הקברניט
המטוס שהמשיך לטוס גם אחרי שערפו לו את הראש
מפציצי ה-B17 הכבדים של מלחמת העולם השנייה ספגו פגיעות ונזקים מוזרים רבים, אך אף אחד לא משתווה לאחד ביש מזל שאיבד את הקוקפיט. איך הצוות המשיך לשלוט בו, וכיצד חמקו אנשיו ממוות בטוח?
שלום, כאן הקברניט; הביטו רגע בתמונה הזאת כאן - זהו מפציץ B17 "המבצר המעופף" שחטף מכה של אחד למיליון: הוא איבד את הקוקפיט מפגיעה מדויקת של פגז נ"מ במלחמת העולם השנייה. הרבה נזקים איומים ספגו המטוסים הללו, והמשיכו לטוס ואף להילחם, והיום אספר לכם איך המפציץ הספציפי הזה לא רק טס, אלא גם איפשר לטייס גיבור ויצירתי להציל את חבריו.
סיפורנו מתחיל בקיץ 1944, בשיאו של קמפיין ההפצצה של בעלות הברית על אירופה הכבושה, שנועד להשמיד את תשתיות הנאצים ולמנוע מהם מלהדוף את בעלות הברית לאחר הפלישה לצרפת. באותה התקופה איבדה ארה"ב מפציצים רבים - בעיקר ה-B17 האגדי, שנשלחו בעשרות ובמאות להשמיד כל מטרה.
המבצר המעופף מתוצרת בואינג נחשב למטוס קשוח להדהים; מפציצים נחתו לא פעם עם חורים עצומים בגוף, חתיכות חסרות מהזנב ומהחרטום, וכשרק אחד מארבעת המנועים עוד פועל.
אבל רבים הושמדו בקרב, ואבדו על כל צוותם - לא פחות מעשרה אנשים למטוס: טייס וטייס משנה, נווט ומטילן שכיוון את הפצצות, אלחוטן ומקלענים שכיוונו מקלעים כבדים ממש מכל חור; לא פלא שקראו לזה "מבצר".
לצוותים לא היו אשליות; כולם ידעו שהסיכוי לחזור מגיחה בלי פגיעה הם נמוכים, אך קמו כל פעם, עלו למפציץ וטסו אל מלתעות האויב שוב ושוב. רק כך, הוסבר להם, יוכנע האויב ותשוחרר אירופה.
ב-14 ביולי המריאה אחת המשימות הללו: 60 מפציצים יצאו מבסיס באיטליה צפונה לעבר הונגריה, להשמיד את תחנת הרכבות המרכזית של בודפשט. יעד גדול וחשוב מאוד: דרכה הגיעו תגבורות גרמניות למחוז נורמנדי שבצרפת, בו עדיין השתוללו קרבות קשים.
אחד המפציצים שיצאו למשימה הזאת היה B17 מספר 42-32109 מטייסת 840, שכונה מיצפה (Mizpah) - על שם גל האבנים שהקימו יעקב אבינו ולבן הארמי בספר בראשית, ומסמל בנצרות ברית שלום וקרבה בין אנשים רחוקים (ביהדות התפקיד הפוך - ומסמל הפרדה בין עם ישראל והגויים).
בהגאים של מצפה אחז סגן אוולד סוונסון, טייס צעיר וחד בן 24, והצוות שלו היה מוכן לקרב. הטיסה ליעד עברה בשקט והכוח לא נתקל במטוסי יירוט, אך כשהתקרבו לאזור המטרה נדלקו השמיים.
פטריות שחורות של פיצוצי נ"מ עטפו את המפציצים; הנאצים הציבו קרוב ל-300 תותחי 88 מ"מ קטלניים סביב היעד; היה להם ברור שמטוסי ארה"ב, בריטניה או גם וגם ינסו להשמיד את תחנת הרכבת החיונית.
מיצפה המסכן חטף רסיסים בזנב ולאחר מכן גם בכנף, אך המשיך לזגזג ביחד עם שאר מטוסי המבנה, ולהתקרב אל נקודת שחרור הפצצות. ברגע הנכון שם המטילן את המטרה בכוונת, ומיצפה הטיל שמונה פצצות 250 ק"ג.
אתם יודעים, הייתי ממש שמח לספר לכם שהוא פגע, אך באותם ימים רק פצצה אחת מתוך מאה החטיאה מטרה בפחות מ-300 מ'; לא פלא ששלחו שישים מפציצים לגיחה הזאת.
מיד לאחר ההטלה, פתח סגן סוונסון את המצערת וארבעת מנועי ה-B17 שאגו, בעוד המפציץ פונה ומתרחק מהאזור המסוכן. בלי משקלן של הפצצות היה לו קל יותר לתפוס מהירות וגובה, ולזגזג כדי להקשות על תוקפיו.
מיצפה הספיק להתקרב לשאר מטוסי המבנה, כשפגז 88 מ"מ פגע בול בחזית המטוס. היתה זאת פגיעה של אחד למיליון, נאדיה קומנצ'י של הפגזים; הפגז פשוט נכנס לאף והתפוצץ בתוכו.
