פרשנות
פרישה מארגון הבריאות העולמי: פופוליזם מסוכן שעלול לעלות בחיי אדם
חברים בוועדת הבריאות של הכנסת דוחפים לפרישה של ישראל מארגון הבריאות העולמי בטענה לאנטישמיות ואנטי־ישראליות. אלא שהתומכים במהלך מתעלמים מהעובדה שפרישה כזו עלולה למנוע מישראל מידע חשוב על מגפות ולהקטין נגישות לחיסונים ותרופות במצבי חירום
ההחלטה המסתמנת של בוועדת הבריאות, בראשות ח''כ לימור סון הר־מלך (עוצמה יהודית), לקדם את פרישת ישראל מארגון הבריאות העולמי (WHO) אינה עוד הפגנת שרירים. מדובר במהלך פופוליסטי שעלול לסכן את בריאותם של אזרחי ישראל. אכן, כל מדינה ריבונית חייבת לבחון מעת לעת את חברותה בארגונים בינלאומיים ואת מידת התועלת שהם מפיקים עבורה. אולם במאזן שבין הביקורת הלגיטימית על הארגון, ויש לא מעט על מה לבקר אותו, לבין התועלת המופקת ממנו — הפרישה היא צעד חסר אחריות שעלול לעלות בחיי אדם.
1. פרישה מארגון הבריאות הבינלאומי היא הרבה יותר מאירוע בעל השלכות דיפלומטיות. יש לה השלכות מעשיות הקשורות לבריאות הציבור בישראל. מאחר שמגפות, שינויי אקלים, טרור ביולוגי וזיהום סביבתי לא עוצרים בגבולות המדינה, החברות ב־WHO היא נדבך מרכזי בביטחון הלאומי. ישראל נשענת על הארגון לקבלת התראות מוקדמות על התפרצויות של פוליו, חצבת ושפעת פנדמית. גורמי מקצוע מזהירים כי ללא הגישה למנגנוני הריצוף והמידע של הארגון, ישראל עלולה למצוא את עצמה עיוורת מול המגפה הבאה. בנוסף, הקשר היומיומי של המעבדות בישראל עם מעבדות עולמיות חיוני לזיהוי זיהומי מזון, מחלות המועברות על ידי יתושים וזיהומים עמידים המתפתחים ללא הרף. הפסקת הקשר הזה משמעותה פגיעה מיידית ביכולת האבחון והטיפול השוטפת בתושבי המדינה. הארגון מספק גישה קריטית לנתונים רפואיים, כולל פרוטוקולים לטיפול במחלות זיהומיות ושיתוף חומר ביולוגי חיוני לפיתוח חיסונים.
2. למהלך שמקדמים בוועדת הבריאות יש גם מחיר כלכלי־מדעי משמעותי שהפוליטיקאים מתעלמים ממנו. ישראל נהנית משיתופי פעולה מחקריים המכניסים מאות מיליוני שקלים למערכת הבריאות בכל שנה. פרישה תוביל לנידוי מהקהילה המדעית, תפגע בהשתתפותם של חוקרים ישראלים במאמרים בכתבי עת חשובים ותמנע מרופאים לצאת להשתלמויות בחו"ל בחסות המדינה.
יתרה מזו, המנגנונים הטכניים ביותר של מערכת הבריאות, כמו שיטת קידוד התחלואה (ICD) המשמשת לרישום רפואי, שייכים לארגון הבריאות העולמי. ללא גישה למערכות אלו, ישראל תישאר מאחור מבחינה טכנולוגית ולא תוכל לעדכן את התיקים הקליניים של המטופלים. הכוונה אינה לקריסה של מערכות המידע, אלא לכך שמערכת הבריאות הישראלית בנויה על סטנדרטים בינלאומיים שמפותחים ומתעדכנים על ידי WHO. פרישה מהארגון תוביל לפער מצטבר בעדכון קודים, פרוטוקולים וסטנדרטים רפואיים, דבר שיקשה על השוואת נתונים, מחקר וניהול רפואי מתקדם.
גם סל הבריאות עלול להיפגע: הסל נשען על מחקרים קליניים, תקינה בינלאומית והכרה רגולטורית גלובלית, שבהם ל־WHO תפקיד מרכזי וישיר. פרישה מהארגון צפויה לצמצם את השתתפות ישראל בניסויים בינלאומיים ולהפוך אותה לשוק משני עבור תרופות וטכנולוגיות חדשות, דבר שעלול להביא לעיכוב בהכנסת טיפולים מתקדמים לסל ולהתייקרות תרופות.
3. אין חולק על כך שארגון הבריאות העולמי רחוק מלהיות מושלם, לבטח לא פרו־ישראלי. רבים זיהו רוח אנטי־ישראלית ואף אופורטוניסטית המנשבת מהנהגתו הבכירה של הארגון. אחרי 7 באוקטובר הארגון בלט כקול מוביל בהתרעה על "משבר הומניטרי" בעזה, בעוד שקולו בנושא החטופים נשמע בעוצמה פחותה בהרבה. ובכל זאת, בהקשר הזה חשוב להבדיל בין מזכ"ל הארגון טדרוס אדהנום גברייסוס שהוביל את הרטוריקה האנטי־ישראלית לבין בכירים כמו מנהל אזור אירופה הנס קלוגה שעומד בראש קבוצה של 54 מדינות, יחד עם נציג הארגון בישראל מישל טיירן, שפקידים שבאים עימם במגע מגדירים אותם "פרו־ישראלים" מובהקים.
