פרישת מאסק מוכיחה: אי אפשר לנהל מדינה כמו עסק פרטי
השבוע התפרסם שאילון מאסק, האיש שהוצב בראש “מחלקת היעילות הממשלתית” (DOGE) בממשל טראמפ, מתכוון לפרוש מתפקידו. הסיבה המוצהרת? “עייף מהתקפות השמאל”. אך מתחת לתירוץ הנוח מסתתרת אמת פשוטה: מדינה זה לא עסק, ניהול מדינה הוא משימה מורכבת לאין שיעור מניהול חברה פרטית, ופירוק שירותים ציבוריים אינו פתרון קסם לאתגרי המדינה המודרנית.
כשמאסק נכנס לתפקידו הוא הבטיח “מהפכה של יעילות” - לחסוך מיליארדי דולרים מתקציב הממשל, לבטל רגולציות “מיותרות”, ולהפוך את המנגנון הפדרלי ל”רזה ויעיל”. כמו מנכ”ל שנכנס לחברה כושלת, הוא היה בטוח שיוכל לבצע “קיצוצים כואבים אך הכרחיים” ו”לייעל תהליכים” בלחיצת כפתור. זה התרסק לו בפרצוף.
הנה סיפור. בתחילת כהונתו מאסק פיטר רבים ממפקחי שפעת העופות במשרד החקלאות האמריקאי. מיד לאחר פיטוריהם, התפרצה המגפה בארצות הברית. פרות ועופות מתו באלפיהם, מחירי הביצים עלו פלאים, ולבסוף הממשל האמריקאי נאלץ לשכור את שירותי אותם מפקחים שפיטר, ולהחזיר אותם לשירות הציבורי. ה"התייעלות" הזו עלתה לציבור האמריקאי מיליוני דולרים, ולא חסכה לממשל דולר אחד. מה שמאסק גילה - ומה שכל פוליטיקאי ישראלי שמדבר בהתלהבות על “הפרטה” ו”התייעלות” צריך להבין - הוא שמדינה אינה עסק, אזרחים אינם לקוחות, ושירותים ציבוריים אינם מוצרים שאפשר לייעל או לבטל רק משיקולי רווח והפסד.
ראשית, מאסק גילה שהשירותים הציבוריים ה”לא יעילים” ממלאים תפקיד חיוני, וביטולם יוצר עלויות חברתיות וכלכליות כבדות בטווח הארוך. שנית, מאסק נתקל בעובדה שממשלים פועלים במסגרת של איזונים ובלמים דמוקרטיים. בעוד שבטסלה או בספייס-X הוא יכול היה להכריז על שינוי כיוון אסטרטגי ולדרוש מהעובדים “להתיישר”, בממשל דמוקרטי ישנם גורמים עצמאיים שמהווים חלק ממנגנון קבלת ההחלטות- הקונגרס, מערכת המשפט, איגודי עובדים, רשויות מקומיות, וכמובן הציבור הרחב.
שלישית, מאסק התקשה להבין פרדוקס יסודי בשירות הציבורי: כאשר “יעילות” הופכת למטרה העליונה, התוצאה היא שירות ציבורי גרוע. לעומת זאת, כשהמטרה היא שירות ציבורי איכותי, ניתן להשיג גם יעילות אמיתית. זוהי אינה סמנטיקה, זו תפיסת עולם. תחנת כיבוי אש בישוב מרוחק אולי “לא יעילה” במונחים כלכליים צרים, אך אין תחליף לנוכחותה כשפורצת שריפה.
הנתונים מלמדים על תמונה מורכבת בהרבה. DOGE דיווחה תחילה על חיסכון של 8 מיליארד דולר, אך מאוחר יותר התברר שמדובר ב-8 מיליון בלבד - סכום זניח בקנה מידה של תקציב מדינה כמו ארצות הברית.
הדרך לשיפור השירות הציבורי היא חיזוקו ושיפורו. עלינו להפוך את הדיון מ”איך לקצץ בשירותים ציבוריים” ל”איך לספק שירותים ציבוריים טובים יותר”. כשהמטרה היא שירות ציבורי מצוין - היעילות תגיע כתוצר לוואי טבעי. כשמתמקדים ביעילות תקציבית בלבד, מקבלים שירות גרוע שגם עולה לנו יותר. זה דורש השקעה - לא רק במשאבים, אלא גם בתהליכי שיפור ובחדשנות אמיתית שמתאימה למאפיינים הייחודיים של השירות הציבורי.
ישנם מודלים רבים בעולם לשיפור השירות הציבורי תוך שמירה על תפקידו החיוני. מדינות סקנדינביה, למשל, מציעות שירות ציבורי איכותי שהוא גם יעיל וחדשני - אך הן מעולם לא הפכו את היעילות למטרה בפני עצמה. מדינות כמו יפן קוריאה וטאיוון, מראות איך השקעה ממשלתית מובילה לצמיחה כלכלית. במדינות אלה, השירות הציבורי נתפס כנכס אסטרטגי לאומי, לא כנטל. אלה המודלים שעלינו ללמוד מהם - לא המודל של “הפרטה ופירוק” שגם לא מצליח להגיע להישגי חיסכון אותם הוא מבטיח, וגם מוביל לכשלים מערכתיים.
כשגורמים בישראל ממהרים לאמץ את מודל מאסק-טראמפ, כדאי שיקשיבו ללקח האמריקני: אי אפשר לנהל מדינה כמו עסק פרטי, ואזרחי ישראל - במיוחד אחרי הטראומה הלאומית שחווינו - זקוקים לשירות ציבורי מצוין שמטרתו לשרת את האזרח, לא להתייעל על חשבונו. מיקוד במצוינות השירות יוביל בסופו של דבר גם ליעילות אמיתית, בעוד שמיקוד ביעילות כערך עליון יוביל לשירות גרוע שמבזבז יותר משאבים.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים פוליטיקאי מדבר על “מדינה כמו עסק” או על “יעילות בסגנון מאסק”, זכרו את השיעור שמאסק עצמו נאלץ ללמוד בדרך הקשה: מדינה אינה עסק, אזרחים אינם לקוחות, ושירות ציבורי איכותי הוא לא מותרות - אלא הבסיס לחברה צודקת, בטוחה ומשגשגת.
איתמר אביטן הוא ראש אגף אסטרטגיה בהסתדרות ויו״ר סיעת הבית החברתי