הנווט והמטילן שישבו בו נספו מיידית, המפציץ טולטל כאילו חטף אגרוף מהשמיים וסגן סוונסון התקשה להאמין; הרגליים שלו היו תלויות בחוץ. מיצפה איבד את כל הפרונט, כולל לוח השעונים ואפילו את ההגה. מטוס? יש, קוקפיט? זה לא.
רוח מקפיאה חדרה לחלל המפציץ, שהתחיל להתרומם במהירות; המנועים המשיכו לעבוד כרגיל, ומרכז הכובד של המטוס עבר אחורה. סוונסון קלט שתוך כמה שניות המטוס יזדקר, יאבד מהירות וייפול לארץ.
איפה שקודם היה הגה נותרו רק כבלים חשופים; מה עשה המפקד? תפס אותם בידיים והתחיל למשוך, בעודו צועק בקשר הפנים לשאר אנשי הצוות לעזור לו ומתחרה בשאון המנועים. חלק מהכבלים עברו בתוך גוף ה-B17, ובחלק מהמקומות אפשר היה ממש לראות אותם ולתת כתף.
כך הצליחו סוונסון וצוותו, במאמץ אדיר וקורע כפות-ידיים, להזיז את הגאי הגובה שבזנב ולייצב את המפציץ; Fly By Wire, מהדורת 1944.
השלב הבא היה להצטרף לשאר המפציצים. הפעם משך סוונסון בכבלי הגה הכיוון שבזנב, ובשאריות המצערת, והצליח לתמרן את מיצפה ולהכניס אותו למבנה - שם צולמה התמונה הזאת פה למטה.
לצוותי שאר המפציצים נפלה הלסת לרצפה כשראו את המטוס שהצטרף; "איך הוא עוד טס"? שאל מישהו בקשר.
במשך כמה דקות המשיך המטוס הקרוע לטוס במבנה לצד כוח המשימה, אפילו לזגזג ביחד איתו; עגלה ערופה שרצה עם שאר העדר. בינתיים ניסה סוונסון לחשוב איך יצליח להנחית את הכלי כשיגיע חזרה לבסיס; ידית הורדת הגלגלים שלו היתה איפשהו בתוך תעלה בכפר הונגרי.
אך בטרם הספיק מיצפה לצאת מהונגריה שוב נדלקו השמיים ושוב התפוצצו פגזים סביב המפציצים; הכוח הגיע לטווח ירי של סוללות נ"מ נוספות. שוב נפגע מיצפה, הפעם באחד המנועים. הדחף נעשה לא-סימטרי, והמטוס החל לנטות בצורה מסוכנת, מבלי שאפשר יהיה לבצע תיקון בהיגוי ולהמשיך לטוס ישר. ולא רק: שאר המפציצים המשיכו להימלט מהאזור המסוכן; מיצפה נשאר בודד ופגוע, כעיוור בלב ים.
סוונסון הבין שהמזל אזל; מפציצים נסמכים זה על זה להגנה מפני מטוסי קרב, שסביר להניח שכבר נמצאים בדרך לשם; אם לא יתפרק מיצפה עד שיגיעו, יהיה טרף קל ומזמין לכל מסרשמיט ופוקה וולף בגזרה. הטייס המשיך להיאבק עם ההגאים, הצליח בקושי אדיר לייצב את המפציץ הנכה ואז פקד על צוותו: כולם לנטוש, עכשיו!
אנשיו צייתו וקפצו מתא הפצצות ודלתות המילוט האחוריות, וצנחו לשטח הונגריה. אחרי שראה שכל אנשיו נמלטו, ניסה סוונסון לייצב את המפציץ עד שהתחיל להזדקר ולאבד מהירות - ואז קם וקפץ בעצמו דרך החור הגדול שבחרטום. סליחה, במה שהיה חרטום עשר דקות לפני כן.
כשפתח את המצנח, קלט שחלק גדול ממנו נקרע; כנראה נשיקת פרידה מדופן החור של המטוס. סוונסון מצא את עצמו נופל במהירות מסחררת, כזו שלא שורדים ממנה כשפוגשים את הקרקע. מה עשה? זיהה יער ענק וניסה לפנות לעברו - שם פגע בעץ ענק ולא פספס אף ענף בדרך למטה. התוצאה היתה טייס עם רגל שבורה והמון מכות וחתכים - אבל טייס חי ביותר.
הנאצים תפסו אותו מהר מאוד, חבשו את פצעיו והעבירו אותו אל מחנה שבויים סמוך - שם הופתע לראות את כל אנשי הצוות של מיצפה; כולם נתפסו בידי האויב, נחבשו, ונכלאו באותו כלא. אחרי תשעה חודשים קשים במחנה, הגיעו בעלות הברית ושחררו את השבויים. המלחמה באירופה נגמרה חודש לאחר מכן, והצוות של מיצפה חזר הביתה.
עד ליום מותם, המשיכו אנשי הצוות להיפגש בכל שנה ולהרים כוסית לזכרם של חבריהם שאבדו אותו יום מעל הונגריה הבוערת, ולחיי המטוס שהחזיק אותם בחיים והטייס הגיבור שהציל את כולם; חברים רחוקים שמשמרים ברית אחים קרובה, מיצפה. טיסה נעימה!







































