דור ה־Z הערבי: מהשכלה כזהות חברתית להזדמנות לשינוי חברתי
הנתונים החדשים של משרד החינוך מסמנים רגע סמלי ומרגש בחברה הערבית. לראשונה, שיעור הזכאים לתעודת בגרות במערכת החינוך הערבית גבוה מזה שבחברה היהודית, כולל החרדים. זהו לא רק נתון חינוכי אלא נקודת מפנה חברתית.
בתוך חמש שנים בלבד שיעור הזכאות לבגרות בחברה הערבית עלה מ-63.9% בשנת 2018 ל-78.3% בשנת 2024. בחברה הבדואית, שהייתה במשך שנים בתחתית המדדים, נרשם זינוק דרמטי עוד יותר, מ-48% ל-71%. אלה אינם שינויים קוסמטיים אלא מהפכה שקטה, אולי אחת המהפכות החברתיות החשובות בישראל בעשור האחרון.
מאחורי המספרים עומד סיפור עמוק יותר, סיפור של שינוי תרבותי, משפחתי ולאומי. הדור שנבחן היום, דור ה־Z הערבי, הוא דור שונה מאוד מזה של הוריו. רבים מהוריו הם דור ראשון להשכלה גבוהה, ואחרים שלא למדו באוניברסיטה מבינים היטב את ערכה. הם יודעים שהשכלה היא לא רק מפתח לקידום אישי אלא גם כרטיס כניסה לשייכות אזרחית ולתעסוקה איכותית.
מעמד הביניים הערבי, ההולך ומתרחב, אימץ את ההשכלה כדגל משפחתי. היא כבר אינה רק דרך להתקדם בחיים אלא חלק מהזהות. ההשכלה הפכה מסמל מעמד לסמל השתייכות. במציאות שבה כמעט חמישית מהסטודנטים בישראל הם ערבים, לאחר עלייה של 115 אחוז מאז 2010, להיות סטודנט הפך לנורמה. זו כבר לא שאיפה חריגה אלא ציפייה טבעית.
השינוי הזה נבנה על פני שלושה רבדים משלימים. ברובד המדינתי, תכניות כמו 922 ו-550 שברו את תקרת הזכוכית התקציבית והביאו סוף סוף משאבים אמיתיים לבתי הספר הערביים. ברובד החברתי, קם דור הורים חדש שמבין שהשכלה היא תנאי להשתלבות ומעודד את ילדיו לשאוף רחוק יותר. ברובד התרבותי, החברה הערבית אימצה את ההשכלה כערך חברתי מוביל. היא הפכה לנורמת חיים, לא רק למיעוט מצטיין.
אלא שכאן מגיעה האזהרה. הנתונים המעודדים אינם מבטיחים סגירת פערים אמיתית. תעודת הבגרות היא רק התחלה. בלי תשתית תומכת הכוללת חיזוק לימודי עברית, הרחבת לימודי מדעים ותכנון מערכתי ארוך טווח, רבים מבוגרי התיכון יתקשו לממש את הפוטנציאל שלהם. כבר כיום רואים צעירים עם תעודת בגרות אך ללא שפה אקדמית או הכשרה ריאלית שתפתח בפניהם דלתות.
במילים פשוטות, בלי השקעה ממוקדת בשפה ובמדע ניצור דור של בעלי תעודת בגרות, אך לא דור של בוגרי אוניברסיטה.
העלייה בחברה הערבית היא אמיתית ומשמעותית והיא נובעת מעבודה עקבית של מנהלי בתי ספר, מורות ומנהיגות קהילתית. זו הצלחה שצמחה מלמטה, מתוך החברה עצמה, ולכן יש לה שורשים עמוקים ויציבים.
כדי למנף את ההישג ולא לאבד אותו נדרשים שלושה צעדים ברורים. הראשון הוא העמקת לימודי העברית והמדעים, שני הכלים המרכזיים להשתלבות באקדמיה ובשוק העבודה המתקדם. השני הוא בניית מסלולי הכוונה מגיל צעיר, שיחברו בין בתי הספר, האקדמיה והתעשייה, ויכללו חונכות וליווי אישי לתלמידים. והשלישי הוא שיתוף פעולה בין הממשלה למעסיקים, כדי לוודא שהצעירים הללו מגיעים לשוק העבודה עם ניסיון מעשי וכלים אמיתיים.
החברה הערבית הוכיחה שהיא מסוגלת ליותר ממה שמישהו העז לדמיין. עכשיו התור של המדינה להוכיח שהיא רואה בה שותפה אמיתית. אם נדע להשקיע נכון, הדור הבא של הזכאים לבגרות יהיה גם הדור הבא של המהנדסים, הרופאים, החוקרים והמורות.
דור ה-Z הערבי הוא דור חדש, משכיל, שאפתן ומודע לערכו. אם נלווה אותו נכון, הוא לא רק ישנה את פני החברה הערבית אלא ישנה את פניה של ישראל כולה.
נע'ם אבו חרפה סמארה היא מנהלת תכנית רואד המתמחה בהנגשת ההשכלה הגבוהה לצעירים בחברה הערבית
