משפט שדה
כשהמשפט הוא כלי להמשך האלימות המשפחתית
הליכי סרק ותביעות השתקה: עו”ד אפרת פודם, מנהלת מערך הקליניקות במכללה למנהל, חושפת במחקרה כיצד גברים אלימים מעבירים את הטרור מהבית אל אולם הדיונים, ובית המשפט למשפחה הופך לכלי שרת בידיהם
1. בן הזוג האלים מנצל את המשפט ליצירת נתיב התעמרות חדש
איך אלימות משפחתית הופכת לאלימות משפטית? התשובה מפתיעה: בבתי משפט למשפחה. נשים שנפגעות קשה מבני הזוג בסכסוך משפחתי, שמופעלת נגדן אלימות פיזית, מינית, נפשית וכלכלית, מגיעות לבית משפט למשפחה ומאמינות שניצלו מהתופת, שקרובה ישועתן. "אולם בדיוק בנקודה קריטית זו ייפגשו חלק מהן באלימות מזן חדש, מתישה וסיזיפית לא פחות. האלימות המשפטית. ההגעה אל אולמות המשפט מאפשרת לבן הזוג הפוגע (לא פעם מתוך כותלי הכלא) לייצר נתיב התעללות והתעמרות חדש — פנייה לערכאות השכם והערב, הגשת הליכי סרק, הגשת תביעות השתקה ועוד" - כך כתבה עו"ד אפרת פודם, מנהלת מערך הקליניקות במכללה למנהל, במחקר שערכה על אלימות משפטית בבתי המשפט למשפחה.
פודם מבקשת לאפיין ולהמשיג את זן האלימות החדש הזה — האלימות המשפטית שבה היא נתקלת שוב ושוב בליווי הנשים הקורבנות באולמות המשפט. הסיפור הבא דחף אותה לכיוון הזה: "גבר אלים ניסה לרצוח את אשתו ולהתאבד. למרבה המזל והנס, שניהם נותרו בחיים. הגבר היה שוטר והיו סימנים לכך שבכוונתו להשתמש יום אחד באקדח שברשותו, למשל באמירות כמו 'אנחנו ביחד עד הקבר’, למשל כשהפר את ההגבלה שמנעה ממנו לצאת עם הנשק הביתה. משום מה הקצין שבדק את מסוכנותו העריך שאין מסוכנות. החקירה במח"ש לא הובילה לאישום פלילי, וייצגתי את האישה בתביעה נזיקית נגד הבעל".
2. הבעל שניסה לרצוח ממשיך להיות שותף בהחלטות הנוגעות לילדים
המקרה הזה קרה בשנת 2000, עת פודם עבדה במרכז "תמורה" מיסודה והובלתה של פרופ' יפעת ביטון, המאמינה בשינוי חברתי באמצעות דיני הנזיקין. "כשיהיה תג מחיר על הנזק, כשתהיה מכה חזקה בכיס", אומרת פודם, "תושג הרתעה אפקטיבית יותר. התפיסה היא שדיני הנזיקין הם כלי חשוב ואפקטיבי ביצירת שינוי חברתי. דפוסי התנהגות יכולים להשתנות כשיש תמריץ כלכלי."
אלא שכאן נוצר מצב מוזר שגובל באבסורד. ההליך הנזיקי נגד הבעל היורה הגיע לבית המשפט למשפחה, ועל השופט לענייני משפחה מוטל לברר את כל נגזרות הסכסוך המשפחתי: החל מניסיון הרצח ושאלת זווית הירי, שהחטיאה במילימטרים את העורק הראשי, ועד השאלה לאילו חוגים ילכו הילדים. האב, שניסה לרצוח ולהתאבד, הוא גם ההורה שממשיך להיות שותף להחלטות שנוגעות לגידול וחינוך הילדים המשותפים. "הכריכה הזו היא הפוטנציאל לאלימות המשפטית. ניהול הליכים בדרך הזו משמר את מערכת היחסים הפוגענית בין הצדדים ומשעתק את ההתעללות ואת הצורך לשלוט למרחב אחר — מהבית אל בית המשפט, מחדר המגורים או חדר המיטות לחדרי הליכי מהו"ת ואולמות הדיונים", אומרת פודם.
המשפט מטבעו הוא זירת קרב שמתנהלת בסביבה כוחנית, וזה נכון לכל תחומי המשפט — הפלילי, האזרחי, הציבורי. ועדיין, ההבדל בתחום המשפחה הוא גדול ועקרוני. "ההבדל בין סכסוך משפחתי לבין היתר", אומרת פודם, "הוא שכאשר יש לזוג המתגרש ילדים הסכסוך לא ייגמר לעולם, והוא מאפשר לצד שמעוניין בכך לאמלל את הצד השני באינספור הליכים שגם אם הם לגיטימיים הם לא פעם נגועים בסחטנות, בהכבדה כלכלית, בחוסר תום לב.
