ריאיון
פרופ' יוסי גרוס: "חיסול נבחרת הדירקטורים הוא כשל נוראי"
המשפטן הוותיק בן ה־92, המשמש כיו"ר איגוד הדירקטורים, מותח ביקורת חריפה על מפעל הג’ובים שמקדם השר דודי אמסלם בחברות הממשלתיות. “אסור לתת לאנשים שאינם מיומנים לנהל רק כדי לתת תפקיד וייצוג. זו הפקרה של כסף ממשלתי גדול מאוד שאפשר להפסיד"
פרופ' יוסי גרוס הוא כנראה זקן עורכי הדין הפעילים בישראל, בגיל 92. "אני מייצג עכשיו גוף מחו"ל שרוצה להקים כאן נאמנות שתשקיע סכומי עתק לסיוע, בעיקר לנוער, וביקשו ממני לטפל בהקמת החברה", הוא אומר. "במשרד הפחתתי את הפעילות הייעוצית אבל אני עדיין מייעץ, ויש עוד שיירים של גופים שטיפלתי בהם".
גרוס הוא עדיין יו"ר איגוד הדירקטורים ("מחפש עכשיו מחליף") שהעניק לו בשבוע שעבר פרס לקידום הממשל התאגידי ומעמד הדירקטורים והדירקטוריות בישראל. את הפרס קיבל מאהרן ברק, לשעבר נשיא העליון, בכנס השנתי לעדכון דירקטורים. דרכיהם של גרוס וברק הצטלבו בוועדת ברק ששקדה עשר שנים על כתיבת חוק החברות שהחליף כמאסדר התאגידי את הפקודה המנדטורית.
המחוקק הנוכחי, השר הממונה על החברות הממשלתיות דוד אמסלם, מריץ כעת חוק שנועד לחסל את נבחרת הדירקטורים ולהקל בחלוקת ג'ובים לחברי ליכוד. חברות במפלגה תהפוך לאחר הכישורים המרכזיים ולצדה הקריטריון המוזר של "בקיאות חברתית". גרוס כמובן מתנגד. "זהו כשל נוראי, כי חברה ממשלתית חייבת להיות חברה שיכולה לגייס הון, שצריכה להתפתח, ואי אפשר למנות דירקטורים שלא מבינים כלל. כיהנתי כעשר שנים כיו"ר הוועדה המייעצת של רשות החברות הממשלתיות, מינוי של שר האוצר. כינסתי אחת לחודש את המנכ"לים של החברות הממשלתיות והחדרתי להם את החובה של הדירקטור לפעול אך ורק לטובת החברה. חברה ממשלתית היא חברה לכל דבר".
את הרעיון להפוך דירקטוריונים לחנות צעצועים מפלגתית לא הגה אמסלם, הוא פשוט מחזיר אותו לחיים על חשבון "נבחרת הדירקטורים" שהקימו שר האוצר (של נתניהו) יאיר לפיד ומנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. ואכן, חברות ממשלתיות עברו מהפסד לרווח. וכמו בסיפור המלחמה בפשיעה הערבית, מגיעים שרי נתניהו, איתמר בן גביר ואמסלם במקרה הזה, ומתעקשים להפוך הצלחה לכישלון. לקחת משהו שעובד טוב ולחרב אותו.
"הייתי דירקטור מטעם המדינה בחברת החשמל", נזכר גרוס, "רואה החשבון היה מסביר משהו, וזה שמימיני וזה שמשמאלי היו שואלים אותי 'על מה הוא מדבר'. זו פשוט הפקרה של כסף ממשלתי גדול מאוד שאתה יכול להפסיד אם הוא לא מנוהל ביד מקצועית טובה. הסכמתי לקבל תפקיד של דירקטור בהרבה חברות ציבוריות כמו מפעלי ים המלח, סנו, אלביט, אלסינט, וגם בחברות ממשלתיות. בחברת החשמל ראיתי איך אנשים מתמנים ללא הכשרה, ללא יכולת לקרוא מאזנים".
