יחסי ישראל – אירופה לקראת רעידת אדמה פוטנציאלית
ממשלת הולנד קראה לבחון מחדש את הסכם האסוציאציה בין האיחוד האירופי לישראל, המהווה את הבסיס ליחסי הסחר עם האיחוד. שר החוץ ההולנדי טען שחסימת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה מהווה הפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ושל סעיף 2 בהסכם האסוציאציה, המחייב את הצדדים לכבד זכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים. הולנד, שנחשבת לבעלת ברית קרובה של ישראל באיחוד, הודיעה כי תטיל וטו על הארכת תוכנית הפעולה המשותפת של האיחוד האירופי עם ישראל כל עוד לא תיערך בחינה מחודשת של ההסכם. הדיון הרשמי בהצעה ההולנדית צפוי להתקיים ב-20 במאי 2025, במפגש שרי החוץ של האיחוד האירופי בבריסל.
מדינות כגון צרפת, ספרד, אירלנד ופורטוגל כבר הביעו תמיכה פומבית בהצעה ההולנדית, ואפילו שוודיה הצטרפה לגוש התומך בבחינה מחדש על היחסים. לעומתן גרמניה, אוסטריה והונגריה הביעו התנגדות נחרצת למהלך, שלטענתן יפגע ביחסים עם שותפת מפתח של האיחוד. טרם ברור אם התהליך יתקבל אבל בניגוד למהלכים אחרים הדורשים הסכמה כוללת של מדינות האיחוד, נראה שבמקרה הזה נדרש רוב פשוט לפתוח בהליך. לפיכך, ישראל לא יכולה להסתמך על קומץ מדינות שיביעו התנגדות וינסו לטרפד את המהלך.
הסכם האסוציאציה בין האיחוד האירופי לישראל, שנחתם בשנת 1995 ונכנס לתוקף בשנת 2000, מהווה את הבסיס המשפטי והמדיני ליחסים הדו-צדדיים. ההסכם מסדיר שיתוף פעולה נרחב בתחומים כגון סחר, מדע וטכנולוגיה, חינוך, חקלאות, תחבורה, ביטחון ותרבות, ומעניק לישראל גישה מועדפת לשוק האירופי באמצעות סחר חופשי והשתתפות בפרויקטים אירופיים.
במהלך השנים, ההסכם שימש מנוף לקידום שיתופי פעולה אסטרטגיים אך גם כלי לחץ מצד האיחוד בכל הנוגע להתנהלות ישראל בזירה הפלסטינית. במיוחד בעתות מלחמה ומבצעים מול חמאס ברצועת עזה, מדינות באיחוד העלו דרישות לבחון את עמידת ישראל בהתחייבויות ההומניטריות והמשפטיות לפי ההסכם.
אך הדרישה ההולנדית הנוכחית חריגה בהשוואה לדרישות העבר, הן בעוצמתה והן במעמדה הפורמלי. בעבר, מדינות באיחוד האירופי העלו ביקורת על מדיניות ישראל, אך הסתפקו לרוב בגינויים רטוריים או בדיונים כלליים במסגרת מוסדות האיחוד. כעת, הולנד יוזמת לראשונה הליך רשמי ומסודר לבחינת ההסכם כולו צעד עם משקל מוסרי ומשפטי כבד יותר לעומת מחאות העבר. עצם העלאת ההצעה מהווה החרפה משמעותית בטון השלילי כלפי ישראל בעת הנוכחית, גם מצד מדינות בעלות זיקה ידידותית בדרך כלל לישראל. ההיענות של מדינות רבות לקידום התהליך מעידה על שינוי מגמה רחב יותר באירופה.
היחסים עם האיחוד האירופי חשובים לישראל בתור שותף הסחר המרכזי שלה. אבל גם הרבה מעבר, הם מהווים את התשתית המרכזית של ישראל לפרויקטים של מחקר ופיתוח, לקשרים אקדמיים ולשיח דיפלומטי עם המדינות שבאיחוד. בסופו של יום הסכם האסוציאציה הוא העיגון המרכזי של השילוב של ישראל במחנה האירופי אליו היא משתייכת בהיבט כלכלי, תרבותי וחברתי. הקפאת ההסכם תרחיק אף יותר את ישראל מאירופה, ותפגע במעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. זאת בגלל שהיחסים עם אירופה, לא רק תורמים בהיבט פרקטי אלא משמשים כעמוד תווך לכוח המדיני, הנורמטיבי והלגיטימי של ישראל כמדינה דמוקרטית ונאורה.
ישראל צריכה לתת מענה מהיר לאתגר המתהווה שמעיד על נקודת שיא בהתרחבות הפערים בין אירופה לישראל מאז התמרון הישראלי בעזה בעקבות ה-7 באוקטובר. על ישראל לפעול להגבלת המהלך בכל ציר אפשרי ולהבהיר כי הוא מהווה פגיעה עמוקה ברובד הפרקטי והתפיסתי ביכולת של ישראל לקדם מהלכים חיוביים מול האיחוד ומדינות אירופה.
צריך להבהיר למדינות אירופה ולאיחוד שהקפאת ההסכם תגביל גם את היכולת של אירופה להיות מעורבת בתהליכים במזרח התיכון ותעמיק את הפגיעה באמון הישראלי באירופה. פגיעה זו גם תגביל את הקשר הפעיל של ישראל עם אירופה ומוסדות בינלאומיים סביב סוגיות אסטרטגיות, ואת ההיענות שלה לדרישות. כך שהקפאת ההסכם עשויה גם להוביל להחרפת צעדים ישראליים בזירה הפלסטינית ובכך תוביל לתוצאה ההפוכה מהרצון האירופי.
לצד זאת, יש לקדם תוכניות לחלוקת סיוע ברצועת עזה אשר תרצה את מדינות אירופה ותאותת על נכונות לשיתוף פעולה ישראלי ועמידה בדין ההומניטרי הבינ"ל, באופן שיציג את ישראל כשחקנית חיובית וקונסטרוקטיבית. בתוך כך, יש להבהיר שישראל עושה ככל שביכולתה לקדם את הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה ולהציג עדויות לכך בתקשורת פומבית ובצירי שיח ישירים.
רון פרידמן הוא חוקר זירה בינלאומית ב-MIND Israel