3. באלימות משפטית אין חבלות, היא חמקמקה ולגיטימית לכאורה
במחקרה מצטטת פודם את אחת הנשים הקורבנות: "גברים אלימים לא מפסיקים להיות אלימים, הם פשוט מחליפים, הם משתמשים במה שזמין להם. ברגע שהוא הבין שאני לא אחזור אליו, אז מתביעה של שלום בית הוא הפך כיוון ב־180 מעלות - לירות לכל הכיוונים. זה אומר להעסיק אותך 24/7. את בסוג של מלחמת הישרדות".
עורכת דין שייצגה אישה שנפרדה מבעלה אומרת במחקר שהאישה גילתה "שהוא ממשיך לרדוף אחריה דרך ההליך המשפטי; דרך סיפורים של ניכור הורי, דרך תביעות להפחתת מזונות, דרך תביעות לשון הרע, דרך כל כלי שהוא יכול להמציא. אבל, באופן מובהק, לא עולה בדעתי דוגמה של אלימות משפטית שלא הייתה ברקע אלימות אחרת בחיי הנישואים".
האלימות המשפטית היא המשך האלימות שננקטה במשפחה, הפיזית והפסיכולוגית, וגם הכלכלית. "פגשתי נשים במעמד גבוה, מנכ"ליות למשל, שצריכות להסביר לבעל כל הוצאה בכרטיס האשראי. לא מדובר כאן בעוולה אזרחית או עבירה פלילית, ואין היום חוק שמכיר באלימות כלכלית", אומרת פודם, ומוסיפה: "אלימות משפטית אינה כרוכה בחבלות וסימנים כחולים. היא לגיטימית לכאורה, חמקמקה, קשה לזיהוי וניתן להמשיך בה עד אין־סוף. והעיקר, היא אינה בניגוד לחוק — היא בחסותו ועזרתו, המוציאים והמביאים שלה הינם עורכי ועורכות הדין, השופטים והשופטות שאף מעניקים לה חסינות מיוחדת בדמות 'זכות הגישה לערכאות'. נוצר מצב אבסורדי בו הצד הפוגע, התובע, זוכה להגנה חוקתית, ואילו לצד הנפגע, לעתים באופן סדרתי, הנתבעת, אין כל הגנה או בסיס חוקי מספק לאחוז בו, והוא מוצא את עצמו שוב ושוב נדרש להגיע לבית המשפט ולהתגונן".
ויש גם את האלימות הפסיבית. במצב שבו צורכי הילדים מחייבים חתימת שני הורים (חיסונים לקורונה, משלחת לפולין) יכול הצד האלים להתבצר בסרבנותו, להפוך לדובון לא־לא, ואז הצד השני נאלץ ליזום את ההליך המשפטי.
4. על השופט לבחון גם את המניע להגשת התביעה מצד הגבר הפוגע
איך אפשר לפתור את הבעיה או לפחות להתמודד איתה? פודם: "ההמלצה המתבקשת היא לא רק מינוי שופטים בעלי התמחות וידע מתאים, אלא גם קיום השתלמויות לשופטים על המחקרים בתחום. בדו"ח מבקר המדינה משנת 2021 נמצא כי רק 14% מכלל שופטי המשפחה שכיהנו בין השנים 2019-2015, השתתפו בימי עיון בנושא אלימות במשפחה. המבקר המליץ להנהלת בתי המשפט להרחיב את ההכשרות ולהגדיל את החשיפה להיבטים הייחודיים של התופעה ולמגוון הכלים לטיפול בה.
"בנוסף, על השופטים לבחון לא רק את השאלה המשפטית אלא גם את המניע. לעבור מהרובד הגלוי של ההליך או התלונה אל הרובד הסמוי העוסק בכוח המניע להגשתה - המשך הפגיעה, השליטה וההתשה. אחת הדרכים לחשיפת המניע היא בחינת ריבוי ההליכים שנועדו להתשה וקריסה כלכלית ולהמשך גרירת הצד השני לזירת ההתעללות; וכן בחינת ההליכים שמעורבים בהם צדדים נוספים - תביעה נגד בן הזוג החדש של האישה, שכביכול מכה את הילדים, תביעה מצד בת הזוג החדשה שלו וכיוצא באלה.
"בתי משפט למשפחה הוקמו לתכלית נכונה - לשמש כמערכת הוליסטית שפותרת תחת קורת גג אחת את כל הבעיות שנוצרו בסכסוך המשפחתי. אבל על השופטים להבין ולמנוע את השימוש לרעה שעושים לעתים הצדדים בכלים החוקיים שעומדים לרשותם. המחקר שלי נועד להמשיג את הבעיה, לאבחן אותה, להצביע על נזקיה ואם אפשר להקל ולפתור. זה גם ייטיב עם הציבור כשיימנעו דיוני סרק, וגם יקל את העומס על השופטים, שעלולים להישאב אל תוך סכסוך בלתי נגמר שמטרתו היחידה היא המשך ההתעללות".
