הסייבר הישראלי נכנס לעידן חדש, והוא עובר דרך זהויות
כולם מדברים על מתקפות מבוססות AI. אפשר לראות בהן מגמה חדשה, אבל למעשה הן רק מחדדות מדוע תחום אבטחת הזהויות עומד במרכז הגנת הסייבר כיום
תעשיית הסייבר הישראלית כבר מורגלת בצמיחה מהירה של קטגוריות חדשות, ובגלי השקעה שוברי שיאים. לפני כחמש שנים היו אלה חברות אבטחת הענן, ובראשן Wiz ו־Orca. אחריהן הגיע גל של חברות שמגנות על המידע הארגוני, עם חברות כמו Cyera ו־Dig Security. מאז, צמח דור נוסף של חברות שהתמקדו באבטחת זהויות אנושיות ולא אנושיות, תחום שסילברפורט הייתה בין הראשונות לזהות לא רק כבעיית אבטחה, אלא כשכבת הבקרה המרכזית על הגישה למשאבים ארגוניים. ועכשיו, אי אפשר לפספס את ההייפ האחרון סביב אבטחת סוכני AI.
לכאורה, מדובר ברצף מוכר: טכנולוגיה חדשה יוצרת בעיית אבטחה חדשה, וזו בתורה מייצרת קטגוריה חדשה, שמושכת יזמים והון. אלא שהפעם קורה משהו אחר. הקטגוריות לא מתחלפות, הן מתחילות להשתלב זו בזו - כשנושא הזהויות הופך לחוט המקשר ביניהן.
ככל שסוכני AI מתפתחים ממערכות שנותנות שירות, כותבות טקסטים ומייצרות תשובות למערכות שמבצעות פעולות (קוראות מידע, שולחות מיילים, מעדכנות מערכות, מריצות קוד או מבצעות תהליכים עסקיים) שאלת האבטחה שלהם הופכת במידה רבה לשאלה של זהות וסמכות: מי הסוכן, בשם מי הוא פועל, למה הוא רשאי לגשת, ומה בדיוק מותר לו לעשות.[TS1.1][TS1.2]
הסיפור במספרים
הסייבר כבר תופס משקל משמעותי ביותר בכלכלת ההייטק הישראלית. מתחילת 2026 (בשלושת הרבעונים הראשונים) גייסו חברות סייבר ישראליות כ־4.3 מיליארד דולר, כ־40% מכלל ההון שגויס בהייטק הישראלי בתקופה זו. שתי עסקאות הענק שהוכרזו בשנה שעברה: רכישת Wiz על ידי גוגל ב־32 מיליארד דולר ורכישת CyberArk על ידי פאלו אלטו נטוורקס בכ־25 מיליארד דולר, המחישו עד כמה הענף הפך לאחד ממוקדי הערך המרכזיים של ההייטק המקומי.
מעניין לראות לא רק כמה כסף זורם לסייבר, אלא לאילו תתי קטגוריות שלו. אחרי שישראל בנתה חברות מובילות באבטחת ענן ובאבטחת מידע, חלק הולך וגדל מההון, מהרכישות ומהחברות החדשות מתרכז כיום סביב זהויות והגנה על סוכני AI. מאז תחילת 2025 גייסה קבוצה מצומצמת של חברות ישראליות בתחום הזהויות מאות מיליוני דולרים. NewCore גייסה 66 מיליון דולר, Oak 60 מיליון דולר, ו־Way גייסה 20 מיליון דולר. אלו הן רק דוגמאות בודדות. לכך מצטרפות חברות רבות שהכריזו על גיוסים קטנים יותר.
הכסף מגיע גם דרך מיזוגים ורכישות. סיסקו רכשה השנה את Astrix הישראלית, שהתמחתה באבטחת זהויות לא אנושיות, בעסקה שהוערכה בכ־400 מיליון דולר. כמה חודשים לאחר מכן השלימה Cyera את רכישת Oasis תמורת כמיליארד דולר. העסקה מדגימה את החיבור בין שני גלי הסייבר האחרונים: חברה שנבנתה סביב הגנה על מידע ארגוני רוכשת חברה שנבנתה סביב השאלה מי או מה רשאי לגשת אליו.
במקביל, נוצר שוק הון משמעותי סביב הגנה על סוכני AI. כמה דוגמאות בולטות הן Noma שגייסה 100 מיליון דולר ב־2025, Zenity שגייסה השנה 125 מיליון דולר, ו-Onyx שגייסה 153 מיליון דולר בשני סבבים. כלומר, גם קטגוריית אבטחת סוכני AI כבר מושכת מאות מיליוני דולרים.
עם זאת, מעניין לראות, שהגבול בין התחומים מתחיל להיטשטש.
חברות שנבנו במקור במטרה להגן על זהויות לא אנושיות כבר הרחיבו באופן טבעי את המוצרים שלהן לסוכני AI. זה לא מקרי. מרגע שסוכן AI מקבל גישה למערכות ולמידע, הוא הופך לעוד ישות בעלת זהות והרשאות. אלא שבניגוד לזהויות לא אנושיות אחרות, הוא גם מסוגל לקבל החלטות ולפעול בעצמו.
