פרשנות
ארבעה תסריטים להיפרדות מנתניהו
גם אחרי הפצצה שהטיל רונן בר אתמול, למגינת לבם של רבים בציבור הישראלי, התסריט הסביר ביותר להחלפת ראש הממשלה בנימין נתניהו עובר בבחירות בסוף 2026 – בהנחה שאלו יתקיימו כסדרן, ובלא שיקודמו הצעות חוק שחותרות תחתן
תצהירו של ראש השב"כ רונן בר שופך אור מפחיד על גורלה ועתידה של הדמוקרטיה הישראלית תחת שלטונו של בנימין נתניהו. התצהיר חידד אמת כואבת נוספת: המבצר אולי נופל, אבל לא הנבצר. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לא תכריז על נבצרות נתניהו מהטעם הפשוט: היא יודעת שהממשלה והעומד בראשה לא יצייתו. היא מודעת לכאוס שהכרזה כזו תתניע. היא חייבת לשחק חכם, לא רק צודק. היא תסתפק בנימוק המשפטי שניגודי העניינים של נתניהו לא באמת מונעים ממנו למלא את שתי הפונקציות במקביל – גם ראש ממשלה וגם נאשם בפלילים.
לצד הנבצרות, עולים תסריטים ורעיונות נוספים לסיום כהונתו של נתניהו. נתמקד בארבעה מהם, בסיכויי היתכנותם ובעיקר במועדי הבשלתם. בקצב שבה הורסת קואליציית נתניהו את המוסדות הדמוקרטיים, ספק אם ייוותרו במדינה מנגנוני חיסון. בתחרות הזו שבין מנגנוני ההאצה והבלימה – האצת ההפיכה המשטרית ובלימתה – הסיכויים נוטים כרגע לרעת הדמוקרטיה. גם אם בג"ץ יבטל את פיטוריו המיידיים של בר ויקבל את תצהירו במלואו.
נבצרות
על אף שהחוק לא מפרט עילות וקריטריונים לנבצרות, האופציה הזו מגודרת לאי־עמידה של נתניהו בהסדר ניגוד העניינים שנקבע בפסק הדין שהכשיר אותו לכהן בכובע הכפול – גם ראש ממשלה וגם נאשם בפלילים. לכאורה, הוא עומד במשימה הכפולה הזו, אבל רק לכאורה. הוא מנצל את מעמדו לא רק כדי לדחות את עדותו, כמצוין בתצהיר, אלא כדי להחריב את מערכת המשפט כולה. החוקים לשינוי הוועדה לבחירת שופטים ונציב התלונות על השופטים, הניסיון להשתלט על היועמ"שים במשרדי הממשלה, התנעת פיטוריה של בהרב מיארה, החרם הילדותי אך האלים על נשיא ביהמ"ש העליון – כל אלה לא חמורים פחות מגיוס השב"כ לשיבוש משפטו הפלילי. ומול התמונה הגדולה הזו אין הרבה מה לעשות. הדבר דומה לבעל חוב מול בנק.
כשאתה חייב 100 שקל – אתה בבעיה; כשאתה חייב 10 מיליון – הבנק בבעיה. והנמשל, נתניהו, הוא החוב הגדול. קשה לתפוס אותו על הפרת ניגוד עניינים נקודתי, הוא מפרמט מלמעלה את הדמוקרטיה הישראלית לשלטון אוטוריטרי באמצעות שריו, עיתונאיו ובעיקר מכונת הרעל, שהיא המכשיר האפקטיבי מבין כל מפעלותיו.
וזו גם הסיבה שנבצרות לא תקרה. לא בגלל שלא ניתן לבססה משפטית, אלא בגלל ההבנה שהממשלה והעומד בראשה לא יצייתו.
במילים פשוטות, ההרתעה עובדת. בנוסף, להכרזת הנבצרות יש גם מכשולים אובייקטיביים. היא פועלת נגד תוצאת הבחירות ורצון הבוחר, והיא צומצמה בחוק לסיבות בריאותיות בלבד. נכון שבג"ץ דחה את תחולת החוק לכנסת הבאה, אבל תוכנו וכוונתו משליכים כבר היום על שיקולי היועצת בהפעלתו. וחוץ מזה, הנבצרות היא "נשק גרעיני" משפטי, שאיש, ובכלל זה היועצת, לא שש להפעילו. נתניהו, כך נראה, לא מצליח לנטרל את הגרעין האיראני, אבל כן את הגרעין המשפטי הזה.
חקירה פלילית
ביום שני, בכנס יועצים משפטיים לשעבר באוניברסיטת רייכמן, זרק יהודה וינשטיין, יועמ"ש לשעבר שמונה על ידי נתניהו, רעיון מפתיע: "התצהיר של בר הוא מצמרר", אמר, "עד שהייתי שוקל אפילו חקירה פלילית". שלושת היועצים שלצדו, אליקים רובינשטיין, מני מזוז ואביחי מנדלבליט, מיהרו לצנן את הרעיון כמרחיק לכת, כנושא שצריך להידון במישור הציבורי ולא הפלילי. וזו עוד דוגמה ליחסים בין קטן לגדול. נתניהו הועמד לדין פלילי על המתנות שקיבל מארנון מילצ'ן, אבל לא יועמד לדין על חורבן הדמוקרטיה, כלומר על העבירות שניתן לנסח מתוך התצהיר של בר: החל מאינספור עבירות הפרת אמונים ועד לעבירה לפי סעיף 7 לחוק השב"כ, שמסמיך אותו לשמור על "סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו" שנתניהו מחריב מבלי לתת על כך את הדין.