הממשלה מבקשת לתת ייצוג בדירקטוריונים לאוכלוסיות שעד כה נמנע מהן המינוי.
"זה לא המקום שבו צריך לתת ייצוג לאנשים. זה כספי ציבור, לא כספי הממשלה. אסור לתת לאנשים שאינם מיומנים לנהל רק כדי לתת תפקיד וייצוג. חברה מוקמת לשם ניהול עסקים, ככל חברה עסקית אחרת, לכן אין לתת ג'ובים לאנשים ללא הכשרה מתאימה".
כמו שבחברה פרטית אדם ממנה את קרוביו, כך רוצה גם הממשלה.
"הממשלה אינה הבעלים של חברה ממשלתית. ממשלות מתחלפות. הבעלים הם המדינה. וגם בחברות משפחתיות יש ביקורת והן מכניסות לעתים אנשים מבחוץ. זו מגמה מאוד רצויה. זה כמו שאתה מזמין אורח מבחוץ לסעודת שבת, ואז אתה מתנהג קצת אחרת ליד השולחן. בין החברות המשפחתיות הפרטיות לבין החברות הממשלתיות יש את החברות הציבוריות ובהן החוק כבר מחייב להכניס דירקטורים בלתי תלויים".
אז מה בעצם נזקה של הצעת החוק של אמסלם?
"הצעת החוק של אמסלם פוגעת באי־התלות של החברה. חברה היא גוף נפרד מבעלי המניות שלה. חברה מתנהלת על ידי קבוצת אנשים שמתמנים על ידי בעלי המניות. הם עצמאיים ולרוב אינם מקבלים הוראות מבעלי המניות אלא פועלים אך ורק לטובת החברה".
גרוס למד משפטים בתחילת שנות החמישים בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב. לצדו, הוא זוכר על ספסל הלימודים את טומי לפיד ושולמית אלוני, שלה סייע בשיעורי המשפט העברי שבהם התקשתה. הוא זוכר גם קציני צבא ומשטרה גבוהים כמשה דיין ואריק שרון שנרשמו ללימודים. "חשבנו שנגמרו המלחמות והחליטו שקצינים ילמדו מקצועות אזרחיים", מספר גרוס ונזכר שציוניו הגבוהים עוררו התמרמרות בקרב הקצינים. "אתה מעלה את הרמה כאן וגם את ציפיות המרצים, אמר לי קצין משטרה, ואנחנו מעדיפים שלא תהיה כאן".
ממרום גילך, איך אתה שופט את השופטים הכלכליים בתחום שלך?
"יש הטוענים שמי שלא ישב אף פעם בדירקטוריון לא יכול להנחות דירקטוריון. אני לא מקבל את הטענה הזו. השופט חאלד כבוב, למשל, כתב פסקי דין מעולים על אחריות דירקטורים ותורם תרומה גדולה להכוונת ההתנהגות".
בדנ"א שלו, גרוס עדיין מייצג את הביג ביזנס ומפנה את הטרוניה המקובלת כלפי מוסד התביעות הייצוגיות. "חברות הביטוח", הוא אומר, "מכסות בתחילת הדרך כדי לא להיכנס למלחמה והתובעים הייצוגים ועורכי דינם הפכו את התביעות ל'מרדף אמבולנסים'. ככה זה בכל העולם"....
ובתי המשפט לא מצאו את האיזון בין התועלת החברתית לבין הניצול לרעה של המוסד?
"שרת המשפטים איילת שקד הגדילה את מחירי הגשת התביעה, אבל מספיק שאתה מאיים במכתב מעורך דין, זה בדרך כלל מספיק".
ובחברות ממשלתיות יש בעיה אחרת, הוא מוסיף, "דירקטורים אומרים מי יתבע אותי על רשלנות? הממשלה תתבע אותי?".
