בלעדי
איתן סטיבה הביס את חבריו לטייסת בבוררות בלונדון
בבוררות חסויה בלונדון דחה הבורר המקומי את התביעה בגובה 400 מיליון דולר שהגישו עמי לוסטיג ורועי בן ימי נגד שותפם לשעבר בחברת LR. עוה”ד של סטיבה מקווים שההחלטה תוביל לדחיית תביעת השניים נגדו בארץ על מרמה, ואילו השניים טוענים: “הבורר לא קבע דבר לגופן של הטענות הקשות נגד סטיבה”
הסכסוך הענק בין שלושת החברים מטייסת הקרב, שהקימו יחד אחרי השחרור את חברת LR ואחרי שותפות אמיצה וקרובה הסתכסכו באופן מר על רקע פרידתם העסקית - בדרך להכרעה, לטובת “טייס החלל הפרטי של ישראל” לשעבר איתן סטיבה.
לכלכליסט נודע כי בבוררות חסויה שהתקיימה בלונדון דחה הבורר המקומי את התביעה בגובה כ־400 מיליון דולר (כ־1.4 מיליארד שקל) שהגישו עמי לוסטיג ורועי בן ימי, נגד שותפם לשעבר בחברת LR איתן סטיבה. זאת לאחר שהשניים טענו שסטיבה ניצל את החברות והאמון ביניהם ורימה והונה אותם לכאורה בעת שהצדדים הפרידו את עסקיהם באנגולה בשנת 2012. לפסק הבוררות הזה בלונדון צפויה להיות השפעה על תביעה נפרדת מאוחרת יותר, שהגישו בן ימי ולוסטיג נגד סטיבה בישראל.
את פסק הדין בבוררות נתן בשבוע שעבר הבורר קלאוס רייכרט, אחרי ישיבות רבות שניהל. מדובר בפסק דין חלקי מכיוון שטרם הוכרעה סוגיית ההוצאות שידרוש כעת סטיבה לקבל בעקבות ההליך. אף שפסק הבורר הוא חסוי, הודעה שהגיש אתמול סטיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עוה”ד גיורא ארדינסט ותומר ויסמן ממשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות’, חושפת את עיקרי פסק הדין, וממנו עולה כי הבורר “דחה לחלוטין” את תביעת לוסטיג ובן ימי בבוררות בלונדון לפיה סטיבה רימה אותם ו”בסיכומו של דבר, הבורר לא קיבל את טענות התובעים כי סטיבה הטעה אותם”, לשון הודעת העדכון.
2 צפייה בגלריה
מימין: עמי לוסטיג ורועי בן ימי. "הבוררות עסקה רק בתקופה מצומצמת שלאחר הפרידה בין השותפים"
ההודעה של סטיבה לביהמ”ש בישראל נדרשה על ידי השופט, מאחר שלוסטיג ובן ימי פתחו בשני הליכים מקבילים ושונים נגד סטיבה, שהתרכזו בעניינים דומים - הראשון נפתח כהליך בוררות חוץ בפני בורר אנגלי בתחילת 2022, והשני - תביעה שהוגשה למחוזי בתל אביב בתחילת 2023. הסכסוך בין הצדדים ופתיחת שני ההליכים נחשפו בכלכליסט, ובשניהם את לוסטיג ובן ימי מייצג משרד עורכי הדין ש.הורוביץ.
“מחלוקות קרובות או דומות"
בינואר השנה השופט גרשון גונטובניק הורה על עיכוב הדיון המהותי בתביעה שהוגשה בישראל עד למתן פסק הבורר בהליך בלונדון. השופט נימק זאת בכך שמדובר ב”מחלוקות קרובות או דומות, גם אם הן לא זהות”, כאשר בשני ההליכים העלו לוסטיג ובן ימי טענות חריפות נגד סטיבה. השופט כתב אז בהחלטתו ש”רבות מהסוגיות המועלות במסגרת התובענה הנוכחית מועלות גם במסגרת הליך הבוררות... לטעמי מדובר במסכת עובדתית ומשפטית בעלת דמיון וקרבה”. מסיבה זו עיכב השופט את בירור התביעה בישראל עד להכרעה בבוררות בלונדון - בשל ההשלכות הצפויות של ההכרעה שם על התיק הישראלי.
