המחיר האמיתי של מערכת הלייזר "אור איתן": יירוט בשקלים, פריסה במאות מיליוני דולרים
כל מכוון לייזר במערכת שמסרה רפאל לצה"ל, עולה עשרות מיליוני דולרים, ומכסה רק 10 ק"מ. הגנה מלאה על ישראל תדרוש מאות מערכות כאלה
גם כשצה"ל החל לקבל מרפאל את מערכת ההגנה החדשנית המבוססת על לייזר רב-עוצמה "אור איתן" ניכר שעוד ארוכה, ויקרה מאוד, הדרך להטמעתה המלאה במלאכה המורכבת ליירוט שיטתי של איומים אוויריים המופנים לעבר ישראל.
בשנות הפיתוח הארוכות שלה רפאל ומשרד הביטחון טיפחו ציפייה שעלויות היירוט של רקטות וכטב"מים באמצעות אור איתן יוזלו דרמטית. אם מחירו של טיל "טמיר" שמשגרת כיפת ברזל לעבר רקטה פשוטה עומד על כ-50 אלף דולר, יירוט באמצעות קרן לייזר יעלה "כמה שקלים בודדים" כהגדרת בכירים ביטחוניים.
מדובר בנתון דרמטי לכשעצמו, אך בלהט ההתלהבות מההישג הטכנולוגי יוצא הדופן נדחק לשולי הדיון בנושא נתון חשוב לא פחות. מחירו של כל מכוון לייזר המשגר את הקרן האימתנית שבכוחה לחרוך במעופם איומים אוויריים מוערך בכמה עשרות מיליוני דולרים לאחד. רפאל מסרבת לחשוף את מחירו של כל מכוון כזה, אך די בהבנה שלפי שעה הטווח היעיל של קרן הלייזר הוא כ-10 ק"מ בלבד כדי להסיק שהגנה על תאי שטח גדולים תדרוש פריסה של עשרות רבות, אם לא מאות, של מכווני לייזר.
מאז היירוט המבצעי הראשון שלה באפריל 2011 כיפת ברזל, גם אותה פיתחה ומייצרת רפאל, יירטה יותר מ-10,000 רקטות ששוגרו לעבר ישראל מרצועת עזה ולבנון. תחילה היא תוכננה ליירט איומים קצרי טווח, של כמה עשרות קילומטרים ובמרוצת השנים עברה שורה ארוכה של עדכונים ושיפורים המקנים לה כיום יכולות ליירט איומים לטווח של כ-120 ק"מ.
במערכת הביטחון מאמינים שתהליכי שיפור ועדכון שעברה כיפת ברזל מאז היירוט המבצעי הראשון שלה ילוו גם את מערכת הלייזר החדשה. לצד מסירת מערכות הלייזר הראשונות לשימוש צה"ל מהנדסים ברפאל שוקדים על הארכת טווח הקרן שלה, על מספר המטרות שיהיה בכוחה לטפל בו זמנית ועל שיפור יכולותיה בתנאי מזג אוויר שעשויים להקשות עליה ליירט – כמו מזג אוויר סוער, עננות ואובך. בכיר במערכת הביטחון אמר לכלכליסט כי גם בגרסתה הראשונה, הבתולית, של מערכת הלייזר שנמסרה לצה"ל היא מסוגלת לפעול בכ-90% מהזמן, בזכות כמה פריצות דרך משמעותיות שאפשרו למהנדסיה להתגבר על אנומליות שונות באוויר.
עם זאת, לפחות בתקופה הקרובה אור איתן לא תהיה מערכת שתעמוד בפני עצמה ותהווה נדבך משלים לכיפת ברזל. החיילים שמאישיים את קרונות השליטה והבקרה של כיפת ברזל יחליטו בזמן אמת אם להפנות לעבר איום חדש שעושה את דרכו לשטח ישראל קרן לייזר זולה או לשגר לעברו טיל יירוט יקר. בתרחיש של מטחים כבדים, של עשרות רקטות בו זמנית, יופעלו שתי היכולות באופן משולב.
לפי מערכת הביטחון ככל שאור איתן תתנסה בתנאי לחימה אמיתיים, יכולותיה עתידות להשתפר. גם כיום, כמעט אחרי כל יירוט משמעותי באמצעות כיפת ברזל מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר מזין את רפאל בנתונים על ביצועיה, שם הם מתוחקרים, מנותחים ומהווים בסיס לשדרוגים ולעדכוני תוכנה חדשים.
במלחמה האחרונה עם חזבאללה בצפון, ואל מול חוסר האונים שאפיין את ההתמודדות של צה"ל עם איום הכטב"מים, רפאל וחיל האוויר פרסו בשטח כמה אבות טיפוס של מערכת הלייזר ובחנו את יכולותיהם בתחום. לפי מערכת הביטחון תוצאות היירוט של הכטב"מים באמצעות לייזר השביעו רצון, באופן שהאיץ וזירז את השלמת הפיתוח של אור איתן.
בניסויים שנעשו בעבר בתנאי שטח מערכת הלייזר הצליחה ליירט גם רקטות – כמו אלה ששוגרו לעבר ישראל בסבבי הלחימה הרבים בשני העשורים האחרונים בעזה וביתר שאת במלחמת 7 באוקטובר.
