בלעדי
השותפים לשעבר ב־LR: "איתן סטיבה רקח עסקת יד רוחצת יד עם שר האוצר של אנגולה"
אחרי שאיתן סטיבה ניצח בבוררות בלונדון את רועי בן ימי ועמי לוסטיג, הקרב נמשך בתביעה בישראל. השניים טוענים שסטיבה הסתייע בשר כדי לשים יד על מאות מיליוני דולרים, ומינה את בנו לדירקטור. סטיבה טוען ל"קונספירציה מופרכת", והגיש תמלילים להוכיח שהתביעה היא "קנוניה"
מסמכים ותצהירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הסכסוך המשפטי הייצרי בין איתן סטיבה לבין שותפיו לשעבר בחברת LR עמי לוסטיג ורועי בן ימי, חושפים טענות הדדיות וחומרים חסויים מהבוררות שהתקיימה בין הצדדים בלונדון והסתיימה בניצחונו של סטיבה.
לוסטיג ובן ימי מאשימים את סטיבה בקשירת קשר מאחורי גבם, ב"עסקת 'יד רוחצת יד'", עם שר האוצר לשעבר של אנגולה כחלק מתוכנית מרמה שסטיבה ביצע לכאורה נגדם כדי להשתלט על מאות מיליוני דולרים, ללא ידיעתם. הם טוענים כי סטיבה מינה את בנו של השר לתפקיד דירקטור בחברה שלו בשם ויטאל, וכי מסמכים חסויים שנחשפו בבוררות באנגליה שופכים אור על ה"קנוניה" הזו, שהתרחשה לפני כעשור וחצי.
מנגד, סטיבה מאשים את לוסטיג ובן ימי כי יחד עם הצלע הרביעית בחבורה, השותף לשעבר ב־LR, חיים טייב — הם תכננו לתבוע את סטיבה כדי להפעיל עליו לחץ להגיע לפשרה ו"להיכנע לסחיטה", בתזמון רגיש: רגע לפני שהוא טס לחלל כאסטרונאוט הפרטי הישראלי הראשון. סטיבה צירף תמלילי הקלטות חסויות שהוגשו בבוררות בלונדון, החושפות כיצד מאחורי הקלעים תוכננה התביעה נגדו.
כעת הקרב ממשיך בישראל על רקע השאלה אם פסק הבורר יאומץ ויביא לסילוק תביעת השניים נגד סטיבה.
"טעימה" מהמעשים הפסולים
בינואר 2023 הגישו בן ימי ולוסטיג תביעה בישראל על חצי מיליארד שקל נגד סטיבה. השלושה, שהיו חברים עוד מטייסת הקרב בחיל האוויר, הקימו ב־1985 את קבוצת LR, שעשתה הון בעסקים ביטחוניים ואזרחיים באפריקה. לפי התביעה, סטיבה היה השותף האחראי על הפעילות באנגולה, וב־2009 צורף כשותף לפעילות במדינה גם טייב. ב־2012 בן ימי, לוסטיג וסטיבה החליטו להיפרד, כשסטיבה ביקש להתמקד בפעילותו בקרן ההשקעות החברתית ויטאל. בתביעה נטען שבמהלך ההיפרדות סטיבה רימה אותם, הציג להם מצגי שווא והפר את חובת הנאמנות כלפיהם.
תביעתם גוללה שתי פעולות עיקריות: הקמת קרן ויטאל והוצאתה מחוץ ל־LR במרמה לתועלתו האישית של סטיבה תוך הברחת נכסים לכאורה; והצגת מצגים כוזבים, שלפיהם החברה־הבת של LR באנגולה, לומינר, נמצאת על סף חדלות פירעון, כדי לשכנע את לוסטיג ובן ימי למכור אותה לממשלת אנגולה במחיר נקוב לפי דרישתה. אלא שלטענת השניים, זה היה חלק מתרמית: לא רק שהחברה היתה רווחית ובקופתה מאות מיליוני דולרים, אלא שהיא לא נמכרה לאנגולה, וסטיבה "הבריח" אותה לידיו ולידי טייב "בעבור נזיד עדשים".