השופט גונטובניק ציין בהחלטתו שהוא דוחה את בקשת סטיבה לעיכוב ההליך בישראל “מכוח תניית הבוררות” (כלומר, הוא לא קיבל את עמדתו שהבוררות מייתרת את התביעה בישראל). עם זאת, השופט עיכב את התביעה בישראל “מכוח הדוקטרינה הכללית של עניין תלוי ועומד”, מאחר ומאפייני המחלוקת מתבררים בשני פורומים שונים - כלומר עד להכרעה בבוררות בלבד. סטיבה הגיש בקשת רשות ערעור על כך לעליון, שנדחתה על ידי השופט דוד מינץ שכתב בהחלטתו באפריל כי לא התרשם שנגרם לסטיבה עיוות דין “כתוצאה מכך שההליך יתברר לפני בית המשפט ולא בבוררות, בפרט כאשר עיקר ההליך מעוכב ממילא עד להכרעה בבוררות המתנהלת בין הצדדים”.
ואמנם, בהודעת העדכון שסטיבה הגיש אתמול למחוזי בת”א, הוא ציין שבקרוב יגיש “בקשות מתאימות” בעקבות פסק הבורר, בין השאר בנוגע להתיישנות עילות התביעה, השתקים שיוצר פסק הבורר ומשמעויות הנגזרות מקביעותיו. עוה”ד של סטיבה כותבים כי “לא ניתן להפריז במשמעות החד־משמעית והמהדהדת של הכרעה זו”, מאחר שהתביעה בלונדון, בסכום “אסטרונומי מופרך (כמו התביעה בישראל)” כללה טענות חמורות ביותר כלפי סטיבה, “החופפות במידה כמעט מוחלטת את טענותיהם בתביעה בישראל” - וכעת היא “הסתיימה בלא כלום ובדחייתה המוחלטת”. לטענתם, הכרעת הבורר היא “ברורה” והעדיפה לאחר בחינת כלל חומר הראיות והעדויות, את עמדתו של סטיבה על זו של התובעים.
הקשר החברי מהטייסת שהתפוצץ
התביעה שהגישו בן ימי ולוסטיג נגד סטיבה למחוזי בת”א - שתושפע כעת מפסק הבורר בלונדון - תיארה סיפור מאלף על קשר חברי שנולד בטייסת בחיל האוויר בין טייסי הקרב, שלימים הפכו לשותפים עסקיים - ועד לסכסוך מר שהתגלע ביניהם.
השלושה הקימו בשנת 85’ את קבוצת LR, שעשתה הון בעסקים ביטחוניים באפריקה ועם השנים התרחבה לתחומי תשתיות, חקלאות, תקשורת, בריאות, חינוך, תעופה ועוד. לפי התביעה, סטיבה היה השותף האחראי על הפעילות באנגולה, וב־2009 החליטה השלישייה לצרף כשותף בפעילות הקבוצה באנגולה גם צלע רביעית - חיים טייב. ב־2012 בן ימי, לוסטיג וסטיבה החליטו להיפרד, לאחר שסטיבה ביקש להתמקד בפעילותו בקרן ההשקעות החברתית ויטאל. התביעה מגוללת טענות של בן ימי ולוסטיג, לפיהן, במהלך ההיפרדות סטיבה “הציג כלפי התובעים מצגי שווא, רימה אותם, הציג מסמכים ורישומים כוזבים, הפר את ההסכמים עמם, הפר את חובות הנאמנות שהוא חב כלפיהם, התעשר שלא במשפט, יחד עם ויטאל, וביצע עוולות והפרות נוספות כלפי התובעים”.