טיעון נוסף לפרישה מהארגון הוא שהחברות הזו פוגעת בריבונות הישראלית. אכן, חברות בארגון בינלאומי פוגעת במידה כזו או אחרת בריבונות, אך זה המחיר שמשלמים כאשר מחליטים לשתף פעולה. עם זאת, ישראל לא ויתרה על הריבונות בתחום הבריאות. היא תמשיך לשמור על זכותה לנהל את מדיניות הבריאות שלה כפי שעשתה עד כה ותסרב להצטרף לאמנות או למדיניות שהיא סבורה שאינן נכונות.
4. האם הפרישה תביא לשיפור בריאות הציבור בישראל או שתפגע בה? מה שנדרש כדי לענות על השאלה זה שכל ישר, קור רוח וגישה תועלתנית. ההסתדרות הרפואית (הר"י) מדגישה כי "חברות פעילה ב־WHO מבטיחה את שימור האינטרסים של ישראל במערכת הבריאות העולמית". עבור מדינה שהיא מעין מדינת אי גיא־ופוליטית המבודדת מסביבתה המיידית, הקשר הישיר עם הקהילה הבינלאומית הוא צינור חמצן קריטי. פרישה תהיה בבחינת בידוד עצמי מרצון, שיגרור פגיעה משמעותית ביכולת לשתף פעולה עם גופי בריאות עולמיים. אסור לשכוח כי בימים אלו ישראל ממילא מבודדת, ופיצוץ הגשר הזה עלול לבשר את הניתוק הסופי מקהילת הבריאות הבינלאומית.
בניגוד למעצמות שביכולתן לפרוש ולחזור כרצונן, עבור מדינה קטנה כישראל מדובר במהלך שעלול להיות בלתי הפיך. כפי שהיטיבו להסביר אנשי המקצוע בהר"י: "הדרך לשינוי עמדות אנטי ישראליות איננה באמצעות פרישה מהחברות בו, אלא באמצעות הגנה על האינטרסים של מדינת ישראל סביב שולחן הדיונים".
ישראל מחזיקה כיום בנציגות בכירה במועצה המבצעת של הארגון, דבר המעניק לה השפעה ישירה על עיצוב מדיניות הבריאות העולמית. ויתור על המקום הזה הוא ויתור על מקומה של ישראל בזירה הבינלאומית.
בהקשר הזה חשוב להפנים עובדה קריטית: ישנם תוצרים שישראל מקבלת מה־WHO שאותם היא לא מסוגלת ליצור לבדה. גם מערכת בריאות מתקדמת אינה יכולה להחליף תשתיות גלובליות כמו מערכות התרעה למגפות, רשתות מידע ממדינות שאין לישראל קשר ישיר איתן, סטנדרטים רפואיים אחידים, תיאום חירום רפואי ומאגרי ידע אפידמיולוגיים עולמיים. תשתיות אלו דורשות שיתוף פעולה רב־לאומי מתמשך, והיעדר גישה אליהן יותיר את ישראל חשופה ופחות מוכנה לאיומים בריאותיים.
5. הטיעונים האלה מוסכמים על ידי הרוב המוחלט של אנשי המקצוע, לא רק בהר"י אלא גם במשרד הבריאות ובקרב פוליטיקאים רבים. זו בדיוק הסיבה לכך שסון הר־מלך החליטה להשתיק אותם. הדיון שנערך השבוע בוועדת הבריאות של הכנסת היה תצוגת תכלית של אותה אסטרטגיה של סתימת פיות. כאשר יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור פרופ' חגי לוין דרש לדבר הוא גורש באלימות ברוטלית על ידי יו"ר הוועדה. הצעד הזה הוא חלק אינטגרלי מהניסיון לצייר את הפקידות המקצועית ואת המומחים כ"גיס חמישי", אנרכיסטים־קפלניסטים שמבקשים להחריב את המדינה באמצעות ארגונים זרים. זאת הפתולוגיה הפוליטית המסוכנת שמונעת דיון ענייני ומקצועי על סיכונים. אלא שפופוליסטים מעדיפים כותרות על פני חיי אדם. אנחנו רואים את זה גם בנתוני הפשיעה, בהרוגים בתאונות דרכים, במספר הרציחות של נשים על ידי בני זוגן. גם כאן זהו חוסר אחריות של אותם אנשים שהחליטו ביודעין להתעלם מאנשי המקצוע ומעדיפים לקחת הימור מסוכן.
כאשר המחסור במידע רפואי יתורגם לאובדן חיי אדם, וכאשר מערכת הבריאות תמצא את עצמה ללא כלים בסיסיים להתמודדות עם זיהומים ומגפות, הצעקות על אנטישמיות בארגון לא יצילו אף חולה. לכן כדאי מאוד לשמור על מקומנו סביב השולחן. לא מפני שאנחנו אוהבים את היושבים בו אלא כי זה מיטיב עם בריאותו של כל אחד מאיתנו.
