הפיתוי לסבסד את הדלק כשיחצה את ה-8 שקלים יעלה לנו מיליארדים
החשש מזינוק במחיר הדלק ערב הבחירות עלול לדחוף את הדרג הפוליטי לפתרונות קצרי מועד. הפחתת הבלו אולי תרגיע את הציבור בטווח המיידי, אך תייצר בור תקציבי. בינתיים באוצר תוהים מי מריץ את ספין הסבסוד
הדרג המקצועי במשרד האוצר עדיין לא דן כרגע בשאלה האם נכון לסבסד את הדלק, אלא מי בכלל דוחף את הרעיון הזה. מאחורי הקלעים מנסים באגף התקציבים לפענח מי עומד מאחורי ה”ספין” על הפחתת הבלו, כשברקע מרחפת אותה ספרה טעונה פוליטית - 8 שקלים לליטר. עבור שר האוצר בצלאל סמוטריץ’, שהבטיח להילחם ביוקר המחיה, זהו איום בעיצומה של מערכת בחירות, הרבה יותר מהגירעון או דרישות מערכת הביטחון. באגף התקציבים מדגישים כי לא התקבלה כל פנייה רשמית לבחון מהלך כזה, ורומזים שמדובר במהלך אינטרסנטי מצד חברות הדלק שמבקשות לכפות מציאות. מנגד, גורמים אחרים במשרד מצביעים דווקא לכיוון ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחקן ותיק בזירה הכלכלית־פוליטית, שגם לו אין עניין להיתפס כמי שמאפשר למחיר הדלק לפרוץ את הרף הפסיכולוגי.
לפי הערכות של האוצר, כל הפחתה של 10 אג' משמע אובדן הכנסות המדינה של 60 מיליון שקל בגין בלו (דלק וסולר ביחד) בחודש. אם המהלך יימשך שלושה חודשים (והוא לא, הוא צפוי להימשך עד הבחירות, כשבע חודשים), אז מדובר על כ־180 מיליון שקל, שחייבים להודות אינם משמעותיים מבחינה מאקרו־כלכלית. הבעיה הגדולה מתחילה אם מחיר הדלק מזנק ב־20% כמו שקרה בארה"ב. מחיר הבנזין עומד כיום על כ־7.27 שקלים לליטר, ועלייה של אפילו 10% – כ־72 אגורות, כבר יקפיצו את המחיר מעבר ל־8 שקלים. לא מדובר רק בעוד עדכון מחיר, אלא אירוע תודעתי שיכול להיצרב בציבור. לכן, אם סמוטריץ' יצטרך לסבסד 50 אג' (כפי שקרה בפועל בתקופת שר האוצר אביגדור ליברמן על רקע מלחמת אוקראינה–רוסיה. הסבסוד נמשך כמעט שנה, ומחיר הדלק הגיע לשיאו ביולי 2022, כשחצה את ה־8 שקלים), זה כבר יהפוך לאירוע תקציבי שמאיים להגיע ל־350 מיליון שקל בחודש. ואם זה אכן יימשך שלושה חודשים - המשמעות תהיה אובדן הכנסות המדינה ממסים של כמיליארד שקל. ועכשיו זה יהפוך לאירוע תקציבי, קל וחומר כאשר תקרת הגירעון הצפויה ב־2026 היא במינימום 4.9%, כפי שקבעה הממשלה, תלוי באורך המלחמה כמובן.
לפיכך פקידי אגף התקציבים צפויים להתנגד למהלך הזה, אם וכאשר יגיע. הסיבה הראשונית והברורה מכל: מדובר בפגיעה ישירה באחד ממקורות ההכנסה היציבים ביותר של המדינה, דווקא בתקופה שבה הגירעון מתרחב והוצאות המלחמה מטפסות. זהו מהלך פרו־מחזורי קלאסי: הגדלת הגירעון בזמן שבו המדיניות אמורה להיות מרסנת. זה גם ההבדל המרכזי לעומת המהלך של ליברמן ב־2022: אז גם היו מלחמה וזינוק במחירי הדלק, אבל במקביל נרשמה צמיחה מואצת באופן חסר תקדים ונרשם עודף תקציבי היסטורי, כך שהסבסוד היווה מדיניות "אנטי־מחזורית" קלאסית. כלומר, החזרת הכנסות לציבור כדי להגדיל צריכה ולעודד צמיחה. היום אין כרית פיסקאלית כזו ואותו צעד הופך ממדיניות אחראית יחסית — לסיכון תקציבי.