התביעה של בן ימי ולוסטיג גוללה שתי פעולות עיקריות שאותה הגדירו כתרמית שביצע לכאורה סטיבה כלפיהם: הקמת קרן ויטאל והוצאתה מחוץ לקבוצה במרמה לידיו לתועלתו האישית תוך הברחת נכסים לכאורה מקבוצת LR, ומצגים כוזבים שהציג בפניהם, לפיהם החברה־הבת של LR באנגולה, לומינר, נמצאת על סף חדלות פירעון. זאת במטרה לשכנע את לוסטיג ובן ימי למכור את החברה על קופתה הדשנה לממשלת אנגולה במחיר נקוב לפי דרישתה. אלא שלטענת השניים, מדובר היה בחלק מתרמית: לא רק שהחברה היתה רווחית ובקופתה מאות מיליוני דולרים, אלא שהחברה בכלל לא נמכרה לאנגולזים וסטיבה “הבריח” אותה לידיו ולידי טייב ”בעבור נזיד עדשים”.
סטיבה טען בכתב ההגנה שלו שיש לדחות את התביעה מפאת התיישנות, לאחר שהיא מתייחסת לאירועים שקרו לפני יותר מעשור, ושלא היתה כל סיבה שתמנע מבן ימי ולוסטיג לגלות את אותן עובדות (שהוא מכחיש). עוד הציג, שבמזכרי ההבנות מ־2012 בנוגע להיפרדות העסקית בין הצדדים, “נכללו הוראות ויתור מקיפות שכוללות ויתור על כל תביעה או טענה ביחס לכל עניין, בין ידוע ובין אם לאו, שהתרחש טרם ההתקשרות באותם מזכרי הבנות”. עוד טען סטיבה, ל”היעדר עילה והיעדר יריבות”, מאחר שלטענתו התביעה הוגשה בשל נזקים (אותם הוא מכחיש), “אשר כלל לא נגרמו לתובעים”, אלא לחברות שהיו חלק מקבוצת החברות המשותפת. עוד טען סטיבה להשתק - כלומר, שבן ימי ולוסטיג מעלים טענות בדבר נזקים שכביכול נגרמו להם וזכויות שכיביכול מגיעות להם בקשר להתנהלותה של ויטאל. אלא, שלדברי סטיבה בכתב ההגנה, השניים כבר העלו טענות בעניינים אלה במסגרת המו”מ להיפרדות בין הצדדים ב־2012, “וטענות (מופרכות) אלה קיבלו מענה במהלך אותה היפרדות”, שכבר הוסדרה וכוללת סעיף ויתור על כל טענות העבר. “לפיכך, התובעים מושתקים מלהעלות טענות בעניינים אלה כעת”, טען סטיבה.
בקשר למהות הטענות של לוסטיג ובן ימי, טען סטיבה בכתב ההגנה למחוזי, שמדובר ב”טענות עמומות ולא ברורות כלפי ויטאל, ללא פירוט מינימלי, ומבלי שיש בידם ולו שמץ של ראיה לתמוך בהן”. לדבריו, כל טענות התובעים למצגי שווא, תרמית והטעיה מצידו של סטיבה או בכלל, ובכל הנוגע לויטאל בפרט, הן טענות כזב ונעדרות כל בסיס”. לדבריו, התובעים הכירו היטב את האירועים בזמן אמת, היתה להם גישה לכל המידע הרלוונטי והם ערכו את הבדיקות הנדרשות לפני הליך ההיפרדות.
