פרשנות
הקואליציה והחרדים לא באמת רוצים את חוק ההשתמטות
החרדים חוששים שיעניקו לגיטימציה לסנקציות שבג"ץ יפסול ממילא בנימוק שאינן מספיקות, ואילו נתניהו מעדיף לדחות את הנושא כדי שלא יזיק לו בבחירות. בינתיים מושכים זמן
המשא ומתן על חוק ההשתמטות הוא מקרה קלאסי שבו מרוב עצים, כלומר מרוב סיבות למה החוק תקוע, לא רואים את היער. העצים הם הדיווחים על פגישות משא ומתן ועמדות של רבנים ודיונים על סעיפים. היער הוא שלפני המתקפה באיראן הקואליציה היתה בדיוק במקום שבו היא נמצאת היום עם טיוטת חוק מאוד דומה. מדובר במשא ומתן שבדרך כלל לוקח ימים או שבועות, אבל תהליך ההשתמטות נוסע פול גז בניוטרל.
הדבר העיקרי שהשתנה מאז תחילת כנס החורף של הכנסת הוא שחילופי ההאשמות לגבי העיכוב הדדיים. החרדים מאשימים את יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט שהוא בפועל ממשיך דרכו של יולי אדלשטיין במשיכת זמן, ואילו בליכוד מטילים אחריות על רבני דגל התורה דב לנדו ומשה הלל הירש שלא מצליחים לקבל החלטה. ההתנגדות ברחוב החרדי הוציאה גם ליו"ר ש"ס אריה דרעי, שסובל מהפגנות תכופות ליד ביתו, את הרוח ממפרשי חוק ההשתמטות.
הרבנים קיבלו רגליים קרות
המצב שנוצר הוא שאף אחד בקואליציה לא באמת רוצה את החוק. לא נתניהו שהחוק יזיק לו בבחירות, לא חברי כנסת דתיים לאומיים בקואליציה שרותחים על שהחרדים לא הצטרפו למלחמת מצווה, לא יהדות התורה שמפחדת ממצב שהיא תסכים ליעדים וסנקציות ובג"ץ יעצור את החוק מיד, לא ש"ס שמתנהל נגדה קמפיין אגרסיבי ברחוב החרדי.
הבעיה היא שאף אחד בקואליציה לא רוצה בחירות, אבל לחרדים יש קושי להסביר לציבור שלהם איך הם יושבים בקואליציה שמאפשרת סנקציות ומעצרים. אז מזייפים תהליך חקיקה. לכן גם אם הרב לנדו יקבל החלטה השבוע, סביר שהיא תהיה מסויגת וימשיכו לדון על הסייגים. וגם אם יינתן אישור לטיוטת חוק, תהליך החקיקה יהיה איטי, כל זאת עד הרגע שבו נתניהו יחליט מתי הוא הולך לבחירות. כמובן שכל יום שעובר מקרב את המדינה למועד הבחירות החוקי, ומקטין את התמריץ של נתניהו להתבזות בחוק השתמטות.
כדי להעביר את החוק יש צורך בקולות החרדים. זה אומר שהחרדים מעניקים לגיטימציה לסנקציות ולעיקרון שעד 2030 חצי מהמחזור החרדי צריך להתגייס. ביוני, אחרי שהושגו ההסכמות בין אדלשטיין לחרדים ערב מלחמת איראן, בדגל התורה דיווחו שהרבנים הסכימו והשלימו עם כך שמי שלא לומד יתגייס. בפועל קל הרבה יותר להסכים תיאורטית לדברים כאלה מאשר לצאת בעדם פומבית ונראה שהרבנים קיבלו רגליים קרות. סביר שתרמה לכך גם הצלחת הקמפיין האגרסיבי של הפלג הירושלמי נגד החוק שמלווה בהפגנות בלתי פוסקות. עברו הימים שלחרדים היו מנהיגים שיכלו ללכת נגד הרחוב.