במגבלות הטווח הנוכחיות שלה, כ-10 ק"מ, יכולותה ליירט רקטות תהיה תלויה מאד במיקום המכוונים שלה. במצב אידיאלי שבו כל מכוון לייזר מהווה נדבך משלים למכוון אחר כדי לסגור את תא השטח שממנו נשקף איום של ירי תלול מסלול, בכוחה של אור איתן לבצע יירוטים חרישיים ובלתי נראים לעין. בנוסף לאלה מדובר במענה רציני ראשון לאיום של פצצות מרגמה (פצמ"רים) שבשל משך זמן מעופן הקצר לא ניתן היה ליירט, פרט למקרים נדירים, באמצעות כיפת ברזל.
בריאיון מקיף ונדיר שהעניקו בעבר ראשי צוות הפיתוח של מערכת הלייזר לכלכליסט נאמר בין השאר כי בשונה משיטת היירוט באמצעות טילים, במקרה של אור איתן יירוט של רקטות יעשה עוד בטרם הרקטה חצתה את הגבול מעזה לישראל ולפיכך גם לא יהיה צורך בהפעלה של צופרי אזעקה בעורף. החזון הזה עשוי להתממש רק בעוד שנים, בכפוף להקצאות תקציביות בלתי מבוטלות.
בצה"ל לא נוקבים לפי שעה במועד שבו אור איתן תוכרז מבצעית וקרני הלייזר שלה יופנו לעבר מטרות אוויריות מאיימות. גם כשתוכרז מבצעית, היא תצטרך להתגבר על אנומליות שעלולות להקשות עליה בתנאים שונים, חלקן צפויות וחלקן לא לצד כתיבת תורת לחימה מנקודת האפס ביחס להפעלת נשק אנרגיה.
לפי מערכת הביטחון אף שצבאות רבים אחרים פועלים בנושא הלייזר ונשק אנרגיה ומשקיעים בהם הון תועפות צה"ל הוא הצבא הראשון בעולם שעומד להטמיע יכולות חדשניות בתחום בפעילותו השוטפת – מה שמזכה את רפאל ואת התעשיות הביטחוניות בארץ בהישג טכנולוגי יוצא דופן ובקנה מידה עולמי. הגם שלראשונה מזה 15 שנה שבהן ישראל מיירטת רקטות פשוטות וזולות באמצעות טילים חכמים ויקרים, מערכת הביטחון עשויה לשבור פרדיגמה מעיקה והיא קרובה מאי פעם למצב שבו הפתרון יהיה זול משמעותית מהאיום עצמו. כך, פרט למכווני הלייזר שיעבו את מערך כיפת ברזל, במערכת הביטחון שואפים להצטייד גם ביחידות ניידות של מכווני לייזר שילוו כוחות שריון ורגלים המתמרנים באזור לחימה. מדובר במכווני לייזר בהספק נמוך יותר ולטווח קצר יותר, שאמורים לספק הגנה נקודתית מפני כטב"מים, רחפנים ופצצות מרגמה.
בספק אם מערכות הלייזר החדשות שיימסרו בתקופה הקרובה לחיל האוויר יופנו דווקא לאיום הרחפנים המתעצם דווקא בגבולות השלום של ישראל, הגבול הארוך עם מצרים והגבול שארוך עוד יותר עם ירדן. מדובר באיום גובר שבמרכזו עומדים מבריחי נשק, סמים ואף בעלי חיים אקזוטיים המפעילים רחפני ענק שבכוחם לשאת מטענים במשקל של עשרות קילו. כל עוד לא תתקבל החלטה אחרת בנושא, הנטייה של חיל האוויר תהיה למצות את יכולות הלייזר במשימות ההגנה המאתגרות ממילא מפני כטב"מי נפץ ורקטות.
בעוד צה"ל עושה מתחילת השבוע את צעדיו הראשונים בעידן חדש של נשק אנרגיה, מוטב לא לשגות באשליות שעלולות להתפוצץ בפרצופם של השוגים. אור איתן לא תיירט, וגם לא תוכננה ליירט, טילים בליסטיים כמו אלה שאיראן שיגרה לעבר ישראל במלחמת 12 הימים ביוני האחרון ובשני סבבי לחימה ישירים בין המדינות לפני כן, גם לא הטילים ששגרו החות'ים מתימן.
המענה היחיד שקיים כיום, בישראל ובעולם, לאיום הטילים הבליסטיים הוא קינטי, כלומר טילי יירוט כמו חץ 3 של התעשייה האווירית או ת'אאד של לוקהיד מרטין. אלביט מערכות שוקדת על פיתוח של יכולות לייזר מוטס שיאפשרו בעתיד יירוט של טילים בליסטיים, כמו גם טילים היפר-סוניים, בגובה רב ומעל שכבת העננים.
התוכנית של אלביט מדברת על מכווני לייזר ייעודיים שיותאמו למטוסי קרב או מטוסי משימה שישגרו קרניים רבי עצמה לעבר אותם הטילים ולפוצץ אותם בעלויות זניחות. מערכת הלייזר המוטס של אלביט מתוכננת לפעול בטווחים ארוכים הרבה יותר מאלה של אור איתן, שכן מעל שכבת העננים ניתן לשמור על ריכוזי אנרגיה גבוהים יותר של כל קרן באופן שיהיה בכוחן לחדור במהירות לעובי של טיל – שהוא משמעותי יותר מעובי של רקטה פשוטה או כטב"ם, שלרוב עשוי מפלסטיק או פיברגלס.