לדברי סטיבה, השניים התבססו בתביעה על דברים שמסר להם טייב, שלאחר ההיפרדות של הקבוצה ב־2012, המשיך בעסקים משותפים עם סטיבה עד לפרידת סטיבה וטייב ב־2019, גם כן ברקע סכסוך עסקי מר בין השניים. לטענת סטיבה, “הטענות שעל פי הטענה השמיע טייב באוזני התובעים הן כזב מוחלט”. סטיבה כתב, שבעת שנאמרו הדברים, טייב היה מצוי בסכסוך משפטי חריף בעצמו מול סטיבה (שהוכרע בהמשך בבוררות אחרת בלונדון לטובת סטיבה) וניסה להפעיל עליו לחץ. סטיבה טען שהישענות השניים על טענות טייב הן הישענות על “משענת קנה רצוץ”, וכי הם תבעו אותו בשל “רגשות קנאה” שחשו כלפיו, מאחר שלאחר ההיפרדות סטיבה עשה חיל בעסקיו, ואילו, לדבריו, “עסקיהם של התובעים דשדשו”. לטענת סטיבה, בתביעה הוצגה “תמונה מעוותת שאין לה קשר כלשהו למציאות”.
“אנשים ממולחים ומוכשרים"
פסק הבורר בהליך בלונדון הוגש אתמול לשופט גונטובניק במעטפה סגורה, אולם בהודעה עצמה כבר נפרשת מהות החלטת הבורר. מדובר במסמך שחובר על ידי עורכי דינו של סטיבה, אשר מתאר את פסק הבורר, ושאינו מצוי בידי כלכליסט. בסיכום הודעת העדכון ציינו עוה”ד של סטיבה ש”כבוד הבורר לא קיבל את טענות התובעים כי סטיבה הטעה אותם וכי העובדות התגלו להם רק לאחר שנודע להם על עסקת ההיפרדות בין סטיבה לבין טייב ובעקבות שיחות שקיימו התובעים עם טייב. הבורר קיבל את עמדתו של סטיבה כי לוסטיג ובן ימי, כבעלים של קבוצת החברות אותה מכרו, וכאנשים ממולחים ומוכשרים, הכירו היטב את כל העובדות”.
בין השאר נכתב בהודעת העדכון ש”לאחר שבחן לעומק את הראיות, חוות דעת המומחים והעדויות שנשמעו, הבורר דחה את טענות התובעים בדבר קיומם של שותפות או הסכם אחר מכוח הדין הישראלי. כתוצאה מכך, הבורר דחה את טענות התובעים בדבר חובות מיוחדות שונות שעל פי הנטען היו צומחות כתוצאה מקיומן של מערכות יחסים הסכמיות אלה”.
עוד נכתב ש”הבורר קבע בהקשר לדחיית טענת התובעים לקיומה של שותפות כי לא יעלה על הדעת ששלושה אנשי עסקים רציניים ומוצלחים כל כך שהסתייעו לצורך היפרדותם באחד מעורכי הדין המובילים בישראל, עו”ד ראובן בכר, לא ייתייחסו במסגרת מזכר ההבנות בו הסדירו הצדדים את היפרדותם העסקית לסיום אותה שותפות נטענת”. עוד נכתב, שהבורר ציין כי הליווי של עו”ד בכר את ההיפרדות, מחזק את המסקנה בדבר היכרות לוסטיג ובן ימי את החברות שאותן מכרו לסטיבה.
בנוסף נטען בהודעת העדכון שהבורר ציין את “הסתירות שהתגלו בעדותו של לוסטיג בין הטענות שהעלה בתצהירו לבין העדות שמסר בחקירתו בכל הנוגע לטענות בעניין יצירת השותפות ב־1985. הבורר מצא כי קיומן של סתירות בעניין כה בסיסי הופכת את טענות התובעים לבלתי משכנעות”.
