ניצולת שואה נפלה קורבן ל"עוקץ הרוסי": בנק הדואר יפצה אותה ב-40 אלף שקל
קשישה בת 85 העבירה לנוכלים עשרות אלפי שקלים מחשבון הבנק שלה, לאחר ששכנעו אותה כי בנה חולה וזקוק לטיפול דחוף. בית המשפט חייב את בנק הדואר לפצותה. השופט תהה כיצד הפעילות החריגה בחשבונה ״לא עוררה דגלים אדומים בקרב פקידי בנק הדואר כדי להזהיר את התובעת או לברר את פשר המשיכות וההעברות החשודות?״
בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה קבע כי בנק הדואר הפר את חובת הזהירות שלו והתרשל כלפי לקוחה, קשישה ניצולת שואה בת 85, לאחר שפקידיו לא עצרו רצף העברות כספים ומשיכות חריגות על ידי נוכלים, עוקץ שארע לפני כשנתיים. כפועל יוצא, בנק הדואר חויב לשלם לתובעת פיצוי מלא בסך כ-39.9 אלף שקל . מפסק הדין עלה כי בהתאם לנתונים שדווחו ע"י המשטרה בכנסת בחודש אוקטובר 2025, החל משנת 2020 חלה עלייה של למעלה מ-500% במקרי עוקץ קשישים דוברי רוסית. לפי נתוני הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל בשנת 2024 לבדה נגנבו מלקוחות בדרך זו כ-100 מיליון שקל.
על פי פסק הדין שניתן על ידי השופט מרט דורפמן, התובעת נפלה קורבן להונאה מתוחכמת הידועה בשם "העוקץ הרוסי" . מדובר על הונאה שמתמקדת בקשישים דוברי רוסית שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר במסגרתה הנוכלים מתחזים לגורמים רשמיים, לאנשי מקצוע או לבני משפחה של קשישים ובאמצעות שיטות שונות של "הנדסת אנוש" גורמים לאותם קשישים להאמין כי הם חייבים להעביר סכומי כסף גדולים לאותם אנשים, ואז מרוקנים את חשבונות הבנק שלהם. במקרה הנוכחי, במסגרת התרמית, הופעלו על הקשישה מניפולציות קשות והפחדות לפיהן בנה סובל ממחלה מוחית קטלנית, והיא נדרשה להעביר בדחיפות סכומי עתק.
הקשישה טענה, כי הכספים שנגנבו ממנה כוללים את כל חסכונותיה. יתרה מכך, בשל תחושת החובה להעביר את הסכומים המבוקשים לגורמים המתחזים, ובשל הלחץ הרב ו"ההנדסה האנושית" שהופעלה כלפיה, התובעת לוותה סכומי כסף לא מבוטלים והפקידה אותם בבנק לצורך העברתם, דבר שהשאיר אותה לאחר מעשה בחובות גבוהים.
בין החודשים דצמבר 2024 לינואר 2025 ביצעה התובעת משיכות מזומן והעברות כספים לחו"ל בסכום מצטבר של עשרות אלפי שקלים. כל הפעולות בוצעו פיזית בסניף הבנק, בסיוע פקידי בנק הדואר. בית המשפט אישר לקשישה להיות מיוצגת על ידי הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה באוניברסיטת בר-אילן באמצעות סטודנטית למשפטים, סוניה ארט.
תביעתה של התובעת נגד חברת ד.י. דואר פיננסים (בנק הדואר) עמדה על סך של כ-39.9 אלף שקל, למרות שהנזק בפועל היה גבוה יותר, כדי שלא לחרוג מגבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות.
במסגרת תביעתה טענה התובעת כי נוכלים יצרו איתה קשר טלפוני וסיפרו לה על מחלה חמורה ממנה סובל בנה, מחלה מוחית שעלולה להוביל למותו בקרוב מאוד. כדי "להציל" את בנה הם הורו לה להעביר אליהם סכומי כסף גבוהים, לאורך תקופה של חודש וחצי, כל זאת כדי שיוכלו כביכול לרפא אותו. נטען, כי לכל אורך התקופה הנוכלים יצרו אווירת דחיפות מיוחדת והפעילו על התובעת מניפולציות רבות ואמצעי מרמה שונים ומגוונים, שנמשכו לאורך שבועות שלמים. זאת כאשר כל מטרתם היא לגנוב ממנה את כל כספה. כדי להצליח במשימתם, לאורך תקופה זו הנוכלים דרשו מהתובעת לשמור את העניין בסודיות מוחלטת ולא לגלות עליו לאיש, גם לא לקרובי משפחתה או לבנה עצמו, בטענה שהוא עצמו ביקש לשמור על העניין בסודיות.
