ההקלות לסטודנטים הן רק ההתחלה: מה המדינה חייבת ללוחמים אחרי השחרור
פרסום המתווה החדש להקלות לסטודנטים משרתי הקבע והמילואים לשנת הלימודים הקרובה הוא בשורה חשובה. אחרי יותר משלוש שנים שבהן מאות אלפי ישראלים וישראליות נקראו שוב ושוב לעזוב את הבית, העבודה והלימודים כדי להגן על המדינה, יש חשיבות גדולה לכך שמערכת ההשכלה הגבוהה מכירה במחיר שהם משלמים ומנסה לתת לו מענה. ההתאמות בלימודים ובבחינות והסיוע למי שנאלצו לדחות את התואר הם צעדים בכיוון הנכון.
אבל האחריות שלנו כלפי המשרתים לא יכולה להתחיל רק כשהם הופכים לסטודנטים. היא צריכה להתחיל הרבה קודם, ברגע שבו הם פושטים את המדים ומנסים למצוא את מקומם מחדש בחיים האזרחיים.
כמייסד ומנהל עמותת ״גב ללוחם״, שמלווה אלפי לוחמים ולוחמות משוחררים בתהליך המעבר לחיים האזרחיים, אני פוגש צעירים וצעירות שנתנו למדינה את השנים המשמעותיות ביותר בחייהם. חלקם יצאו לשירות קרבי מיד אחרי התיכון, שירתו שנים בתפקידים תובעניים, השתתפו במבצעים ובמלחמות, ובשנים האחרונות נקראו שוב ושוב לשירות מילואים ממושך. בזמן שבני גילם צברו ניסיון תעסוקתי, למדו, התקדמו ובנו את עתידם, הם היו בחזית.
ואז מגיע השחרור. פתאום הם נדרשים לקבל החלטות על העתיד, לבחור מקצוע, למצוא עבודה, להתקבל ללימודים ולבנות מסלול חיים. הניסיון, האחריות והיכולות שרכשו בשירות הצבאי לא תמיד מתורגמים להזדמנויות בחיים האזרחיים. לא פעם הם נתקלים במערכת שלא יודעת לזהות את היתרונות שהם מביאים איתם, ולעיתים גם בחסמים שנובעים מכך שהמסלול שלהם היה שונה מזה של צעירים אחרים.
אחד המקומות שבהם הפער הזה בולט במיוחד הוא ההשכלה הגבוהה. לוחמים ולוחמות משוחררים שמבקשים להתקבל ללימודים נדרשים לעמוד באותם תנאי קבלה כמו כולם, אף שלא תמיד היו להם אותן הזדמנויות להתכונן לבחינות ולשפר ציונים. לכן, המדינה ומוסדות האקדמיה צריכים לבחון התאמה של תנאי הסף והורדתם עבור לוחמים ומשרתי מילואים, לצד יצירת מסלולי קבלה ייעודיים והעדפה מתקנת. לא מדובר בוויתור על רמה אקדמית, אלא בהכרה בכך שלא כולם הגיעו לאותה נקודת פתיחה.
אני לא מבקש להוריד את הרמה האקדמית או לוותר על דרישות מקצועיות. אני מבקש לייצר הזדמנות הוגנת. מי שבחרו להקדיש שנים מחייהם להגנה על המדינה לא צריכים לגלות שהבחירה הזו הופכת לחיסרון כשהם מבקשים להתקדם בחייהם.
אבל האחריות הזו לא יכולה להיעצר באקדמיה. היא מחייבת שינוי באופן שבו המדינה מלווה לוחמים ולוחמות משוחררים ביום שאחרי השירות. המדינה צריכה להוביל מהלך להכרה בניסיון ובכישורים שנרכשו בשירות הצבאי. לוחם שפיקד על צוות, ניהל משימות מורכבות, קיבל החלטות בתנאי לחץ ונשא באחריות לחיי אדם צבר ניסיון משמעותי. הכישורים האלה צריכים להיות מתורגמים לשפה מקצועית שמעסיקים ומוסדות לימוד יודעים לזהות ולהעריך.
אוריה איזק
( צילום: All in)
בנוסף, יש להקצות תקציבים ייעודיים למלגות, להכשרות מקצועיות ולהסבות עבור לוחמים משוחררים, ולייצר תמריצים למעסיקים שיפתחו עבורם מסלולי השתלבות. באקדמיה, יש לקדם מסלולי קבלה מותאמים והעדפה מתקנת למי ששירותם הצבאי והמילואים השפיעו על יכולתם לעמוד בתנאי הקבלה הרגילים.
אלה לא הטבות שנועדו לתגמל על שירות צבאי, אלא צעדים שנועדו להבטיח שהשירות למען המדינה לא יהפוך לחסם בדרך לבניית העתיד האישי והמקצועי.
החברה הישראלית יודעת להתייצב מאחורי הלוחמים שלה כשהם על מדים. אנחנו יודעים לשלוח אותם לחזית, להוקיר אותם ולהודות להם. אבל המבחן האמיתי שלנו הוא מה אנחנו עושים עבורם כשהם חוזרים הביתה. הם לא צריכים להסתפק בתודה ובמחיאות כפיים. הם צריכים לדעת שהחברה שעליה הגנו מתייצבת לצידם גם כשהם מתחילים את הפרק הבא בחייהם.
המתווה החדש הוא צעד חשוב, אבל הוא רק חלק מהדרך. האחריות שלנו כלפי מי שנשאו בנטל ההגנה על המדינה צריכה להתחיל ביום שאחרי השחרור, ולהימשך בכל צומת בדרך להשתלבותם בחיים האזרחיים, בלימודים, בתעסוקה ובבניית עתידם.
אוריה איזק הוא מייסד ומנכ״ל עמותת ״גב ללוחם״, המלווה לוחמים ולוחמות משוחררים בדרך להשתלבות בחיים האזרחיים
