מבחן רכב
רנו סימביוז - אפשר היה ללטש עוד קצת
רנו סימביוז נוחה מאוד בנסיעה איטית, אבל בכבישים מהירים הכיול הרך לא תמיד עושה עימה חסד. במקרה של בורות בכבישים נשמעת חבטה חזקה מהמתלה הקדמי, ומערכת ההנעה ההיברידית גורעת מכוח הקירור של המזגן. וכמה עולה? הרכב לא נועד להתחרות בסינים, ולכן המחיר גבוה
שוק הרכב הישראלי עבר בחודשים האחרונים מהפכה: עד לפני כמה חודשים יבואני הרכב מכרו לישראלים מכוניות סיניות היברידיות במחיר יחסית מופקע. את המכוניות האירופיות הם מכרו במחיר אפילו גבוה יותר, כי הן אירופיות וזה אומר שהן יותר איכותיות. אבל מאז התרחשו כמה שינויים. ראשית, ההיברידיות הסיניות הוזלו; שנית, כשהשוק הולך בכיוון סיני מובהק, אז קשה למכור לישראלים שאירופי הוא יותר איכותי, גם אם זה נכון. אגב, בכל מה שקשור למכוניות יפניות זה כן עובד, כלומר מבחינת הקונים יפני הוא עדיין איכותי — ולכן הוא גם יקר.
כעת למכונית שעל שולחננו: רנו סימביוז, רכב כביש־שטח נאה מאוד, אח גדול לרנו קפצ'ור, שגם הוא נאה מאוד. נתחיל במערכת ההנעה. כיום למכור בישראל רכב כביש־שטח בלי מערכת היברידית זו בעיה. לסימביוז יש מערכת מוכרת של קונצרן רנו: מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטרים, צמד מנועים חשמליים שמסייעים לו, תיבת הילוכים מאוד מורכבת. ההספק המשולב: 160 כוחות סוס. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל זה נוסע לא רע בכלל. צריכת הדלק הריאלית היא אי שם בין 17 ל־18 ק”מ לליטר. בניגוד ליתר דגמי רנו, כלומר גם דאצ'יה, כאן יש מתג שמאפשר לנהג לדרוש מהרכב לשמור אנרגיה בסוללה. זה עובד טוב. רנו סימביוז נוסע לסדום ביום החם ביותר בשנה. גיהינום בסדום. והוא עוד יורד מהמפעל בצין, שם הכביש איום ונורא.
רושם ראשון: סימביוז הוא רכב נוח מאוד במהירות נמוכה. הכיול שלו רך מאוד, כמו ברנו של פעם. מצוין. ואז מגיע בור בכביש. לא ברור אם זו תכונה של רכב המבחן או שזו בעיה של כל סימביוז, כשבולם הזעזועים שלו מתכווץ נשמעת חבטה חזקה מהמתלה הקדמי. זה מבהיל בפעם הראשונה, גם השמינית. ככל שמהירות הנסיעה עולה מתברר שהכיול הרך של סימביוז לא תמיד עובד טוב עם כביש מהיר, זה רכב שפה ושם אוהב להתנדנד על המתלים.
עוד נקודה שקשה להתעלם ממנה: מערכת ההנעה ההיברידית מורכבת, היא מרגישה כל הזמן עסוקה. הפעולה חלקה, אבל כל הזמן היא לוקחת כוח, מחזירה כוח ובתהליך היא גם גורעת יכולת קירור מהמזגן — במיוחד בנסיעה איטית, במיוחד בקיץ הישראלי, במיוחד מעצבן.
לוח מחוונים מצוין
סימביוז ממשיך ממעלה עקרבים בכיוון הערבה. מי שלוקח כזה רכב מצפה דבר ראשון שהוא יהיה יותר טוב מרכב סיני. חדשות טובות: בכל הקשור באיכות נסיעה הוא יותר טוב מרכב סיני. תא הנוסעים הוא עניין ששווה להתעכב עליו — כי תלוי מה רוצים. ראשית, איכות הפלסטיק מקדימה אינה גבוהה. הפלסטיק שחור וגרעיני. לפחות בדלתות יש דיפוני בד נאים עם תאורה. מאחור אין דיפוני בד וזה מעצבן. בצד שמאל יש כפתור אחד שמנטרל ומפעיל את כל מערכות הבטיחות, מצוין. מעל ראש יושבי הרכב יש גג זכוכית עם מנגנון שמאפשר חסימה של קרני שמש. נא לוותר, חבל על הכסף. מושב הנהג אינו חשמלי, הוא נוח להפליא, אבל הכיוון שלו דורש הרבה הסתגלות. תנוחת הישיבה טובה מאוד.
