דעה
למה האקונומיסט יוצא נגד זוכה הנובל שמבקש לרסן את ה-AI
כתבה שפרסם האקונומיסט נגד הכלכלן זוכה הנובל דארון אצ'מוגלו מציגה את מחקריו כגורפים וחסרי בסיס ומערערת על מעמדו האקדמי. אלא שהוויכוח האמיתי אינו רק על מחקרים מלפני עשרות שנים, אלא על מדיניות הבינה המלאכותית ועל השאלה מי יקבע את כיוון התפתחותה - חברות הטכנולוגיה או גם העובדים והציבור
בכתבה שפרסם ב-17 באוגוסט נגד הכלכלן זוכה פרס נובל דארון אצ'מוגלו, הפגין האקונומיסט שיקול דעת לקוי, יהירות חסרת גבולות וחוסר תום לב. כתב העת מתייחס לעבודתו האקדמית של אצ'מוגלו בחוסר יושר, ומצטט הערות לעגניות של כלכלנים אנונימיים שרואיינו על כוס משקה, כדי לבסס את הטענה שמחקריו רבי ההשפעה מציגים טענות גורפות וחסרות יסוד.
את מחקרו של אצ'מוגלו, הקושר בין מוסדות לבין שגשוג ארוך טווח - המחקר שבזכותו העניקה לו ועדת נובל את הפרס לפני שנתיים - מציג המאמר כמעט כאמירה שטחית. גם הפסימיות שלו ביחס לבינה מלאכותית והעדפתו לכוון את השינוי הטכנולוגי באמצעות מדיניות ציבורית מוצגות כנשענות על הנחות מפוקפקות וכממעיטות בערכם של היתרונות הכלכליים האפשריים של הבינה המלאכותית.
נדמה כי מאחורי החלטתו של האקונומיסט לפרסם כתבת חיסול נגד אצ'מוגלו עומדת גם אג'נדה הנוגעת למדיניות הבינה המלאכותית. אצ'מוגלו הוא תומך עקבי במדיניות שמעמידה את מקומות העבודה במרכז, מדיניות הומניסטית שעולה בקנה אחד עם דמוקרטיה ליברלית. הצעותיו הן לצנינים בעיני אילי תעשיית הבינה המלאכותית, דוגמת אלון מאסק ומארק צוקרברג. בעיניהם, ובעיני דמויות בולטות נוספות בענף, עובדים ודמוקרטיה הם מכשולים מטרידים בדרך לעוד עושר וכוח.
אין פירוש הדבר שהאקונומיסט בהכרח מקבל הוראות מחברות הבינה המלאכותית, אף כי ראוי לציין שמנכ"ל בעלת המניות הגדולה ביותר בכתב העת מכהן בדירקטוריון של מטא מאז 2025. נדמה כי הניסיון לערער על מעמדו האקדמי של חוקר שמפרסם כבר יותר משלושים שנה בכתבי עת שעוברים שיפוט עמיתים דומה יותר להגנה קדחתנית על אמונה מצד מאמין אדוק שנפגע.
מובן שאין כל פסול בביקורת על מחקריו של אצ'מוגלו ובהתמודדות עם רעיונותיו, בלי קשר לעיתוי. זוכי פרס נובל ראויים לבחינה ביקורתית בדיוק ככל אדם אחר. אבל המאמר באקונומיסט מעורר שאלה: מדוע מאמר המתיימר לבחון מחדש את טיב עבודתו האקדמית של אצ'מוגלו מסתיים בהתקפה על השפעתו על עיצוב מדיניות הבינה המלאכותית?
מבנה הכתבה חושף לא מעט. כמקובל באקונומיסט, המאמרים מתפרסמים ללא שמות הכותבים, וכאן הכתבה גם נשענת על מקורות אנונימיים. "כלכלן ידוע" אחד מאשים את אצ'מוגלו בשימוש במודלים כדי להצדיק "מדיניות פופוליסטית" שנכשלה; אחר דווקא משבח את גאונותו. מכאן יוצאת הכתבה לסיור במחלוקות ותיקות על תמותת מתיישבים, מוסדות וטכנולוגיה, ורק בהמשך מגיעה לבינה המלאכותית. רק שם היא חושפת מה באמת מונח על הכף. המחלוקות האקדמיות הללו "עשויות בסופו של דבר להיות בעלות חשיבות רבה", משום שאצ'מוגלו מודאג מהשפעות הבינה המלאכותית על מקומות עבודה ועל הדמוקרטיה.