"המשטרה לא פתחה תלונה"
בכתב התביעה נטען כי יום לאחר ההעברה האחרונה שבוצעה, נודע לילדיה של התובעת כי היא נפלה קורבן לתרמית מתוחכמת. בו ביום הם פנו לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה. נטען כי בתחנת המשטרה סירבו לפתוח תלונה בגין המקרה בטענה שאין להם דרך לסייע במקרי הונאה מעין אלו מפני אופיין הבינלאומי.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם בנק הדואר נטען כי יש לדחות את התביעה, שכן פעולותיו בוצעו כדין ובהתאם להוראות הדין והנהלים המחייבים, ללא כל רשלנות מצידו. הבנק הוסיף כי נשלחו למיופת הכוח בחשבון (בתה של התובעת) מסרונים לגבי חלק מההעברות, ועל כן יש לייחס לתובעת ולבתה "אשם תורם משמעותי".
לעניין העברות כספים לחו"ל מחשבונה של התובעת, נטען על ידי בנק הדואר שמדובר בסכומים שאינם גבוהים ואינם מחייבים חובת זהירות מוגברת באשר להעברת כספים אלה. נציגי בנק הדואר מחויבים לפעול בהתאם להוראת התובעת כל עוד מצב החשבון מאפשר זאת, וכל עוד אין מניעה חוקית או אחרת לביצוען. נטען כי לעניין משיכת המזומנים מהחשבון, הרי שהתובעת עצמה הופיעה ביחידת בנק הדואר, הציגה תעודת זהות וגם דוגמת החתימה הייתה זהה. משכך, פקיד הדואר ביצע את הפעולות בהתאם לרצונה של התובעת ופעל בהתאם לנהלים.
לטענת הבנק, למיופת הכוח (הבת של הקשישה -ל.ד) הייתה האפשרות להיוודע לפעולות בזמן אמת, שעה שנשלחו אליה מספר הודעות מסרון כבר בראשית התקופה.
דגלים אדומים
השופט דורפמן קבע כי התובעת נפלה קורבן להונאה הידועה בשם "העוקץ הרוסי". השופט דחה את עמדת הבנק וקבע כי בנק הדואר הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו והתרשל כלפי התובעת. "כיצד העובדה שתוך זמן קצר יחסית נמשכו מהחשבון סכומים גבוהים והועברו גם סכומי כסף לא מבוטלים לחו"ל, בניגוד מוחלט לדרך פעולתה של התובעת בשגרה, לא עוררה דגלים אדומים בקרב פקידי בנק הדואר כדי להזהיר את התובעת או לברר את פשר המשיכות וההעברות החשודות?", שאל השופט והמשיך: "לדעתי, חובת הזהירות של הבנק כלפי התובעת בהתחשב בגילה, בקבוצת הסיכון אליה היא משתייכת ליפול קורבן להונאה פיננסית, כאמור, ובשים לב לסוג הפעולות החריגות, היקפן ותדירותן, הייתה אמורה לעורר דגלים אדומים אצל פקידי בנק הדואר כדי לבדוק שייתכן ומדובר בהונאה פיננסית. כיצד לא נשאלה התובעת על הסיבה למשיכות המזומן החריגות שביצעה, שכלל לא אופייניות לה כלקוחה רבת השנים בבנק הדואר? ... כל זאת כשכל הפעולות של התובעת בוצעו מול פקידי הבנק שיכלו לשאול או לברר על פשר ההעברות והמשיכות החשודות, ובכך היו עשויים למנוע אותן. שנית, העובדה שבחשבון התובעת קיימת מיופת כוח , בתה של התובעת, לשיטתי, היה בה כדי להקל על פקידי בנק הדואר לבדוק את פשר המשיכות וההעברות החריגות והחשודות ואת כשירותן".
השופט הוסיף וקבע כי "על פקידי בנק הדואר לא היה להסתפק רק בשליחת הודעות טקסט גנריות למיופת כוח, אלא חובתם היה לעצור את הפעילות החריגה בחשבונה של התובעת, ליצור קשר טלפוני בזמן אמת עם מיופת כוח, שהיא כאמור בתה של התובעת, ולהודיע לה על פעילות חריגה בחשבונה של התובעת. הימנעותם של פקידי הבנק לעשות כן, לעניות דעתי, מהווה התרשלות של הבנק במחויבותו כלפי התובעת כלקוחה שלו. מעבר לכך, אוסיף גם שלא מצאתי מקום להטיל אשם תורם כלשהו על התובעת או על מיופת כוח שלה, כפי שביקש הנתבע, ואין זה המקרה שמצדיק הטלת אשם תורם והפחתת סכום הפיצוי".
לסיכום, בנק הדואר חויב לשלם לקשישה פיצוי מלא בסך כ-39.9 אלף שקל ובנוסף לשלם החזר אגרה והוצאות משפט בסך של 1,000. לבנק יש הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיהם.
תגובת דואר ישראל: "המקרה אירע לפני כשנתיים במהלך הפרטת הדואר לבעלות פרטית, במסגרתה מתבצעים תהליכי ייעול ושיפור גם בנושא ההונאות. דואר ישראל פועל באמצעים שונים נגד התופעה החמורה".