שום חוק שיכול לקבל את הסכמת החרדים לא יעבור את בג"ץ. אלא שהשאיפה החרדית היא שכמו בעבר – ייקח שנה־שנתיים עד שהחוק ייפסל. 80 אלף תלמידי ישיבות נמצאים במצב של משתמטים או בדרך אליו.
הלחץ שיוצרים הסנקציות והמעצרים בציבור החרדי מאוד גדול והוא מאיים על כל מבנה של חברת הלומדים או אם תרצו, חברת המשתמטים. המטרה העיקרית היא חוק שיפסיק את הסנקציות והמעצרים ויחזיר את הלגיטימיות לתלמידי הישיבות. ולכן השאלה היא לא אם בג"ץ יפסול את החוק אלא אם הוא יוציא צו ביניים מיידי. תסריט הבלהות מבחינת הרבנים זה שהם יסכימו לסנקציות ולגיוס של 50% מהמחזור ב־2030 ובג"ץ יפסול גם את זה.
זה מה שהופך את יועמ"שית ועדת החוץ והביטחון מירי פרנקל־שור לחשובה כל כך. ההנחה החרדית היא שהסיכוי היחיד שבג"ץ לא יוציא צו ביניים הוא אם פרנקל־שור תיתן את הסכמתה לחוק. בפועל ידוע מה לדעת פרנקל־שור מספיק מבחינה משפטית. ראינו את זה בטיוטת הצעת החוק שפרסם יולי אדלשטיין עם הדחתו והחרדים ראו בה בגידה. יפתיע מאוד אם יימצא חוק שפרנקל־שור והרב לנדו יכולים להסכים עליו. אבל לא רק מצו ביניים של בג"ץ חוששים הרבנים. הם חוששים גם ממצב שבו הם יגידו כן ונתניהו יתקפל. במקרה כזה כל מה שהם יסכימו לו ייהפך לבסיס למשא ומתן על חוק ההשתמטות בעתיד.
חוששים שהפלת הממשלה תהיה של שמם
עובדת היסוד של הקואליציה הזו היא שלאף אחד אין עניין ללכת לבחירות כי כולם מעריכים שבקדנציה הבאה הם יהיו במצב פחות טוב. בנוסף, לכולם חשוב שאם הולכים לבחירות ומפילים ממשלה בראשות נתניהו, זה יירשם על שם מישהו אחר. זה אומר שאיש לא יצטרף להצעת אי־אמון וגם איש לא ייתן את הקולות הדרושים להעלות את חוק פיזור הכנסת לפני שיעברו חצי שנה מהפעם הקודמת.
ב־12 ביוני נפלה הצעת החוק לפיזור הכנסת. זה אומר שאפשר להביא אותה שוב להצבעה ביום רביעי 17 בדצמבר. מרגע שהיא תונח יתרחבו אמצעי המחאה שבידי החרדים. כל שלב של הצעת החוק (ויש כל כך הרבה שלבים) הוא הזדמנות לאיים. וכמובן יהיה משא ומתן על קידום התקציב. קשה מאוד לראות את החרדים מסכימים להעביר תקציב, מצב שבו הם צריכים להצביע אלפי פעמים יחד עם הקואליציה בלי חוק השתמטות. אבל כאמור קשה מאוד לראות הסכמה על חוק השתמטות. אם מגיעים לסוף מרץ בלי תקציב, הכנסת ממילא תתפזר. ולכן התסריט הסביר ביותר הוא שבסוף פברואר–תחילת מרץ נתניהו יקדם חוק לפיזור הכנסת והבחירות ייערכו ביוני.
אף אחד לא מנהל את המשבר. כרגע הקואליציה פשוט חיה לה מיום ליום. כך גם נוצר המצב שבו מדי שבוע המפלגות החרדיות מגיעות לעסקה שבה הן מצביעות עבור חוקים שהן ממילא תומכות בהם כדי שהקואליציה תעביר חוקים שהן עוד יותר תומכות בהם (השבוע: חוק החזרת סמכות הדיון במזונות ילדים לבתי הדין הרבניים). אפשר לתת לתופעה הפוליטית החדשנית הזאת ראשי תיבות גלובליים: NCNO – Not Coalition, Not Opposition.