התפנית הזאת ראויה לתשומת לב רבה יותר מן "הארכיאולוגיה האקונומטרית" שבאה לפניה. לאקונומיסט יש עמדה ברורה בנוגע למדיניות הבינה המלאכותית. במאמר מערכת מ-2023 הוא דחה הן גישה של אי התערבות והן זהירות מרבית, ותמך ב"גישה מדודה" שעל בסיסה יהיה אפשר לבנות בהמשך כללים נוספים. ביולי 2026 קרא מאמר מערכת נוסף לרגולציה טובה יותר, ובה בעת הזהיר כי על ארצות הברית להימנע מ"כליאתה של הבינה המלאכותית שבחזית הטכנולוגיה" או ממניעת גישה לטכנולוגיה מאחרים. זו, ללא ספק, עמדה שאפשר להגן עליה: להסדיר את הסיכונים, אך לשמר את החדשנות, את התפשטות הטכנולוגיה ואת היתרון האסטרטגי. היא גם נוחה במידה רבה לאינטרסים של ענקיות הבינה המלאכותית, כאשר שווי החברות תלוי בהטמעה מהירה ובכללים מקלים יחסית.
תוכניות המדיניות שאצ'מוגלו מקדם שונות, ומשבשות הרבה יותר את תוכניותיהם של אדריכלי הבינה המלאכותית. יחד עם עמיתיו ב-MIT, דייוויד אוטור וסיימון ג'ונסון, הוא טען כי כיוון התפתחותה של הבינה המלאכותית הוא בחירה של מדיניות, ולא גזירת גורל טכנולוגית. תוכניתם מ-2023 ל"בינה מלאכותית לטובת העובדים" הציעה להשוות את שיעור המס על עבודה לזה המושת על ציוד או על אלגוריתמים, להגביל מעקב פולשני במקום העבודה, לחזק את כוחם של העובדים להשמיע קול ולהשפיע, לממן טכנולוגיות המשלימות את יכולות האדם במקום להחליפן, לבנות מומחיות בתחום הבינה המלאכותית במגזר הציבורי, ולהכווין את אימוץ הטכנולוגיה בחינוך ובבריאות.
תוכנית ההמשך שלהם מ-2026 מרחיקה לכת עוד יותר, ומוסיפה אכיפה של דיני התחרות וההגבלים העסקיים והגנות קניין רוחני על הידע והמומחיות של העובדים. מטרתם של אצ'מוגלו ועמיתיו אינה רק בינה מלאכותית בטוחה, אלא בינה מלאכותית המכוונת להעלות את ערכן של היכולות האנושיות במקום לייתר אותן באמצעות אוטומציה. ב-21 באוגוסט פרסם אצ'מוגלו במדור World View של כתב העת Nature הצגה בהירה מאוד של קו מדיניות זה.
סדר יום זה מציב במישרין את השאלה מי קובע את מסלול ההתפתחות הטכנולוגית ומי גורף את הרווחים העודפים שהיא מייצרת. על רקע זה, ערעור מעמדו האקדמי של אצ'מוגלו נושא תוצאה פוליטית ברורה: הוא מחליש את סמכותו של אחד הכלכלנים הבולטים ביותר הדוגלים בגישה לפיתוח הבינה המלאכותית המעמידה את העובדים במרכז. הטענה המעניינת יותר נוגעת לאידיאולוגיה, לא לקנוניה. בהפכו את המחלוקת עם המלצות המדיניות של אצ'מוגלו לשאלות לעגניות על איכות מחקרו ועל מעמדו כ"כוכב" באקדמיה, מבקש האקונומיסט לחבל בדיון שצריך להתנהל בגלוי וביושר.
השאלה האמיתית אינה אם כל ממצא אמפירי של אצ'מוגלו מ-2001 שורד אמידה מחדש. השאלה היא האם מדיניות הבינה המלאכותית צריכה להתאים לצורכי החברות הבונות את הטכנולוגיה, או להעניק לעובדים ולציבור הרחב השפעה רבה יותר על מה שייבנה. זה הוויכוח שהאקונומיסט וחסידיה הנלהבים של הבינה המלאכותית צריכים לנהל עם אצ'מוגלו. למחלוקות בין אצ'מוגלו ליריביו יש השלכות כבדות משקל. אבל יריביו אינם מקדמים את עניינם כשהם דוחים דיון בתום לב ומעדיפים עליו דיבה רוויית אלכוהול.
ערן ישיב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב וחבר במרכז למקרו-כלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE)