ובעוד שלא כל חברת אבטחת AI פועלת בתחום הזהויות, גם שם אנחנו מתחילים לראות התלכדות. צריך לומר שישנם סיכונים ייחודיים למודלים עצמם: מניפולציה של ההוראות שהם מקבלים, זליגת מידע, ניצול חולשות במודל או חריגות בהתנהגות שלו בזמן אמת. אבל כשסוכן AI מבצע פעולות, חלק גדול מהסיכון מתנקז בסופו של דבר לשאלת הזהות והסמכות: מי נתן לסוכן הרשאה? באילו מערכות הוא יכול לפעול? האם הוא פועל בשם עובד מסוים? האם מותר לו רק לקרוא מידע או גם לשנות אותו?
AI דוחף את הזהות למרכז גם בצד התוקף
ההתכנסות בין AI לאבטחת זהויות מתרחשת גם בצד השני של המשוואה. בינה מלאכותית משנה במהירות את האופן שבו תוקפים פועלים, ומגדילה את החשיבות של זהויות והרשאות כנקודת הגנה.
במשך שנים, מתקפת סייבר מתוחכמת היתה פעילות מורכבת ויקרה, שהצריכה איסוף מידע על היעד, מומחיות טכנית, כתיבת כלים, איתור חולשות והפעלה ידנית לאורך זמן. לתוקף היתה עלות משמעותית להרחיב את המתקפה ליעד נוסף.
AI שינה את המשוואה הזאת. איסוף מודיעין, כתיבת קוד, יצירת הודעות התחזות מותאמות, חיפוש סיסמאות, איתור דרכים להשגת הרשאות גבוהות יותר, בדיקת מסלולי גישה, הפעלת טכניקות תקיפה שונות, למידה מכישלונות ויזום ניסיונות נוספים – כל אלו יכולים להתבצע מהר יותר, וסימולטנית.
רון רזין
(צילום: מיכה לובטון)
לכך יש כמובן גם משמעות כלכלית. אם ניתן לבדוק יותר מטרות, יותר מסלולי חדירה בעלות נמוכה יותר ובזמן קצר יותר, היקף התקיפות הפוטנציאלי גדל, ובמקביל חלון הזמן שעומד לרשות הארגון לזהות אותן ולהגיב מצטמצם. במציאות שבה בינה מלאכותית מקלה על איתור וגניבה של הרשאות, ועל מציאת הדרך מהגישה הראשונית להרשאות רחבות יותר תוך דקות, הזהות עצמה הופכת לחלק מרכזי יותר בשרשרת התקיפה. האתגר הוא כבר לא רק לזהות פעילות חריגה, אלא למנוע מהפעולה להגיע ליעדה כשהזהות, ההקשר או היקף ההרשאה לא תואמים למדיניות.
AI דוחף את עולם הזהויות משני הכיוונים בו־זמנית. מצד אחד, הוא יוצר דור חדש של סוכנים שזקוקים לזהויות ולהרשאות כדי לפעול. מצד שני, הוא מאפשר לתוקפים לנצל זהויות והרשאות קיימות במהירות ובקנה מידה גדולים יותר.
זו בדיוק הסיבה שהשאלה מי רשאי לעשות מה הופכת לנקודת הבקרה המרכזית בין פעילות לגיטימית לבין מתקפה.
שכבות של מומחיות
אני מעריך שנראה התפתחות מעניינת גם בהקשר הישראלי. היתרון המקומי לא נמצא רק בגל בודד של הסייבר, אלא ברצף שלו: גל אבטחת הענן עסק בעיקר בשאלה כיצד אפשר להגן על התשתית החדשה שאליה ארגונים עברו. גל אבטחת המידע עסק בשאלה היכן נמצא המידע הרגיש ואיך אפשר להגן עליו. עכשיו, כשמערכות AI מתחילות לפעול על גבי אותה תשתית ובאמצעות אותו מידע, השאלה היא מי מקבל סמכות לפעול ובאיזה הקשר.
ידע וכוח אדם עוברים בין הדורות האלה, עובדים של חברות מצליחות מקימים חברות חדשות, משקיעים מפתחים התמחות, ורוכשים בינלאומיים חוזרים שוב ושוב לאותו אקוסיסטם.
וזה אולי הסיפור החשוב יותר מאחורי רשימת הגיוסים והאקזיטים. הסייבר הישראלי לא רק מקים בכל כמה שנים קטגוריה חדשה; הוא מייצר שכבות של מומחיות, שמאפשרות לו להישאר קרוב למוקד שבו נוצר הסיכון הבא.
אם המגמה הזו תימשך, היתרון של ישראל לא יימדד רק במספר חברות אבטחת ה־AI או הזהויות שיוקמו כאן, אלא ביכולת שלהן להפוך את הידע שנצבר בשני התחומים לתשתית שעליה ייבנה גם הדור הבא של עולם הסייבר.
מאת רון רזין, סמנכ״ל אסטרטגיה ושותפויות, Silverfort
d&b – לדעת להחליט
