נגישות היא כבר לא רק מעשה טוב, אלא תנאי הישרדות עסקי
השבוע מצוין היום לזכויות לאנשים עם מוגבלות. רוב החברות יסתפקו בפוסט מרגש, אבל עבור ענקיות כמו Domino’s, Netflix ו-CVS, הנושא הזה הפך למשפטי יקר. בפועל, הסובלנות העולמית לאפליה דיגיטלית נגמרה: המותגים החזקים בעולם נתבעים, משלמים מיליונים ונאלצים לתקן לאחור מוצרים שלא עמדו בסטנדרטים. והשאלה היא לא אם הן מונגשות, אלא האם הן הבאות לחטוף תביעה אם אפילו תאגידים כאלה לא חסינים, מה זה אומר על חברות שרוצות למכור לשוק הגלובלי?
המשחק השתנה- האם ישראל מוכנה?
הרגולציה החמירה. בארה״ב חוק ה־ADA הפך לכלי נשק משפטי, ובאירופה ה־EAA נכנס לתוקפו ויהפוך נגישות לתנאי סף מחייב. בארץ קיימת רגולציה מתקדמת יחסית, אך נוצר פער מסוכן של תקינה איטית ואכיפה חלשה. התקינה הרשמית (תקן 5568), מכוונת לתקן WCAG 2.0, בעוד שהעולם כבר עבר ל-WCAG 2.1. חמור מכך, תרבות האכיפה הרופפת בישראל יוצרת אשליית מוכנות. בעוד שגופים באירופה או בארה״ב לא יסגרו עסקה עם ספק שהשירות שלו אינו נגיש, בישראל דרישת הנגישות במכרזים היא לרוב מס שפתיים. המשמעות לחברות מקומיות ברורה: להסתפק בתקן המקומי זו הכנה לכישלון בשווקים הבינלאומיים. יש לראות בתקינה המקומית נקודת פתיחה בלבד ולכוון מהיום הראשון לעמידה בסטנדרטים הגלובליים. דו״ח של Evinced מגלה שגם באירופה, רק רבע מהחברות מרגישות מוכנות לרגולציה. זו ההזדמנות של חברות ישראליות להיכנס לשוק עם מוצר שמגיע נגיש, ולהפוך את הנטל הרגולטורי ליתרון תחרותי.
עקרונות שחברות ישראליות צריכות לאמץ:
נגישות לא מוסיפים בסוף, היא חייבת להיות baked-in: כדי לעמוד באמת בדרישות ה־EAA, נגישות חייבת להיות חלק אינטגרלי מהקוד, מהעיצוב ומהחוויה הדיגיטלית כבר בשלב הפיתוח. פתרונות “Overlay”, אותם תוספים חיצוניים שמבטיחים "לתקן הכול בלחיצה אחת", אולי מפתים, אבל לא עומדים בתקנים, לא נותנים מענה מלא, ולא מחליפים התאמה אמיתית של המוצר. מי שרוצה להישאר רלוונטי ולא להיתקע עם תביעות ותיקונים יקרים בדיעבד, חייב לבנות את הנגישות מהיסוד.
WCAG הוא המדריך המעשי, ו-EN 301 549 הוא ה-GPS הרשמי שלכם: בעוד שה-EAA הוא החוק, שפת הנגישות הדיגיטלית בפועל היא WCAG. התקן האירופי EN 301 549, מאמץ את הנחיות WCAG 2.1 ועבור רוב החברות, יישום מלא של WCAG הוא הדרך הבטוחה לעמוד בדרישות החוק האירופי.
שרשרת האספקה תסגיר אתכם: גם אם האתר או האפליקציה שלכם עומדים בכל התקנים, זה לא נגמר שם. אם אתם מספקים רכיב, API או שירות לחברה אחרת שחייבת לעמוד ב־EAA- האחריות חלה גם עליכם. כל חוליה חלשה בשרשרת עלולה לחשוף אתכם משפטית ולפגוע במותג שלכם.
החרגות הן מלכודת מסוכנת: נכון, ה־EAA מאפשר פטורים מוגבלים, אבל הם זמניים, נדירים ומותנים בתיעוד ובאישורים. להסתמך עליהם זה לדחות את הבעיה, לא לפתור אותה.
נגישות היא מכפיל כוח עסקי, לא רק חובת חוק: מי שחושב שנגישות דיגיטלית היא רק עוד סעיף רגולטורי מפספס את הפואנטה. מחקרים מראים שנגישות משפרת את חוויית המשתמש לא רק לאנשים עם מוגבלות. היא פותחת את הדלת לקהלים חדשים, מגבירה נאמנות מותג ומייצרת צמיחה.
אז מה עושים עכשיו?
כדי להיערך נכון, הצעד הראשון הוא להשתמש בכלי אוטומציה כדי לבצע סריקה של כלל הנכסים הדיגיטליים, המספקת תמונת מצב והערכה של סדר הגודל של הבעיות. לאחר שהתמונה הכללית ברורה, אפשר לגשת למיפוי ידני ממוקד וליצירת תוכנית עבודה יעילה. משם, חשוב לעבוד כבר היום לפי התקנים הבינלאומיים המעודכנים, כמו WCAG 2.1 ומעלה, ולא להסתפק במה שמחייבת הרגולציה בישראל.
במקביל, יש להטמיע בדיקות נגישות אוטומטיות כחלק מה־CI/CD, כדי למנוע בעיות עוד לפני שהמוצר יוצא לשוק. לא פחות קריטי להכשיר את צוותי הפיתוח, העיצוב והמוצר כך שיבינו שנגישות אינה פרויקט חד־פעמי, אלא חלק מה־DNA הארגוני. והעיקר- להבין שהעולם לא מחכה לישראל שתדביק את הפער; מי שלא יישר קו בזמן, פשוט יישאר מחוץ למשחק.
גל מואב הוא שותף מייסד ו-GM (מנהל) ישראל בחברת Evinced המפתחת כלים להטמעת נגישות דיגיטלית באפליקציות ווב ומובייל
