״פינוי, פירוק, בינוי״: החזון לשינוי פני ההתחדשות העירונית
ההתחדשות העירונית לא יכולה להסתכם בהריסה ובנייה מחדש. על יזמי הנדל״ן לאמץ גישה חדשה: להפוך את פירוק החומרים, את ההריסה, לחלק מובנה מהתהליך, לשתף פעולה עם עמותות מקצועיות - ולהפוך את "פינוי־פירוק־בינוי" לסטנדרט שישנה את הדרך בה אנחנו תופסים חומר וסביבה
ישראל נמצאת בעיצומה של מהפכת פינוי־בינוי, כשהעגורנים הפזורים מעל הערים הפכו לסמל של התחדשות. אבל מאחורי כל פרויקט נוצץ מסתתרת בעיה שהענף מעדיף לא לראות: פסולת הבניין. אלפי טונות של בטון, מתכת ועץ נשלחים מדי שנה להטמנה. מעבר לנזק הסביבתי, מדובר בהחמצה כלכלית אדירה. חומרים יקרים שניתן לפרק, למחזר או לחדש - נזרקים כלאחר יד, ובסופו של דבר מי שמשלם את המחיר הם גם היזמים וגם הציבור.
המספרים אינם אחידים, אך ההערכות מצביעות על כך שבפרויקטים גדולים הפסולת עלולה להוסיף עשרות אחוזים לעלויות התפעוליות. יותר מכך, מחקרים בינלאומיים מצביעים על כך שעד שליש מהחומרים הנמצאים באתר הריסה יכולים למצוא שימוש חוזר - החל מדלתות, דרך חלונות ועד מערכות תאורה. כל אלה הופכים לאבק במטמנה, במקום לייצר ערך אמיתי.
אל מול אתגר הפסולת צומחים בשנים האחרונות מודלים שונים שמנסים לתת מענה מעשי. אחד מהם הוא של עמותת Just a Second, שבמקום להותיר את הבניין להריסה מלאה, היא נכנסת לפני המנוף ומבצעת פירוק מוקדם של חומרים ופריטים. הפעילות מתבצעת על ידי עובדים המורכבים מחיילים/ות משוחררים/ות ומילואימניקים בין סבבים, ולצידם מתנדבים לוחמי צה״ל ותיקים ממלחמת יום כיפור, שחלקם מתמודדים עם פוסט־טראומה. אליהם מצטרפים גם אנשי מקצוע מתחום העיצוב והבנייה.
הפריטים שנחלצים - דלתות, חלונות, ריהוט וחומרי גלם - זוכים לעדכון, שיקום ושדרוג, ונמכרים במחירים נגישים. ההכנסות ממכירת הריהוט הממוחדש אינן מסתכמות בהמשך קיום הפעילות והעמותה בלבד: חלק ניכר מהן נתרם לעמותת "בשביל המחר", שמסייעת ללוחמים וללוחמות שסיימו שירות קרבי ועוברים תהליך שיקום אזרחי. העמותה פועלת באמצעות מסעות קבוצתיים בטבע, שמאפשרים למשתתפים לעבד חוויות מהשירות, לבנות חוסן אישי ולמצוא מחדש תחושת קהילה. לדעתי האישית, השילוב בין שיקום של חומר לבין שיקום של נפש האדם הופך את המיזם לשלם יותר מסך חלקיו: הוא גם מצמצם את הפסולת וגם מייצר חברה חזקה ובריאה יותר.
המודל הזה ממחיש כיצד ניתן לשלב בין שני מעגלים של תיקון - החומרי והאנושי. הוא לא הפתרון היחיד, אך הוא מצביע על הדרך בה הענף יכול להפסיק לראות בפינוי־בינוי תהליך טכני בלבד, ולהתחיל לראות בו הזדמנות חברתית וסביבתית רחבה יותר.
מפינוי־בינוי - לפינוי־פירוק־בינוי
המונח "פינוי־בינוי" משדר יעילות, אך גם התעלמות. הגיע הזמן להרחיב אותו ל"פינוי־פירוק־בינוי". לא עוד לראות את המבנה המתפורר כפסולת שיש לגרוס, אלא כמצע למעגל חדש של שימוש. הפירוק המוקדם חוסך ליזמים עלויות, מעניק חומרים חוזרים, ומצמצם את טביעת הרגל הסביבתית של הענף. יותר מכך, הוא מייצר תודעה חדשה: אפשר לפרק- להרוס גם אחרת.
יזמי הנדל״ן בישראל נדרשים לשינוי תפיסה. במקום להתעלם מהפסולת - להפוך אותה לחלק מובנה מתהליך העבודה. לשלב מבעוד מועד גורמים מקצועיים שידעו לחלץ את המשאבים, לשתף פעולה עם עמותות כמו Just a Second, ולהפוך את "פינוי־פירוק־בינוי" לסטנדרט.
ההתחדשות העירונית נועדה לשדרג את חיי הדיירים, אך היא יכולה לשדרג גם את הדרך בה אנחנו תופסים את החומר והסביבה. השינוי מתחיל במילים, אבל חייב להמשיך למעשים. הגיע הזמן להפסיק לבזבז ולהתחיל לפרק - כדי לבנות עתיד נכון יותר. ואם אפשר לשלב בין עתיד ירוק וטוב יותר ובדרך להושיט יד גם לעשייה חברתית בין אנושית- אז אנחנו בכיוון הנכון.
חגית וולף היא מנכ״לית קן התור, התחדשות עירונית
