משפט שדה
אונס או תקלה: השופטים מחפשים מוצא
הסיפור המוזר שבו העליון הרשיע גינקולוג שזוכה מאונס במחוזי, למרות שהפרקליטות לא ערערה, הגיע שוב לדיון – הפעם כבקשת ביטול • המחוזי הביע עמדתו בפסיקה של הוצאות גבוהות • והעליון גלגל מכל המדרגות חברה שאספה שלל טענות מכל הבא ליד
1. הרשעה או ביטול: כל תוצאה תהיה גרועה
ביום ראשון שעבר סיפרנו על הרשעת האונס של הגינקולוג ד"ר מיכאל שטטמן. ההרשעה נפסקה לאחר שבדיון לחצו השופטים על המדינה לחזור בה מהערעור שהגישה על זיכויו פה אחד של הגינקולוג במחוזי. המדינה אכן חזרה בה מאישומי המין, ולמרות זאת התעלם בית המשפט העליון מהמלצתו שלו וגם מהודעת החזרה הכתובה של המדינה, והרשיע את שטטמן.
הסנגורים יניב ואקי ואירית באומהורן חיפשו דרכים יצירתיות להגיב למקרה התקדימי ויוצא הדופן הזה ופעלו בשלושה מסלולים: הגשת בג"ץ (על חריגת השופטים מסמכות כאשר הכריעו בתיק אף שהמדינה חזרה בה מהערעור); בקשה לדיון נוסף (עקב תקדימיות המקרה); ובקשה לביטול פסק דין, שאותה הגישו הסנגורים, כיוון שהמדינה לא הביעה עמדה חד־משמעית וממילא סירבה להצטרף לבקשה מוסכמת.
ביום שלישי האחרון התקיים דיון בבקשת הביטול בפני ההרכב המרשיע בבית המשפט העליון – יוסף אלרון, אלכס שטיין ויחיאל כשר. 30 שנה אני עוקב אחרי דיונים בעליון, וזה בהחלט היה אחד המוזרים לצפייה. נאמר בעדינות שלא היתה זו שעתם הגדולה של השופטים.
הדיון החל במתקפה קשה של השופטים על הסנגורים. מתקפה נטולת כל ענווה וספק, שמא השגגה נפלה אצלם. "המדינה לא חזרה בה מהערעור", ניסה השופט שטיין לחדד, "היא חזרה בה מהבקשה להרשיע בעבירות המין". "הערעור כל כולו על עבירות המין", השיב ואקי. השופט כשר הציע הסבר אחר לשגגה: "בית המשפט הציע פשרה, קיבל מצד אחד הסכמה מותנית, מצד שני לא לפשרה". כלומר, קיבל מהמדינה הסכמה לרדת מעבירות המין בתנאי להרשעה בתקיפה, ומכיוון שהסנגורים סירבו, "שוחרר" בית המשפט מהצעתו וכתב את פסק הדין המרשיע.
את התיאור הזה אפילו המדינה בהגינותה, באמצעות עוה"ד רחל מטר ותמר בורנשטיין מהמחלקה הפלילית בפרקליטות, נאלצה להכחיש. "המדינה", הן אמרו, "לא הבינה שמדובר בהצעה מותנית והיא חזרה בה מאישומי המין בהמלצת השופטים. המדינה חזרה בה בלי ציפייה לדבר מן הצד השני ואנו עומדים על החזרה הזאת", אמרה עו"ד מטר.
שטיין המשיך את הקו הזה: "אנו הצענו הצעה (להרשיע) תקיפה במקום אונס". עו"ד באומהורן: "אף אחד לא הבין את זה ככה". שטיין: "אני לא אחראי להבנה של גברתי".
והנה, למרות חזרתה המפורשת, בפעם השנייה, של המדינה, השופטים לא הרפו וציינו שביכולתם להרשיע למרות הכל. גם באונס וגם בתקיפה. השופט אלרון: "יכולה להיות עמדה מסוימת שאומרת שעם כל הכבוד למדינה, עדיין בסמכות בית המשפט להרשיע. האם אחרי כל השנים אפשר להגיע לסיכום?".
הנה, מובלעת כאן ההצעה להרשיע בתקיפה בתמורה לחזרה מהאונס. הסנגורים התנגדו כמובן. בסיום הדיון הואיל השופט כשר לזרוק סוכרייה לסנגור ואקי: "היה לך יום טוב היום...".
הדיון החל במתקפה של השופטים על הסנגורים. מתקפה נטולת כל ענווה וספק, שמא השגגה נפלה אצלם. לא היתה זו שעתם הגדולה של השופטים
היום שהחל במאמץ תוקפני של השופטים להגן על השגיאה, הסתיים בהחלטה שמתארת את עמדת המדינה שהבהירה כי "לא כרכה את חזרתה מהבקשה להרשיע את המשיב בעבירות אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, עם בקשתה שבית המשפט ירשיע את המשיב בעבירת תקיפה... ואינה מתנה בין שני עניינים אלו".
טמונה כאן ההכרה של שופטי העליון שהרשעתם, למרות חזרת המדינה מהערעור, היא בעייתית. ש"הבלבול" בהבנת הנקרא או הנשמע הוא המקור לתסבוכת חסרת התקדים הזו.
