פרשנות
ארנונה ללא גבולות: הממשלה שוב רומסת את הציבור
פתיחת האפשרות להעלאות חדות בארנונה צפויה לפגוע בהכנסה הפנויה של משקי הבית, להתגלגל לגל התייקרויות רוחבי במשק, ללבות את האינפלציה, לעכב הורדות ריבית, להכביד על העסקים הקטנים – ובסופו של דבר לפגוע בצמיחה ובהשקעות בישראל
1. ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' להסיר את הבלמים מעל הארנונה ולהעניק לראשי הרשויות "יד חופשית" להעלות את המס העירוני ככל שירצו היא לא רק צינית, מונעת משיקולים פוליטיים ואפילו מהלך אלים כלפי הציבור - היא בעיקר מסוכנת כלכלית, וכמו תמיד מי שישלם את המחיר הם משקי הבית והחברות הישראליות שכנראה לא סבלו מספיק מאז 7 באוקטובר.
תזכורת קטנה: בניגוד למיתוס החביב של משרד הפנים, ארנונה היא מס - לא תשלום "עבור", לא "השתתפות בהוצאות", ולא "אגרה". מס לכל דבר. אך בניגוד למסים אחרים כמו מע"מ ומס הכנסה – שככל שאתה צורך פחות או מרוויח פחות, אתה משלם פחות - ארנונה עולה תמיד, באופן אוטומטי, ללא שום קשר לאיכות או כמות השירותים שמקבלים.
מנגנון קביעת שיעור העלייה מבוסס על נוסחה שמורכבת במחציתה מהעלייה במדד המחירים לצרכן ומחציתה משיעור העלייה בשכר הציבורי. לכן, היא תמיד עולה, השאלה היא רק בכמה. את הגלולה הזו כבר כולנו הצלחנו לבלוע. אלא שהפעם שני הקברניטים החליטו להגדיל עוד יותר את העלייה - בניגוד להכרעה של שר הפנים הקודם, משה ארבל מש"ס, שלא איפשר לאף ראש עיר להפעיל את המנגנון החוקי המיוחד המאפשר לחרוג מאותו שיעור.
למעשה, כל הרעיון מאחורי הנוסחה – שכאמור היא ממילא מעלה ארנונה - שכדאי להסיר את ידיהם של פוליטיקאים מהחלטות כאלו (הגיון דומה לקביעת תעריף החשמל והמים), והעלייה תהיה לפי קריטריון אובייקטיבי. אלא שנתניהו וסמוטריץ' החליטו לאפשר לראש כל עיר להוסיף עוד עשרות אחוזים - ללא מחשבה על ההשלכות המאקרו-כלכליות. שיהיה ברור, זו לא מתן אפשרות "היפותטית" או "ערטילאית": בזמן שארבל החליט לחסום את הערוץ הזה, היו יותר מ-100 בקשות של רשויות בכל רחבי הארץ שביקשו להעלות את הארנונה יותר מ-1.6%.
בניגוד למה שניסו למכור לציבור, זה לא רק רשוית עם גירעון: יו''ר השלטון המקומי, חיים ביבס, האדריכל של המהלך הזה, כתב שחור על לבן לראשי הרשויות כי "תוספת זו מאפשרת אישור בקשות לרשויות הנמצאות במצב פיננסי מורכב", ובלי פסיק או נקודה הוסיף: "או לרשויות המבקשות שינוי לכלל הנכסים/לכלל המגורים באותה רשות בהתאם לצרכים הנדרשים". כלומר, כל רשות הלכה למעשה, יכולה להעלות את הארנונה לכל שיעור בכל תחום שהיא חפצה בו. כל תירוץ תופס. עקרונית גם רשות שרוצה להגדיל את ההשקעה שלה, יכולה לדרוש זאת.
2. הבעיה המרכזית של המהלך היא כי הוא על חשבונכם. בראש ובראשונה, כי העלאה של הארנונה פוגעת בהכנסה הפנויה של כל אזרח ואזרח. הרי מדובר בהעלאת מסים לכל דבר ועניין ולכן כאשר מעלים מס, כל שקל ארנונה נוסף הוא שקל שאינכם יכולים לצרוך, לחסוך או להשקיע. זו פגיעה ישירה בצריכה, בהשקעות ולפיכך בצמיחת המשק. וזו בשורה צרכנית נוראית.
ההחלטה לאפשר לכל ראש עיר בישראל להעלות את הארנונה "כראות עיניו" וללא מגבלה נוחתת בתקופה שיוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD ובמקביל הממשלה מודה למעשה שהיא לא יודעת לטפל בו. הנה כמה דוגמאות: תעריף החשמל יעלה בתחילת 2026 בכ-2.5%, תעריף המים יעלה בישראל החל מינואר 2026 בשיעור של כ-2.5%, גם מחירי המזון עולים. רק אתמול נדחתה העלאת במחירי התחבורה הציבורית - אך כאמור, ללא מקור תקציבי. כלומר, הציבור ישלם על הדחיה הזו בצורה של קיצוץ רוחבי במשרדים אחרים או בהעלאת מס או בהעלאת הגירעון שילדינו יצטרכו לשלם – בריבית דריבית.