שנית, הפחתת בלו היא כלי רגרסיבי. כלומר, ככל שאתה עשיר יותר אתה נהנה יותר ולהפך. מי שנהנה מהטבה כזו הם בעיקר בעלי הרכבים - כלומר, באופן לא פרופורציונלי העשירונים הגבוהים. יתרה מזו, בעלי שני רכבים נהנים כפול. שימו לב לנתוני הלמ"ס: לכ־40% מהעשירון התחתון אין רכב, מנגד ליותר מ־92% מהעשירון העליון יש ברכב. ומי מחזיק בשני רכבים? רק 2% מהעשירון התחתון, כעשירית מהעשירון הרביעי, ו־43% בעשירון העליון. כך שהעלות התקציבית גבוהה - אבל התועלת החברתית מוגבלת.
בנוסף, מדובר בתקדים מסוכן. ברגע שהממשלה מתערבת במחיר הדלק, היא מאותתת לציבור ולשווקים כי היא מוכנה לנהל מחירים דרך מערכת המס. המשמעות היא לחץ מתמשך להתערב גם בתחומים אחרים ופגיעה באמינות הפיסקאלית, שהיא נכס קריטי בתקופה של אי־ודאות. יתרה מזו, הניסיון מראה כי קל להחליט על הפחתת הבלו, אך כמעט בלתי אפשרי להחזיר אותו. ההחלטה החד־פעמית נוטה לקבל הארכה “מוגבלת", ואז עוד אחת ועוד אחת – עד שהנושא נעלם מסדר היום. הרי יש מחיר פוליטי להעלאת מסים.
מניסיון העבר של השר סמוטריץ', ניתן להעריך שאם יחליט על מהלך כזה, רוב הסיכויים שלא יבטל אותו עד הבחירות באוקטובר. ההנחה חייבת להיות שאין למהלך הזה נקודת יציאה עד לבחירות. כלומר, הסבסוד הזה לא יחול פחות משבעה חודשים. הבעיה מחמירה לנוכח הנחות שמחירי הנפט עלולים להמשיך לעלות ולהגיע גם ל־180-150 דולר לחבית.
יש גם היבט כלכלי עמוק יותר: מחירי אנרגיה אמורים לשקף מציאות גלובלית של מחסור וסיכון. כאשר המדינה מטשטשת את האיתות הזה, היא מעודדת צריכה דווקא כשהמחיר אמור לרסן אותה, ופוגעת בתמריצים להתייעלות. זהו עיוות של מנגנון השוק לטובת פתרון קצר טווח. אסור לשכוח כי בסופו של דבר, הבלו הוא מס שנקרא "פיגוביאני" (על שם הכלכלן ארתור ססיל פיגו שהמציא אותו) שמבקש ממי שמייצר "השלכות חיצוניות שליליות" (זיהום אוויר, למשל) - יישא בעלויות האלו. בבחינת “לכלכת? שילמת!”.
לסיכום, מה שאולי יתחיל ככלכלת בחירות נחמדה, מיטיבה וחסרת סיכון, עלול להפוך תחת הממשלה הזו ובנסיבות הפיסקאליות החמורות הנוכחיות - להחלטה שמסכנת את המדיניות המאקרו־כלכלית כולה. בין קמפיין בחירות בטווח המיידי לבין אחריות פיסקאלית ארוכת טווח – ברור לכולם במה יבחרו סמוטריץ’ ונתניהו.