בתחום החקירות הפליליות שלא זר לנתניהו – כנאשם, כחשוד, כעד, ובעיקר כאחד שאין לו מושג מה קורה מתחת לאפו – כדאי למנות את החקירות הנוספות שמלחכות בעוצמה גוברת את שולי לשכתו. בעיקר מדובר בפרשת קטארגייט, שממש לא ברור כיצד אינה מזעזעת אנשים הגונים בביבר הליכודי. פרשה זו היא סוג של מבחן: אם אפילו היא לא תרחיק ממנו תומכים, ניתן לחתום סופית על הביביזם ככת רשמית במדינת ישראל.
ועדת חקירה ממלכתית
תצהיר בר הציף שוב את הצורך בוועדת חקירה ממלכתית לאירועי הטבח והמלחמה. אם לא מספיק במיליון הסיבות שיש, הנה עוד אחת, חזקה במיוחד, חתומה בשבועה כמסמך הרשמי הנוקב ביותר שנוסח והוגש אי פעם בישראל. אלא שגם זה לא יקרה כל עוד קואליציית נתניהו בשלטון. כלומר כל עוד אנחנו במלחמה, שלעולם לא תסתיים. ואנחנו לא "מרוויחים" רק את המשך המלחמה אלא גם את הפקרת החטופים. רק שלא תהיה ועדה, רק שבן גביר וסמוטריץ' לא יפרקו את הממשלה.
אבל אסור לשגות באשליות – ועדת חקירה זה עניין לשנים ארוכות. במיוחד ועדה שתבחן את 7 באוקטובר. בינתיים, אפשר "להתנחם" בוועדת הצוללות וכלי השיט בראשות הנשיא בדימוס גרוניס שכבר הזהירה את נתניהו על פגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ ובכלכלה. הוועדה נמצאת בשלבים האחרונים של אישור ביטחוני לעורכי הדין שיופיעו בפניה. וגם "ישועתה" לא צפויה בקרוב. והערה אחרונה לעניין זה של ועדות חקירה: ועדת אסון מירון מצאה את נתניהו אחראי אישית למותם של 45 מתפללים במירון. אז מצאה. לרבנים זה לא אכפת, בקלפי זה לא ישפיע.
בחירות
לאחר שהתקציב עבר, הממשלה קנתה זמן עד אוקטובר 2026. ייתכן מועד מוקדם יותר, אם שותפי הקואליציה יפילו אותה על חוק ההשתמטות. נכון, להניח שנושא עקרוני אמיתי יפיל את הממשלה הוא סוג של חלום רחוק. למרבה הצער, גם החזרת החטופים לא באמת מטרידה את הממשלה עד כדי כך שיתקיים דיון נוקב שיאיים על קיומה. ואז השאלה הגדולה היא איך נגיע לבחירות. האם לא יידחו או יבוטלו? בכל זאת אנחנו במלחמת התקומה הבלתי נגמרת.
וסכנה נוספת טמונה בכמה הצעות חוק לשינוי סדרי בחירות שכבר מונחות על שולחן הכנסת. במיוחד שלושת אלה: הצעה של ח"כ אופיר כץ שמרחיבה את העילות לפסילת רשימות, במיוחד ערביות, בידי ועדת הבחירות המרכזית; הצעה של ח"כ אליהו רביבו, שקובעת כי יו"ר ועדת הבחירות לא יהיה שופט עליון אלא מינוי פוליטי; הצעה של ח"כ ניסים ואטורי, ששוללת את סמכות בית המשפט העליון מלהתערב בהחלטות ועדת הבחירות המרכזית לעניין אישור או פסילת מועמדים ורשימות.
אז הנה הצעת חינם לאופוזיציה הרופסת: לא רק מאבק חירום פרלמנטרי נחוש בהצעות החוק האלה – תתחילו כבר מהיום להכשיר ליום הבחירות נציגים ומשקיפים נחושים ומחויבים שייאבקו בניסיונות לגנוב את הבחירות, אם וכאשר נגיע אליהן.
בסיכומו של דבר, סערת התצהיר תשקע לבסוף. כמו כל שערורייה שמחלצת את הזעזוע התורן ושוקעת לבסוף בביצה העכורה והרעילה שמכסה בהדרגה על הדמוקרטיה הישראלית. והם מוזרמים אליה עטופים באריזה הרגילה של "רק ביבי או רל"ב".
נתניהו יגמול בתצהיר משלו, ואולי לא, כי ממילא הוא הרגיל את הציבור שלו לראות הכל באותם משקפי "רק ביבי או רל"ב". והוא ימשיך לכתוש את השב"כ ומערכות המשפט שיתייצבו לצד בר, כי גם להם אין להאמין. וחוץ מזה, ספק רב אם בכוחו של המשפט להביא את הישועה. נבצרות לא תהיה, גם לא חקירה פלילית. ועדות חקירה זה עסק של שנים רבות ומסקנותיהן, נחרצות ככל שיהיו, לא באמת יועילו. הרשעה מהירה בתיקי האלפים אולי היתה עושה הבדל, אבל גם זה לא יקרה. לכן כרגע הישועה היא בבחירות, בתנאי שגם הן לא יזוהמו, ואולי בדרך נס אף יוקדמו. בעזרת השם ומאמיניו, סרבני הגיוס.