עוד מתברר, לפי הודעת העדכון, שהבורר לא קיבל את עמדתם של בן ימי ולוסטיג, בכל הנוגע לכך שקיימת להם עילת תביעה, ושהיא לא התיישנה. לוסטיג ובן ימי טענו כי הסיבה להגשת התביעה כעשור אחרי שהאירועים התרחשו, היא משום שהם גילו רק בדיעבד, בשנים 2019–2020, על אודות מצגי השווא והמרמה לכאורה שנעשו כלפיהם, זאת בעקבות מידע שקיבלו באותן שנים מטייב, אשר חשף בפניהם מה שהם כינו “תוכנית מרמה סדורה” לנישולם מהעסקים המשותפים. או אז, טענו, קמה להם זכות התביעה. אלא שהבורר לא קיבל זאת, ובהודעת העדכון נכתב: “לאחר שבחן את טענות ועדויות הצדדים בכתב ובדיונים שהתקיימו בפניו, החליט הבורר לדחות את כל עילות התביעה שנטענו מטעם התובעים בעניין המצגים שהציג להם כביכול סטיבה. הבורר לא נתן אמון בגרסתם של התובעים וקבע כי כל טענות התובעים התיישנו והם לא הצליחו להוכיח כי התקיים חריג כלשהו המצדיק את הארכת תקופת ההתיישנות. הבורר הבהיר כי העובדה שטענות התובעים נדחות מחמת התיישנות אין משמעותה שאיזה מהמצגים שנטענו על ידי התובעים בכלל התקיימו”.
עוד עולה מהודעת העדכון ש”הבורר עמד על כך שהוא התרשם שלוסטיג ובן ימי שהעידו בפניו הם אנשי עסקים מנוסים ופיקחים ביותר שלא היו מפספסים מידע חשוב. בהתאם לכך, הבורר קבע כי טענות התובעים באשר למחשבתם לגבי הבעלים של חברת לומינר אינן ראויות לאמון ושאף אדם סביר לא יכול להעלות אותן על הדעת”. עוה”ד של סטיבה טוענים כעת בהודעתם שבתביעה בישראל מעלים התובעים את אותן טענות בדיוק בקשר לבעלות בלומינר, וכי לאחר שהטענות נדחו בבוררות, “הן אינן יכולות להיטען שוב בישראל”. בנוסף, בהודעת העדכון מציין סטיבה טענות נוספות בתביעה שנדחו בבוררות בלונדון בקשר להליך ההיפרדות וההסתרה כביכול של מידע על ידו - וגם לגבי קביעות אלה הוא טוען כי חלקים אלה של התביעה בישראל אינם יכולים להיטען עוד.
“התביעה תמשיך לחשוף את מעשי התרמית"
מ־LR נמסר בתגובה: “אין קשר בין הליך הבוררות בחו”ל לבין התביעה שהוגשה בארץ לפי הדין הישראלי ובשל מעשי מרמה אחרים של סטיבה. בית המשפט, לרבות בית המשפט העליון, דחו בחודשים האחרונים מספר ניסיונות של סטיבה לעכב ולמנוע את בירור התביעה בארץ. התביעה נגד סטיבה, שהוגשה בישראל במנותק מהליך הבוררות, תמשיך להתנהל בארץ ותחשוף את האופן השיטתי בו ביצע סטיבה שורה ארוכה של מעשי תרמית, מרמה ומצגי שווא לאורך שנים במטרה להתעשר על חשבון שותפיו אז. מעשים אלו כלל לא עמדו לבחינה בהליך הבוררות. נבהיר כי בניגוד לנטען ב’הודעה’ שהגיש סטיבה (מתוך מטרה לעקוף את הסודיות של הבוררות), הבורר באנגליה לא קבע דבר לגופן של הטענות הקשות נגד סטיבה (בוודאי לא אלו הנדונות בארץ), אלא דן רק בהיבטים המשפטיים הפורמלים שטען סטיבה לפי החוק האנגלי, על מנת לחמוק מהדין על מעשי התרמית שעשה. ההודעה שהגיש סטיבה בבית המשפט מסלפת את קביעות הבורר ואת פסק הבורר. זאת ועוד, להבדיל מהבוררות שהתנהלה רק מול סטיבה, התביעה בישראל הוגשה גם נגד קרן ויטאל שהוקמה על ידי סטיבה כמסווה לביצוע מעשי התרמית. יתרה מכך, הבוררות עסקה רק בתקופה מצומצמת שלאחר הפרידה בין השותפים, בעוד התביעה בישראל עוסקת במעשי המרמה ומצגי השווא שהתנהלו ונרקמו על ידי סטיבה לאורך שנים רבות”.
