חמש חברות ייאלצו לחשוף שהחד־פעמי שלהן לא באמת מתכלה
לאחר שנתבעו על ידי עמותת צלול, מקס סטוק וארבע משווקות כלים חד־פעמיים נוספות הגיעו להסדר פשרה שלפיו יסירו מהאריזות כיתובים וסמלים ירוקים. הכלים מוצגים כלא מזיקים לסביבה, אך לא מתכלים בתנאים בישראל ועולים לצרכנים יותר
הרגולטור נעדר מהזירה, אבל ארגון הסביבה מצליח להשפיע על השוק: חמש חברות שנתבעו על ידי עמותת צלול בשל כיתובים על כלים חד־פעמיים, המשווים להם מוניטין של מוצרים ירוקים, הגיעו עם הארגון להסדר הסתלקות מתביעה, אשר אושר בשבוע שעבר על ידי בית המשפט. החברות ישנו את הכיתובים ויסירו את הסממנים הירוקים מהכלים החד־פעמיים הנמכרים לציבור ברשתות השיווק.
החברות – מקס סטוק בע"מ, ווינפאק סחר בע"מ, אדום יבוא מזון בע"מ, ר. שמאי ייבוא ושיווק בע"מ, ח.כהן ייבוא שיווק ולוגיסטיקה בע"מ – מצטרפות לחברת הנמל אשר הגיעה לאחרונה להסדר דומה.
עמותת צלול הגישה תביעה ייצוגית נגד חברות אשר ייבאו, שיווקו ומכרו מגוון רחב של מוצרים חד־פעמיים - צלחות, כוסות, קעריות וכיו"ב – העשויים מקנה סוכר ו/או עלי דקל, בטענה שהן השתמשו במצגים סביבתיים מטעים. בבקשה נטען כי כלים המוצגים כמתכלים, לא מתכלים בתנאים המצויים בישראל, ולמרות זאת הם מתוארים כך והצרכנים משלמים עליהם עד 600% יותר: שקל ו־9 אגורות לכלי מתכלה לעומת 15 אגורות לכלי חד־פעמי רגיל. המוצרים סומנו בתוויות כמו "Biodegradable" (מתכלה ביולוגית), "ידידותי לסביבה" וסמלי משולש המיחזור, ויצרו אצל הצרכנים רושם כאילו המוצרים מתכלים ואינם פוגעים בסביבה.
החברות הנתבעות טענו כי אין בסיס לטענות צלול, וכי הן כופרות בטענות השונות ובהן כי ביצעו הטעיה כלשהי של הציבור. לעמדתן, לא ניתן לתלות בהן את דרך הטיפול בפסולת בישראל. החברות הגיעו להסדר פשרה, שלפיו הן התחייבו להסיר כל מצג וסממן ירוק מהכלים החד־פעמיים המתכלים שהן מוכרות לצרכנים. בנוסף לכך, הן התחייבו שאם בתוך חצי שנה ייוותרו כלים כאלה על המדפים, הן יפסיקו למכור אותם ולחילופין יסמנו אותם במדבקה בולטת שבה יירשם שהכלים יתכלו בקומפוסטר תעשייתי בלבד שאינו זמין ברוב הארץ.
בצלול סבורים כי ההסדר צפוי לשפר את המידע המוצג לצרכנים. "אותם כלים 'מתכלים' ימצאו את עצמם, ברוב המקרים, מושלכים למטמנות והנזק הסביבתי הוא רב", אומר מור גלבוע, מנכ"ל צלול, "אנו מזכירים כי החלופה הסביבתית ביותר הם כלים הרב־פעמיים, שלא הופכים לפסולת רגע אחרי השימוש״.
460 מיליון טונות פלסטיק מיוצרות ברחבי העולם בשנה אחת, כמחציתן עבור שימוש חד־פעמי קצר טווח בלבד, ורק 9% מגיעים למיחזור. המחיר שמשלמת האנושות גבוה: מהר האוורסט ועד שקע מריאנה בקרום כדור הארץ, וגם בגוף האדם - בלב, בריאות, בשליה, בחלב אם ובדם, מיקרו־פלסטיק מציף כל חלק בחיינו. האיומים הללו הובילו רבים לחפש חלופות, ולתלות יהבם בכלים המתכלים. אבל דו"חות ומחקרים מראים: גם כלים המסומנים כידידותיים לסביבה מתפרקים לחלקיקים רעילים ומזהמים.
הטרנד ה"ירוק" לא פסח על ישראל. כמעט כל ישראלי שישי (17% מהציבור, לפי המשרד להגנת הסביבה) כבר הכניס את הכלים המשווקים כמתכלים לביתו והתנסה בשימוש בהם. פוטנציאל ההתרחבות של השוק הוא גדול, שכן 37% מהאוכלוסייה מצהירים כי הם מעוניינים לעבור לקנות כלים אקולוגיים ומתכלים, ומעדיפים אותם על פני הפלסטיק הרגיל.
המציאות בשטח מגלה לא פעם פער עמוק ומטריד בין ההבטחות השיווקיות למציאות. מרבית הכלים הממותגים כ"מתכלים" מתוכננים להתפרק אך ורק בתנאים קיצוניים ומבוקרים של מתקני קומפוסטציה תעשייתית, אשר לא קיימים בישראל. הכלים מושלכים לפחים הירוקים ומשם לאתרי הטמנה רגילים. שם, לא רק שהם אינם נעלמים ונותרים כפסולת – אלא שהם עוברים פירוק אנאירובי הפולט גזי חממה עוצמתיים (מתאן), שבמקרים רבים עלולים להתפרק לחלקיקי מיקרו־פלסטיק רעילים.
ארגון גרינפיס ישראל בדק מה עולה בגורלם של כלים מתכלים הנמכרים בארץ כשהם מושלכים לערימות קומפוסט שכונתי למשך כחצי שנה. את מרבית הכלים נדרש הצרכן להפריד לקומפוסט תעשייתי, אולם בישראל לא קיימים מתקנים כאלו והכלים מסיימים את דרכם במזבלות או בקומפוסט שכונתי או ביתי. בסך הכל, שלושה מתוך עשרת המוצרים נמצאו בשלמותם באדמה. האם המשמעות היא שיתר הכלים התכלו? לא ממש. בניסוי שערכו גרינפיס תאילנד התברר שמקשיות הביו־פלסטיק, הנייר וקנה הסוכר שלכאורה נעלמו, השתחררו ישירות לתוך המים ולתוך האדמה חלקיקי מזהמים קטנים.
״שום חומר לא מתכלה, כלומר, נעלם״, אומרת ד״ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה ומרצה לקיימות במכללה האקדמית אחוה, שגם כתבה את חוות הדעת לתביעה של צלול. ״אם הכלים החד־פעמיים ׳נעלמים׳ – אז הם התפרקו בעיקר למתאן ולפחמן דו־חמצני. פירוק של הכלים יכול להיות למיקרו־פלסטיק או לחתיכות גדולות יותר".
היא מסבירה שבישראל אין משמעות לרכישת כלים "מתכלים": ״הם אמורים להיות מטופלים יחד עם פסולת אורגנית ביתית ותעשייתית בזרם פסולת נפרד, כמו הפח החום שהיה בחלק מהרשויות לפני יותר מעשור. כיום אין בישראל זרם טיפול נפרד לפסולת אורגנית".
