חוסן פיננסי בתקופת זעזועים במשטר הסחר הגלובלי
השליש הראשון של השנה הנוכחית (2025) ,שזה עתה הסתיים, ייזכר כתקופה מיוחדת מאד בהיסטוריה הפוליטית, הכלכלית והפיננסית של העולם. בעקבות היוזמות של הנשיא טראמפ העולם נמצא בתקופת מעבר ממשטר הסחר הבינלאומי של העשורים האחרונים תחת תהליך הגלובליזציה למשטר חדש של מלחמת סחר, העלאת מכסים ודה גלובליזציה שמאפייניו טרם נקבעו. תהליך מעבר זה מאופיין ברמת אי-וודאות גבוהה מאד לגבי המדיניות הכלכלית, תופעה שלכשעצמה פוגעת בהשקעות הריאליות ובצמיחה.
עד כה, תהליך ההעלאה בשיעורי המכסים התאפיין בשינויים תכופים, ניתן לומר זיגזגים, כאשר הצהרות ביום מסוים על העלאת המכסים על מדינה מסוימת בשיעור מסוים שונו ולעתים הושהו ביום אחר. למעשה, נפתחה מלחמת סחר גלובלית, שהרי מדינות רבות הודיעו על צעדי תגמול של העלאת שיעורי המכס אצלן על הייבוא מארה"ב. אחת מנקודות השיא בכל התהליך הייתה ב-2 באפריל, שהוגדר כ"יום השחרור" של ארה"ב, תאריך בו הנשיא הודיע על שיעורי מכסים דיפרנציאלים על הייבוא ממדינות שונות, שיעורים שהפתיעו מאד ברמה הגבוהה שלהם. רק שבוע לאחר מכן, על רקע ירידות חדות וחוסר יציבות בשווקים הפיננסיים, הממשל הודיע על השהיית הצעדים ל- 90 יום, וכניסה למשא ומתן מול כל מדינה בנפרד על שיעורי המכס שייקבעו עבורה. מה שנותר בינתיים הוא שיעור מכס אחיד של 10% על כלל הייבוא לארה"ב, עם מספר סחורות שפטורות מכך, ושיעורי מכס הדדיים בין ארה"ב לסין בשיעורים של 120-140%.
חרף הזעזוע לעיל, ואי-הוודאות הגבוהה שמלווה את תקופת המעבר לכללי משחק חדשים, בולט במיוחד החוסן שהפגינו עד כה השווקים הפיננסיים, כולל בוול סטריט ובישראל. מצד אחד, ההצהרות המפתיעות ב"יום השחרור" של ה- 2 באפריל הובילו בטווח הקצר לירידה חדה במדדי המניות, במיוחד בוול סטריט, לעלייה בתשואות הממשלתיות שם, להיחלשות הדולר ולעלייה במחירי הזהב. כל זאת תחת עלייה ניכרת ברמת התנודתיות בשווקים. מצד שני, ההודעה מה- 9 באפריל על השהיית מרבית הצעדים ל- 90 יום תוך תחילת הידברות ומשא ומתן דו צדדי על תנאי הסחר בין ארה"ב למדינות אחרות, ביחד עם המשך פרסום ביצועים טובים בדוחות הרבעוניים של חברות אמריקאיות (לרבעון הראשון השנה) והצפי להפחתת ריבית הפד בהמשך השנה הובילו להתאוששות ניכרת בשווקים. על כן, מתחילת השנה עד כה מדדי דאו ג'ונס ו- S&P500 ירדו כ- 3%, ומדד נאסד"ק ירד כ- 7%. ניתן להגדיר ירידות אלה כ"תיקון" סביר מאד לאחר עליות חדות ומרשימות במדדי המניות הנ"ל בשנים האחרונות. אשר לתשואה לפדיון על אג"ח ממשלת ארה"ב ל- 10 שנים, היא חזרה לשיעורים סבירים יחסית של מעט מעל 4.30% לשנה ובשבועיים האחרונים אף נרשמה התחזקות מסוימת של הדולר בעולם.
חשוב לציין שגם בימים של תנודות חדות במחירי הנכסים הפיננסיים, שוקי ההון פעלו בצורה סדירה (כולל רמות גבוהות של נזילות), ללא סיכון משמעותי למשבר כלל מערכתי וללא צורך בהתערבות של הבנק הפדרלי או האוצר האמריקאי. זאת, בשונה מאפיזודות קודמות כגון משבר הסאב-פריים ב- 2008.
בישראל אמנם יש לנו את גורמי הסיכון ואי-הוודאות מבית, במיוחד בתחום הביטחוני, אך שוק ההון הגיב בצורה מדודה להתפתחויות בחו"ל. זאת, בין היתר, על רקע העובדה שהמשק הישראלי צפוי להיפגע בצורה הרבה יותר מתונה ממלחמת הסחר הגלובלית יחסית למשקים אחרים. בימים הראשונים אחרי ה- 2 באפריל מדד תל אביב 125 ירד כ- 4%, אולם חלה התאוששות ומתחילת השנה מדד זה רשם עלייה של כ- 7%. במקביל, התשואה לפדיון על אג"ח ממשלתי ל- 10 שנים שומרת על שיעור דומה מאד לשיעור התשואה על אג"ח מקביל בארה"ב.
עד כמה שהעמידות והחוסן שהשווקים הפיננסיים הפגינו עד כה מרשימים מאד בהתחשב בזעזועי משטר הסחר הבינלאומי, הסיכונים במבט קדימה נותרו גבוהים והמבחן האמיתי יהיה בהמשך השנה. בתרחיש "אופטימי" יחסית, ממשל טראמפ יגיע עד אמצע יולי לסיכומים סבירים יחסית מול מקבלי ההחלטות בסין, אירופה, קנדה, מקסיקו ומדינות אחרות, האיום של מלחמת סחר מתבדרת יוסר והעלייה באינפלציה והתמתנות הצמיחה יהיו מדודות יחסית. בקצה השני, נותר הסיכון לתרחיש של המשך אי-הוודאות והחרפת מלחמת הסחר, גלישה של כלכלת ארה"ב למיתון תוך עלייה ניכרת בשיעור האינפלציה. בכל מקרה, עבור המשקיע הפרטי חשוב להדגיש שני לקחים עיקריים. ראשית, בדומה לעבר, נוכחנו שוב בכך שבתקופות של עלייה חדה בתפיסת הסיכון מומלץ שלא למהר בהחלטות חפוזות ורגשיות לגבי תיק ההשקעות. שנית, מבחינת המשקיעים הישראלים, החזקת חלק משמעותי של התיק בנכסים מקומיים יכולה להוות עוגן מסוים ולתרום לצמצום התנודתיות בביצועי התיק.
אבישי קרואני הוא מנכ"ל "פעילים" ניהול תיקי השקעות