בכתב ההגנה טען סטיבה שכל טענות שותפיו לשעבר למצגי שווא, תרמית והטעיה הן "טענות כזב ונעדרות כל בסיס" מאחר שהתובעים הכירו היטב את האירועים בזמן אמת, היתה להם גישה לכל המידע הרלוונטי, והם ערכו את הבדיקות הנדרשות לפני הליך ההיפרדות, שבו גם נכללו הוראות ויתור על תביעות. סטיבה טען שהשניים התבססו בעיקר על דברים שמסר להם טייב, שבאותה עת ניהל מולו סכסוך משלו בבוררות אחרת בלונדון (גם בה סטיבה ניצח לבסוף), במטרה להפעיל עליו לחץ להתפשר.
במקביל לתביעה בישראל, בן ימי ולוסטיג תבעו את סטיבה גם בבוררות בלונדון (על 400 מיליון דולר), ועד להכרעה שם בירור התביעה בישראל עוכב. בסוף אוגוסט הבורר האנגלי דחה את טענות בן ימי ולוסטיג ופסק לטובת סטיבה. לאחר מכן הגיש סטיבה את פסק הבורר לבית המשפט בישראל וביקש לדחות את תביעת לוסטיג ובן ימי נגדו משום ש"פסק הבורר שומט את הקרקע תחת התביעה בישראל", שלטענתו נסובה על נושאים דומים.
השבוע הגישו לוסטיג ובן ימי את תגובותיהם, באמצעות עורכי הדין אהוד ארצי, אוריאל פרינץ מרינה רויזר ויחיאל אורן-הרוש ממשרד ש. הורוביץ, והם מבקשים להמשיך לברר את טענות התביעה בישראל, דבר שסטיבה מנסה לחמוק ממנו. לטענתם, "מדובר בשני הליכים שונים ונפרדים... שעוסקים בעילות תביעה שונות בתכלית". לטענתם, הבורר האנגלי נמנע מלדון בטענות לגופן, ולא בחן את החומרים והראיות הרבים שהוצגו בפניו, אלא דחה את התביעה בנימוקים פרוצדורליים של התיישנות בהתאם לדין האנגלי. לדבריהם, החומרים האלה מדגימים מעשים פסולים לכאורה שסטיבה ביצע כלפיהם, והם מצרפים "טעימה", כלשונם, מהמעשים.
לפי התצהיר, בשנים שלפני הפרדת העסקים סטיבה קשר מאחורי גבם קשר עם שר האוצר האנגולי לשעבר ג'וזה דה מוריס, וכחלק מזה מינה את בנו של השר, איוון, לתפקיד דירקטור בוויטאל, מהלך, שלטענתם, הוא רק קצה הקרחון של "רשת המרמה והשחיתות שאיתן טווה מאחורי גבנו". בתמורה, נטען בתצהיר, "ממשלת אנגולה, ולמעשה אותו שר אוצר אנגולי, שלימים נחשד בשחיתות, העניקה ללומינר מנדט רחב מאוד להשתמש במאות מיליוני דולרים של ממשלת אנגולה, לנהל אותם ולהשקיע אותם", וזאת בניגוד לטענות סטיבה לשותפיו שלא היה ניתן לעשות שימוש בכספים ללא אישור משרד האוצר. לוסטיג כתב: "התברר לנו כעת שאישור לכך ניתן, והוסתר על ידי איתן במכוון. כל זאת לאחר שאותו שר אוצר אנגולי איפשר, בחתימת ידו, לאיתן להעביר ללומינר מאות מיליוני דולרים שלא עבור עסקאות ספציפיות — העברות שנפסקו מיד לאחר ששר האוצר האנגולי הוחלף, ותוך שאיתן טוען כי האישורים המקוריים של שר האוצר הושמדו".
לוסטיג טוען שמסמכים שהגיעו אליהם במהלך הבוררות "מראים כיצד בזמן אמת איתן ועושי דברו ערכו מסמכים במכוון על מנת להסתיר זאת מעינינו. המסמכים גם מראים כיצד פעולה זו נחסמה על ידי הגופים הפיננסיים של ויטאל במסגרת תהליך בדיקות הציות שהם ערכו", כלומר סטיבה נאלץ לבטל את מינוי הבן בשל לחץ הבנקים שעבדו עם ויטאל.