הנדסת האנוש היא רנו טיפוסית, כלומר המתגים על ההגה נוחים מאוד, אבל את השליטה בסטראו, בינוני באיכות אגב, הגלו למתגים מאחורי ההגה. בין הנהג והנוסע יש מסך מתבקש. הוא ברור למדי אבל הקישוריות לוקה בחסר, לפעמים הוא מתחבר בקלות ולפעמים לא. המסך שולט בפונקציות הרגילות, קרי ניהול אנרגיה, שליטה במערכות השונות, הכל נהיר. גם לוח המחוונים מצוין. השליטה בבקרת האקלים למרבה המזל נמצאת מתחת למסך. השליטה בעוצמת השמע והעברת השירים רק מהמסך, חבל.
פלסטיק מגורען
הספסל האחורי של סימביוז נע על מסילה קדימה ואחורה. כשהוא נע קדימה הוא מגדיל את נפח תא המטען בצורה משמעותית אבל אין בזה טעם — כי רצפת תא המטען קצרה והנפח שמרוויחים הוא נפח שלא ניתן להגיע אליו. כשהספסל האחורי של הסימביוז משוך לאחור אז יש מקום סביר לברכיים, סביר פחות לראש. יש צמד פתחי מזגן ושני שקעי טעינה. איכות החומרים, כבר אמרנו, כמו מקדימה אבל עם יותר פלסטיק מגורען. מאחור אפשר להושיב שלושה נוסעים בצפיפות מסוימת, כבר יותר טוב מרוב הסינים. תא המטען סביר בנפח, לשם שינוי יש גלגל חלופי. אחד אפס לרנו.
סימביוז נוסע לכביש הערבה. הוא משייט היטב, אבל לפעמים מערכות הבטיחות שמכוונות את ההגה עצבניות. כוח לא חסר לו, למרות שעל הנייר מדובר ברכב שמנועו מפיק 160 כוחות סוס, לא הרבה בימינו. אם לא דורשים ממנו להיכנס מהר מדי לסיבובים, הוא גם נוח. בשורה בתחתונה — סימביוז הוא תוצר של העידן החדש, כלומר זהו מוצר שבעבר נחשב אולי ליוקרתי ברמה שמצדיקה מחיר גבוה. כיום הקונים רוצים אפליקציות נפיחות ואורות מרקדים, ולסימביוז יש רק מראה נאה ואיכות נסיעה גבוהה.
העניין הוא כזה: כדי להיות רכב אירופי למביני עניין, שמצדיק את המחיר, האיכות האירופית המפורסמת צריכה לרדת אל העם, להיות יותר נגישה, אבל גם להיות יותר בעלת איכות נתפסת, כלומר אם לסינים יש מסך, לצרפתים יש איכות נסיעה או תחושה של איכות מובנית. הסימביוז, עם כל הכבוד, עושה את העבודה הזאת בצורה חלקית בלבד. הוא רכב טוב בהרבה מובנים, אבל כדי שתהיה לו היכולת לעשות עוד מאמץ קטן כדי לשכנע לקוחות, הוא צריך לוח מחוונים איכותי יותר, מזגן ראוי יותר, ולא פחות מכך — איכות נסיעה גבוהה יותר.
ועוד נקודה חשובה: למשחק של יבוא הרכב יש כללים ברורים — יבואן שמייבא גם סיני וגם אירופי יתמחר את הסיני נמוך ואת האירופי גבוה. אבל מה קורה כשליבואן יש רכב שהוא אירופי שמיועד ספציפית להתחרות בסינים? הכוונה היא לדאצ'יה דאסטר, רכב כביש־שטח מרווח ונוח למדי שחולק לא מעט מכלולים, למשל המנוע, עם סימביוז. והוא גם זול משמעותית. דווקא הדאסטר, לא הסינים, מהווה בעיה לסימביוז. כי כדי שיהיה בידול בין רנו לדאצ'יה, הרנו צריכה להיות הרבה יותר איכותית. אבל היא לא. היא יותר איכותית במובנים רבים מרכב סיני, אבל זה לא הרבה יותר איכותי למשל מהדאסטר. בסופו של יום הדגם המשתלם ביותר של רנו אינו הסימביוז. הוא נמצא בכלל באולם התצוגה של דאצ'יה.
