פרסום ראשון
תתגרש או שלא תירש מיליונים: ההחלטה יוצאת הדופן של ביהמ"ש על צוואת איש העסקים
איש עסקים הוריש מיליונים לבנו בתנאי שיתגרש. למרות טענות לפגיעה בתקנת הציבור, ביהמ"ש קבע: מדובר ברצון אותנטי ולגיטימי של המצווה. באת כוח הבן: "ערעור יוגש"
איש עסקים ישראלי, בעל ממון רב בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, הותיר אחריו צוואה יוצאת דופן שבמסגרתה החליט להוריש לאחד מבניו רכוש בשווי רב רק בתנאי שיתגרש מאשתו או חלילה יתאלמן ממנה. עוד קבע אב המשפחה בצוואתו כי אם יחלפו 3 שנים מיום מותו ובנו יהיה עדיין נשוי לרעייתו, יירשמו נכסים מסוימים באחוזים מסוימים על שם נכדיו, ילדיו של אותו בן.
הבן, שמצא עצמו מול דרישה מטלטלת כתנאי לקבלת חלקו בעיזבון, פנה לבית המשפט לענייני משפחה וטען כי מדובר בצוואה לא חוקית הסותרת את תקנת הציבור, אך בית המשפט לענייני משפחה בת"א דחה את טענותיו.
השופטת הבכירה מירה דהן קבעה כי "לטעמי, המנוח אשר בנו וכלתו נמנעו מלהגיע לבקר את רעייתו עובר (קודם-ל.ד) לפטירתה, חרף מצבה הרפואי, רשאי ואף זכאי לקבוע בצוואתו הוראות אשר יגבילו או ישללו את זכאותם לחלק בעיזבונו...." השופטת הוסיפה וקבעה כי עם זאת, המנוח לא ביקש לשלול לצמיתות את חלקו של בנו, ועל כן קבע מנגנון לגיטימי שלפיו, אם יוסיפו הבן ורעייתו לחיות יחדיו במשך שלוש שנים לאחר פטירתו, יעבור החלק שיועד להם בעיזבון לילדיהם. "בדרך זו שמר למעשה המנוח על רכושו בתוך התא המשפחתי, והבטיח כי העיזבון יגיע לדור הבא, מבלי להיטיב עם מי שלטעמו פגעה במרקם היחסים המשפחתיים. לא מצאתי כי הוראה זו בצוואה חורגת מגבולות הדין או נוגדת את תקנת הציבור. לטעמי, מדובר בהוראה סבירה ולגיטימית, המשקפת את רצון המצווה".
"לפרק משפחה"
השופטת דנה למעשה בסכסוך ירושה חריג סביב עיזבון בשווי עשרות מיליוני שקלים לאחר שהמנוח, אב לשני בנים ובת קבע בצוואתו כי אחד מבניו יירש את חלקו רק אם יתגרש או יתאלמן מאשתו.
הסכסוך פרץ לאחר פטירת ההורים, כאשר במרכזו עומדת צוואה מאוחרת שערך האב לפני כאחת עשרה שנים, ששינתה את האיזונים בין בני המשפחה והציתה מאבק משפטי בין שני האחים (שהתנגדו לצוואה המאוחרת של אביהם) לבת. בהקשר זה קבעה השופטת כי המנוח רשאי היה לעשות צוואה אחרת בכל עת לאחר פטירת רעייתו והיה רשאי לשנות הוראות שבצוואה ההדדית שערך עם רעייתו. כמו כן נקבע על ידי השופטת כי היא לא מצאה שהופעלה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מסוג כלשהו. כאמור, על פי פסק הדין, המנוח קבע מנגנון המשהה את העברת הנכסים לאחד מבניו כל עוד הוא נשוי לרעייתו.