ואיך זה יסתיים? על המדינה והסנגורים הוטל להגיש עמדות סופיות בכתב עד אמצע יולי ואז "יוחלט על המשך הטיפול בבקשה". וכל תוצאה כאן תהיה גרועה. גם בביטול פסק הדין וגם בהותרתו על כנו. מצד אחד, תבוטל הרשעה מנומקת באונס; מצד שני, יישמרו כללי ההגינות, ההסתמכות והעקביות שבלעדיהן לא יהיה אמון במערכת המשפט. נדמה שכאן השיקול המערכתי אמור לגבור על המקרה הפרטי.
נמתין לפרק השלישי והאחרון של הפרשה המוזרה הזו.
2. הוצאות מסיביות לטובת מאסיבית
השופט יעקב שפסר מבית המשפט המחוזי מרכז־לוד דחה לאחרונה תביעת מיליונים שהגישה חברת אייקון טכנולוג'י וונטורס שבבעלות עו"ד ארי מנוח נגד החברה הציבורית מאסיבית טכנולוגיות הדפסה בע"מ.
ברקע פסק הדין מהדהדת יוזמת ביטול הלכת אפרופים שמנחה את בתי המשפט להתחקות אחר אומד דעת הצדדים וכוונתם בכריתת חוזה. וגם, פסק הדין מדגיש את ההקפדה על עריכת חוזים פורמליים ומאושרים כדין, במיוחד כשמדובר בהיקפים כספיים גדולים.
התביעה על סך של 3.6 מיליון שקל הוגשה על רקע התקשרות לכאורה שבה הציעה אייקון שירותי ייעוץ למאסיבית. ההצעה נשלחה במייל מעו"ד מנוח לסמנכ"ל במאסיבית. תביעת אייקון היא לכספים שמגיעים לה, בעיקר "דמי הצלחה" בגיוס משקיעים להנפקה. מאסיבית הכחישה את קיומו של הסכם מחייב על יסוד המייל. לטענתה, הסמנכ"ל לא היה מוסמך להתחייב בשם החברה להוצאה בסדר גודל כזה. אגב, אותו סמנכ"ל "ערק" משפטית כשהעיד לטובת אייקון, אבל בכך סיפק ראיות שדווקא שימשו את מאסיבית.
"הרושם המתקבל הוא, כי מר מנוח 'עצם את עיניו' לעובדה כי לא קיבל אישור בכתב להצעתו (אף שביקש זאת מלכתחילה), כי אין הסכם חתום בין הצדדים. עצימת עיניים זו, לנוכח השכלתו, מקצועו, הכשרתו ומעמדו של מר מנוח בנתבעת, תמוהה ובכל מקרה בלתי סבירה", קבע השופט שפסר, וסיכם: "אני מתקשה לקבל את הטענה כי יועץ שתפקידו הוא ליווי החברה באופן שוטף, ללא התחייבות מצידו לגיוס השקעות, יהיה זכאי לדמי הצלחה בגין השקעות שלא הוא יזם אותן". את הקושי שלו בקבלת טענות אייקון ומנוח ביטא השופט בפסיקת הוצאות משפט מסיביות לטובת מאסיבית — רבע מיליון שקל.
מאסיבית טכנולוגיות יוצגה בידי עוה"ד ד"ר יעל ארידור בר־אילן, רונית מאיר וילף ונדב דהן. אייקון יוצגה בידי עוה"ד עפר פירט, אלי שמעון וליעד זיטניצקי.
3. תביעה שהיא "כחל וסרק"
בית המשפט העליון בהרכב השופטים חאלד כבוב, אלכס שטיין ויוסף אלרון סילק על הסף את תביעתה על סך של 202 מיליון שקל של חברת סופר אנ.ג'י. מקבוצת שפיר בעניין הרישיון שקיבלה מהמדינה להקמה וחלוקה של גז טבעי. המחלוקת עסקה במכרז שבו זכתה החברה ב־2007 להקמה והפעלה של רשת חלוקת גז טבעי באזור המרכז כמונופול אזורי. סופר אנ.ג'י, שזכתה במכרז, טענה לאחר כ־15 שנים שכישלון הפרויקט נבע מהתנהלות המדינה. המדינה השיבה שמדובר בניסיון לשנות את תנאי המכרז בדיעבד, לאחר שבעת הזכייה קיבלה עליה החברה את הסיכויים והסיכונים שכרוכים בעסקה.
לאחר שנדחתה בבית המשפט המחוזי, ערערה סופר אנ.ג'י. לעליון. את פסק הדין המרכזי כתב כבוב שקבע כי החברה פעלה בחוסר תום לב. שטיין, בדרכו הבוטה, פירט: "כתב התביעה שהגישה המשיבה (סופר אנ.ג'י. – מ"ג) נגד המדינה מהווה דוגמה מובהקת ל'כחל וסרק'. בתביעתה קיבצה המשיבה יחדיו רצף מגוון של חקיקה, חקיקת משנה, הנחיות רגולטוריות והחלטות מינהליות — אשר ניתנו על ידי המדינה, הכנסת, מוסדות תכנון וגופים סטטוטוריים למחצה כמו מכון התקנים — ואשר נפרסו על פני תקופה של כ־15 שנים. עסקינן בתביעה שאינה אלא מסכה אשר באה להסתיר ניסיון מלאכותי לאחות אירועים המנותקים זה מזה מבחינת הזמן, המהות והגורמים המעורבים, ולייצר מהם — יש מאין — טענת זכות מעורפלת וכוללנית שאין לה בסיס משפטי אמיתי. תביעה כזאת אינה ראויה לבירור משפטי רציני".
את המדינה ייצגה עו"ד לימור פלד. את סופר אנ.ג'י. עוה"ד אוריאל פרינץ, הגר פינס גינזבורג ואור כהן.