יש למהלך הזה השלכות כלכליות הרסניות. בראש ובראשונה, כאמור, אתם תשלמו יותר על כל המוצרים שאתם רוכשים. הרי מה יקרה כאשר העסק הקטן בפתח־תקווה, בחיפה או באשדוד יגלה שהארנונה קופצת ב-5% או ב-% 7 חלילה? הוא לא יספוג, הוא לא ירוויח פחות - הוא פשוט יגולל את העלות למחיר הצרכן הסופי. כך יתחיל גל התייקרויות חדש: מחיר פיצה, ספר, קוסמטיקאית, שולחן במסעדה, חדר כושר - הכול יעלה. המשמעות: הציבור משלם פעמיים - פעם כמשלם ארנונה בבית, פעם כצרכן של עסקים שנאלצים להשית עליו את ההוצאה.
3. אבל זה לא נעצר כאן: היות ומדובר בכמעט כל העסקים שמשווקים מוצרים, גל ההתייקרויות יהיה רוחבי ויבוא לידי ביטוי במדדי האינפלציה ב-2026. קרי, האינפלציה תרד לאט יותר, אם בכלל, ולפיכך, בנק ישראל יראה מולו את אותה אינפלציה ויאלץ להאט את קצב הפחתת הריבית שהוא מתכנן (שיעור של 3.75% במהלך רוב 2026). כלומר, בעקיפין, המהלך הזה מייקר את מחיר הכסף ולפיכך את ההלוואות, לרבות המשכנתא. לא יעבור הרבה זמן עד שתשמעו את הנגיד פרופ' אמיר ירון מסביר כי הריבית תישאר גבוהה "זמן רב יותר". ריבית גבוהה משמע גם פגיעה בהשקעות, בהתחלות בנייה - ולחץ נוסף על משקי הבית.
וזה מביא אותנו לנקודה הבאה: פגיעה בצמיחה, בהשקעות ובעסקים המקומיים - לרבות הבינוניים והקטנים. הארנונה היא עלות "קבועה". כל כלכלן מתחיל יודע שעלות קבועה שעולה משפיעה מיד על החלטות השקעה. מה יעשו העסקים כשיבינו כי תחת הממשלה הזו לא רק שאותה עלות קבועה לא רק עולה, אלא גם עולה ללא הגבלה? לא ישקיעו. מה יעשה מפעל שמבקשים ממנו עוד 200 אלף שקל ארנונה? לא יפתח קו ייצור חדש. מה יקרה עם מסעדה שצריכה לשלם עוד אלפי שקלים בשנה? תקטין את השטח או לא תפתח סניף נוסף. במילים אחרות - הממשלה מבצעת מהלך שבפועל מפחית את האטרקטיביות של ההשקעה בישראל, במיוחד בפריפריה שאינה תל־אביב - שם הסיכון גבוה יותר.
4. לא פחות חשוב הוא למסגר את ההחלטה במדיניות הכלכלית (אין כזו) של הצוות נתניהו-סמוטריץ'. המהלך הזה כרוך באבסורד מדיניותי קשה: בזמן ששר האוצר מוריד מס לעסקים זרים - וראש הממשלה מוחא כפיים - הוא מעלה את המס לעסקים הישראליים. רק לפני כמה ימים סמוטריץ' הרחיב את הפטור ממע"מ על קניות מאתרים זרים כמו עלי אקספרס ושיין. זה מהלך שצפוי לעלות לקופת המדינה לפחות 2 מיליארד שקל בשנה - כסף שהיה יכול ללכת לחינוך, בריאות או ביטחון. אבל מעבר לכך - זה מהלך שנותן יתרון מיסוי לעסקים זרים על חשבון החברות הישראליות. ואז מגיעה ההחלטה על הארנונה, שפוגעת ישירות באותם עסקים ישראליים. כשמחברים את המהלך הזה לרצון של סמוטריץ' להפחית מס הכנסה לבעלי משכורות גבוהות – מאוד מתקשים להבין מה המדיניות שלו - האם יש בה הגיון כלשהו? עיקרון מנחה? שום עקביות ושום תפיסה מקצועית. זה לא רק "היד השמאלית לא יודעת מה היד הימנית עושה", אלא בעיקר "שתי הידיים לא יודעות כלום על כלכלה".
אז מה עומד מאחורי המהלך באמת? כמה מפתיע - פוליטיקה קטנה. כדי להבין את ההחלטה, צריך להבין גוף אחד ואדם אחד: חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי, האיש שראשי הערים מקשיבים לו יותר ממה שהם מקשיבים לשרים. ביבס - שכבר התנגש עם נתניהו על מספר נושאים החשובים לו פוליטית - דרש "יד חופשית" ונתניהו, שנמצא בעיצומו של קמפיין בחירות, לא מעוניין להתעמת עמו. קל וחומר כשמדובר על תשלום ארנונה שהוא לא משלם. גם סמוטריץ' רוצה שקט תעשייתי עם ראשי הערים בקמפיין. הבעיה היחידה היא שהציבור הישראלי הוא זה שיממן את השקט הפוליטי של נתניהו וסמוטריץ' דרך חשבון הארנונה.
אז מי שתהה, אין כאן ניהול ואין כאן מדיניות, אלא פוליטיקה צינית, גסה, שקופה. בלי בושה. בלי חשיבה. ובלי שום מבוגר אחראי שעוצר לבדוק מה קורה פה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' היו אמורים לעשות את ההפך ממה שהם עשו - כפי שארבל עשה - אך הם קיבלו את ההחלטה להעלות את יוקר המחיה באופן חד, לפגוע בעסקים הקטנים, להקשות על בנק ישראל להוריד ריבית, ולחנוק את ההכנסה הפנויה של כל משפחה בישראל. והם יודעים זאת.