הסיבה להחלטה הדרמטית של האב - כפי שעולה מהצוואה המאוחרת שהותיר המנוח – נעוצה במערכת יחסים רוויית משקעים בין האב לכלתו. בצוואה פירט המנוח את הסיבות לצעד זה, תוך שהוא מאשים את הכלה בכך שלא עבדה ו"העדיפה לשבת בבית ולשוחח כל היום בטלפון עם חברותיה". כתוצאה מכך, צוין בצוואה, בנו נאלץ לעבוד מבוקר עד ערב ואחר כך להסיע את רעייתו לבקר חברות. נקודת השבר המרכזית שתוארה בצוואה נגעה לימיה האחרונים של אם המשפחה. האב טען בצוואה כי הבן ציין בפני האם שאין לו זמן לבקר אותה כי הוא צריך להסיע את רעייתו. הבן טען בבית המשפט כי ההוראות בצוואה הן "אובססיביות" ונועדו לפרק את תא המשפחה שלו ומנוגדות לתקנת הציבור. עוד טען כי אחותו ובעלה הפיצו שקרים על אשתו. מנגד האחות ובעלה דחו באמצעות עו"ד בעז קראוס ועו"ד עמית אלזם הטענות נגדם וטענו כי צוואת המנוח מגלמת רצונו של אדם לאחר מותו לגמול טובה למי שהיטיב עימו ולהתחשבן עם מי שהכאיב לו.
השופטת קבעה בפסק דינה כי אותו בן הודה שהוא בקושי ביקר את אימו באשפוז האחרון קודם לפטירתה מאחר שהוא מפרנס יחיד והוא לא יכול לעזוב את העבודה. עוד צוין בפסק הדין כי הבן אישר שרעייתו לא עבדה במשך כל שנות הנישואים והוריו ניסו לסדר לה עבודות, ניסיונות שלא צלחו. השופטת קבעה בהקשר לאותו בן, כי "הוראות הצוואה אינן תוצר של גחמה או השפעה חיצונית, אלא משקפות רצון אותנטי, מגובש ומודע של המנוח, אשר נולד והתגבש לאורך זמן מתוך אכזבה עמוקה ומתמשכת מהתנהלות בנו, ובפרט ממערכת היחסים עם רעייתו, אשר השפיעה במישרין על הקשר שבין המנוח לבין בנו.... בענייננו ביקש המנוח למנוע טובת הנאה מעזבונו למי שלטעמו פגעה בקשר בין בנם לבין כ"א מהם, כך שהוא הגיע לבקר את אימו המנוחה בעת אשפוזה עובר לפטירתה הרבה פחות מאחיו".
לסיכום, השופטת הוציאה צו לקיום צוואת המנוח למעט שני סעיפים בצוואה וקבעה כי שני האחים ישלמו שכר טירחה בסך 120 אלף שקל ביחד ולחוד.
מעו"ד רבקה חזן כהן, באת כוח הבן שלא יירש אם לא יתגרש נמסר בתגובה: "אנו חולקים מכל וכל על פסק הדין שהציג תמונה מצומצמת ושטחית של עובדות המקרה, תוך התעלמות מעובדות מהותיות שהוכחו בפני בית המשפט. אנו סבורים שהצוואה היא פרי הסתה לכאורה כנגד מרשי שהוא בחור אשר חי עם רעייתו באושר רב יחד עם ילדיהם ונכדיהם. גירושים עבור אדם כזה מהווים טרגדיה למשפחה כולה וגזירת חיי אומללות על מרשי. מדובר בצוואה ששינתה צוואה קודמת ושוויונית שערכו ההורים עבור ילדיהם. את הצוואה ערך המנוח לאחר מות רעייתו, כשנה לפני מותו כשהוא חולה ומוחלש ונוח להשפעה. הצוואה היא סיומו של תהליך בו בתוך כארבעה חודשים, כשנה לפני מותו, העביר המנוח את מרבית נכסיו בזה אחר זה לבתו וחתנו וערך את הצוואה תוך נישול שני בניו מאחורי גבם. בימ"ש קמא סבר שזה מצב תקין. השאלה המוסרית של פירוק משפחה מאושרת כתנאי לירושה ועובדות המקרה בכללותו אכן ראויים לערעור ודיון מעמיק יותר מהניתוח שנערך בפסק הדין קמא וערעור כאמור יוגש".
מעו״ד בעז קראוס ועו"ד עמית אלזם, אשר ייצגו את הבת בהליך המשפטי נמסר בתגובה: "במקרים כאלה חשוב לזכור שהמשפט אינו עוסק רק בניירת - אלא במסכת חייו של אדם - כמו המנוח, אשר מרצונו הטוב והחופשי החליט לעשות סדר בחייו - לגמול ולהכיר תודה לאלו שהיטיבו עימו ועם רעייתו בחייהם; ומנגד לסגור חשבון עם אלו שפגעו בו, וזאת עשה באמצעות הכוח הרב הטמון בעשיית צוואה. בית המשפט כיבד את רצון האב המנוח במלואו".
