פרשנות
מה זה אומר על דוד זיני, שהשב"כ לא חוקר את הפרשה הביטחונית החדשה
אחד החשודים בפרשת הברחת הסחורות לרצועת עזה הוא קרוב משפחה של ראש השב"כ, שנמנע מלחקור את הפרשה החמורה בשל כך; הדבר מעיב לכשעצמו על עצם כהונת הראש בגלל החשש שאיכות החקירה, שעברה למשטרת ישראל חסרת הנחישות, נפגמת ונפגעת
לחקירה פלילית שתי מטרות מרכזיות: לפצח את התשתית העובדתית ולהתאים לה את סעיף האישום ההולם. בסיפור ההברחות לעזה מזדקר מיד סעיף 99 לחוק העונשין שכותרתו "סיוע לאויב בזמן מלחמה": "מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם". ללא ספק סעיף כבד ביותר, והשאלה האם הוא הולם את העובדות הנחקרות - הברחת סחורות לעזה שיכולות לשמש את החמאס במלחמתו בישראל. לפי הפרסומים שזולגים מהחקירה ניתן להבין שמדובר בסחורות "דו-שימושיות" כאלה שהן גם וגם. גם לשימוש אזרחי וגם לשימוש הטרור החמאסי. למשל, פלאפונים, חומרי בנייה וכיו"ב. המחמירים יאמרו שכל מה שלא נכלל בסיוע הרשמי שמותר להכניס עלול להגיע לחמאס ולסייע לו. בכל מקרה, כשמדובר בסחורות הדו-שימושיות, סעיף 99 הוא בהחלט רלוונטי.
ואז מגיעים ל"קרוב המשפחה" של ראש השב"כ, דוד זיני. לפי הפרסומים מעורבותו נחקרת כאחד המופקדים על שיבר הכנסת הסחורות. ומעורבות זו יכולה לנוע בין "לא ידע" לבין "העלים עין ולא רצה לדעת" ועד ל"ידע ושיתף פעולה באופן מלא". ההכרעה בשאלות אלה תלויות בנחקר ובחוקר. המקרה הגרוע ביותר לאותו "קרוב משפחה" הוא מפגש בין תרחיש ה"ידע" לבין סעיף 99. במקרה הזה, הריקושטים פוגעים ישירות בזיני. לפי גיא פלג בחדשות 12, ועדת גרוניס שאישרה את מינויו קבעה שבמקרה של עבירה חמורה במיוחד של קרוב משפחה יהיה עליו להתפטר או שחובה על ראש הממשלה לפטרו. כנראה שהוועדה שנחשפה לבית הגידול המשפחתי - האבא, האמא, האחים, הקרובים - והבינה את פוטנציאל הנזק שטמון כאן עוד לפני שמשקללים את המשיחיזם, את ה"עשה לך רב" של המשפחה - הרב צבי ישראל טאו, ראש ישיבת הר המור ומנהיג המפלגה הגזענית נעם שנציגה בכנסת הוא אבי מעוז.
הניסיונות להרחיק את ראש השב"כ זיני מהסביבה המשפחתית והרעיונית הרעילה בדברי בלע כלפי מערכת המשפט והממלכתיות הישראלית, נועדה לשדר מסר שאין לפקוד עליו עוונות של אחרים, גם אם הם בני משפחה. איש בחטאו יומת, יתמנה או יפוטר.
תודה לאל על חסדים קטנים וגדולים
אתמול (ה') אישר שופט השלום יניב בן הרוש, לבקשת מספר עיתונאים וכלי תקשורת באמצעות עוה"ד טל ליבליך וניתאי צוריאל, פרסום חלקי של הפרשה הביטחונית שחסתה תחת איסור פרסום גורף. הפרסום הזה סיפר למי שטרם ידע (רבים יודעים בגלל הפרת הצו הפרסום הגורף) את העובדות הבאות: על מה החקירה – "העברת סחורות מישראל לעזה בעבור בצע כסף"; ומי בנחקרים: "קרוב משפחתו של ראש השב"כ". לאחר ששמו ומידת הקירבה כבר דלפו עדיין שומר השופט על האורווה לאחר שהסוסים ברחו ממנה.
ולגבי ראש השב"כ אנו למדים מהחלטת השופט שני פרטים: "לראש השב"כ אין כל נגיעה לחשדות עצמם". תודה לאל על חסדים קטנים וגדולים. והשני משמעותי אף יותר: "בשים לב לקרבה האמורה חקירת החשוד מתבצעת על ידי משטרת ישראל ולא על ידי השב"כ". וזה מלמד אותנו שבחקירה רגישה כזו שנוגעת לביטחון המדינה - השב"כ, על יכולותיו, אמצעיו ומיומנויותיו, לא חוקר אלא משטרת ישראל שלאחרונה נערמות סיבות לפקפק בנחישותה בכל הקשור לנחקרים "שלטוניים". אולי אני טועה, ואולי אני טועה גם לגבי האבחנה מהשב"כ שגם הוא מאבד מנחישותו לגבי נחקרים אלה כפי שניתן ללמוד מהשתוללות פורעי החוק האלימים בשטחים שמטילה צל על נחישות כל אוכפי החוק. בכל מקרה, העובדה שבגלל הקירבה לזיני, נמנע השב"כ מלחקור את החשוד, מעיבה לכשעצמה על עצם כהונת הראש בגלל החשש שאיכות החקירה נפגמת ונפגעת.
"בעבור בצע כסף", קובע השופט את מניעי ההברחה. לפחות אין כאן את המניע המסורתי של נתניהו לחזק את החמאס על חשבון הרשות הפלסטינית. אבל גם המניע הזה, אחרי ה-7 באוקטובר, הוא מתועב ומגונה לא פחות ואפילו יותר. הוא מאשר את הסטריאוטיפים הגרועים ביותר על יהודים וישראלים שיעשו הכל בשביל כסף. אז עם סעיף 99 או בלעדיו, מדובר בתועבה מהדהדת בדיוק כמו פרשת קטארגייט שבו שירתו בכירי לשכת נתניהו את קטאר "בעבור בצע כסף". בין אם יוצמד לשירות הזה לה סעיף פלילי ובין אם לא.