בתגובה שהוגשה אתמול מטעם סטיבה לבית המשפט טוענים עורכי הדין גיורא ארדינסט ותומר ויסמן שהטענות הן "שקר וכזב". סטיבה כתב שלאחר ההפסד בבוררות, שותפיו לשעבר "אימצו טענות קונספירציה מופרכות. הדברים לא נועדו כלל לבית המשפט אלא לעיתון. זהו עוד שקר במסכת הכזבים של התובעים, שעל פי פסק הבוררות אינם ראויים לאמון". לדברי סטיבה, "הבורר דחה את כל טענות התובעים ובחר להעדיף את עמדתו של סטיבה בכל מחלוקת בה נדרש להכריע", והמהלך נועד להסיט את הדיון מ"ההקלטות המפלילות שהתגלו בבוררות".
ערב הטיסה לחלל
לפני כמה שבועות הגיש סטיבה תצהיר לביהמ"ש בצירוף תמלולי הקלטות שיחות בין טייב ללוסטיג ובן ימי לפני שהוגשה התביעה. סטיבה טען ש"ההקלטות מלמדות על הקנוניה הפסולה שרקחו לוסטיג, בן ימי וטייב כדי להגיש תביעה שקרית נגדי במטרה לסחוט ממני כספים".
הקנוניה הזו, טוען סטיבה בתצהיר, כוללת הסכמות לפיהן טייב יספק ללוסטיג ובן ימי חומרים לתביעת עתק נגדו, והם יחלקו איתו במחצית מרווחי התביעה, ישפו אותו במקרה שייתבע על ידי סטיבה ויתחייבו שלא לתבוע אותו על המעורבות שלו במעשים. לדברי סטיבה, ההקלטות מראות "מזימה" לתת פומבי לדברים בעיתוי רגיש ערב טיסתו לחלל, לגרום לו נזק מיידי ו"לייצר איום כלפיי ולגרום לי להיכנע לסחיטה" ולהתפשר.
כך למשל באחד ממקטעי התמלול מצוטט טייב כאומר לבן ימי ולוסטיג: "הוא (סטיבה) רוצה כרגע להגיע לחלל, רק הוא לא רוצה את כתב התביעה בעיתונות לפני... מבחינתו זה אסון ברמות הכי גבוהות שיכולות להיות. לכן ככל שכתב התביעה ייגע יותר באדם ויוכיח שהוא נוכל... ככה אתה תגרום לו להבין שאסור שהתביעה הזאת תגיע לבית המשפט. לכן הוא יגיע לפשרה בכל מחיר".
לדברי סטיבה, "השיחה אף הגיעה למחוזות רחוקים ולאפשרות שאחרי שכתב התביעה יוצג בפניו יהיו לו רק שתי ברירות: להתפשר ולשלם או ליטול את חייו". עוד טוען סטיבה שמהשיחות המוקלטות עולה שסכום התביעה נקבע באופן מנופח כדי להפעיל לחץ לפשרה. לוסטיג עצמו מצוטט בתמלול כאומר: "מאחר ואני רוצה להתפשר איתו, אני רוצה להתחיל בסכום תביעה של 400 מיליון דולר". לטענת סטיבה, מדובר ב"תביעה שהוגשה ממניעים זרים ושימוש לרעה בהליכי משפט". לוסטיג ובן ימי כתבו בתגובתם לביהמ"ש שסטיבה מציג במכוון את חלקי התמלולים "באופן מסולף", ושלא היתה הסכמה על חלוקת רווחים מהתביעה, אלא רק הסכמה לשפות את טייב על נזקים שייגרמו לו אם סטיבה יתבע אותו.
עו"ד עופר צור, המייצג את טייב, מסר בתגובה: "הטענות שנטענו נגד חיים טייב שקריות, כוזבות ומשוללות כל יסוד. טייב מעולם לא ביקש לקבל, וממילא לא סוכם שיקבל, כל חלק מן התביעה בין סטיבה לשותפיו לשעבר, והוא אינו צד לה. לאורך כל עשרות שנות פעילותו הציבורית והעסקית טייב פועל ביושר ובהגינות, תוך הקפדה מלאה על החוק. הניסיונות לפגוע בשמו הטוב ולייחס לו קונספירציות כאלו ואחרות - חסרי יסוד ולא יצלחו. טייב שומר על כל זכויותיו להיפרע את נזקיו בגין אמירות פוגעניות כלפיו".
