מכספי מימון המפלגות השוטף. נכון לעכשיו, היקף החוב של המפלגות המכהנות ירד לכ־31 מיליון שקל לאחר החזר חלק מההלוואות במהלך הקדנציה. בסופו של דבר, המנגנון הקיים יוצר תמריץ ברור: להוציא סכומים גבוהים בקמפיינים, להסתמך על מימון ציבורי עתידי — ולהשאיר את הסיכון למקרה של כישלון. כל עוד לא יבוצע שינוי מבני, החובות צפויים להמשיך להיערם, וחלקם להישאר ללא החזר. המשמעות היא שהמערכת הנוכחית אינה רק מממנת את הבחירות — אלא גם משמרת את מעגל החובות של המפלגות, על חשבון כספי הציבור.
