האם בית המשפט לתביעות קטנות השתמש ב-AI כשהמציא סעיפי חוק שאינם קיימים?
פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב כולל ציטוטים שגויים מחוק הספאם - ייתכן שבעקבות שימוש בבינה מלאכותית. במקרים דומים עורכי דין ננזפו - ובחלקם אף חויבו בהוצאות. הנהלת בתי המשפט מודה באי דיוקים, מדגישה שלא השפיעו על התוצאה - ומציינת כי ניתן לערער
פסק דין בתביעה שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות מביא ציטוטים מומצאים או מסולפים מהחקיקה הישראלית, ייתכן שבעקבות שימוש של הרשם הבכיר בבינה מלאכותית (AI) בהליך הכתיבה.
בחודשים האחרונים, בכמה הזדמנויות, נאלצו בתי משפט בישראל להתייחס לשימוש שעשו פרקליטים ב-AI בגיבוש כתבי טענות לבית המשפט, שכללו כתוצאה מכך טיעונים ואסמכתאות בדויות. בפברואר, בפסק דין של בג"ץ, התייחסה השופטת גילה כנפי-שטייניץ לשימוש ב-AI, לאחר שהתברר שהעתירה שהוגשה התבססה על פסקי דין או ציטוטים בדויים בעקבות שימוש ב-AI. "שימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי", כתבה כנפי-שטייניץ בהחלטתה לדחות את העתירה.
כמה ימים לאחר מכן, שופט העליון נעם סולברג דחה על הסף עתירה משיקולים דומים. "יש חשש כי עסקינן בתופעה, או בגל עכור", כתב. "יש להבהיר לכלל הנוגעים בדבר את שמצופה מהם, שעה שעושים הם שימוש בבינה מלאכותית. ברכה ותועלת ודאי טמונות בכלי זה, אך יש להישמר ממכשלותיו". במרץ עיריית רמת גן חויבה בתשלום של 30 אלף שקל לאחר שבית המשפט העליון מצא שהסתמכה על ציטוטי AI בדויים בכתבי טענות שהגישה.
עתה ייתכן שגם בית המשפט עצמו עושה שימוש פסול ב-AI. בינואר פרסם הרשם הבכיר מיכאל שמפל פסק דין בתביעה לפי חוק הספאם שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו. הפסיקה כוללת ציטוטים רבים מהחקיקה, שעוותו או שאינם קיימים בה כלל, כאשר הסבר מתבקש לכך הוא שימוש לא זהיר ב-AI בהליך הכתיבה.
כך, למשל, נכתב בפסק הדין כי סעיף 30א(ה) לחוק התקשורת קובע ש"(1) נמען רשאי בכל עת להודיע למפרסם כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת מהמפרסם". זאת, בשעה שנוסח הסעיף בחוק הוא למעשה: "(1) מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות בחוק עצמו", בתוספת הפרטים שיש לציין. שני ציטוטים נוספים מאותו סעיף אינם קיימים גם כן. ציטוטים אלו משמשים את הרשם הבכיר על מנת לקבוע שהנתבע הפר את הוראות החוק.
במקרה אחר מציין פסק הדין שהחוק מגדיר דבר פרסומת כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו, במישרין או בעקיפין, לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת", זאת, אף שנוסח החוק לא כולל את המילים "במישרין או בעקיפין".
כן מצטט פסק הדין את סעיף 30א(ב) כקובע ש"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, אלא אם כן נתן לכך הנמען, מראש, את הסכמתו המפורשת, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; ואולם מפרסם רשאי לפנות לנמען, באופן שיקבע השר, לשם קבלת הסכמתו כאמור".
זאת, בשעה שנוסח הסעיף בחוק הוא למעשה: "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; חיוג לנמען באמצעות מערכת חיוג אוטומטי בלא הסכמת הנמען כאמור ייחשב הפרה של הוראות סעיף זה, גם אם החיוג הופסק בטרם נענתה השיחה ובחיוג של הנמען למספר שממנו בוצע החיוג מושמע לו דבר פרסומת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה".
כפי שניתן לראות, מעבר לפירוט הרחב יותר של סעיף החוק האמיתי, הוא גם אינו כולל החרגה בהתאם לשיקול דעתו של שר התקשורת.
במרץ פרסמה הנהלת בתי המשפט קוד אתי לשימוש ב-AI על ידי שופטים, רשמים ועובדים נוספים. הקוד, שפורסם לאחר שניתן פסק הדין, קובע בין השאר ששופטים מחויבים בהפעלת שיקול דעת עצמאי בעת עבודה עם AI, שהשימוש במערכות אלו יהיה גלוי לציבור, ושעל המשתמש "לאמת כל קביעה עובדתית, ציטוט, אזכורי חקיקה ופסיקה, סיכומים משפטיים, וכל מידע אחר מול מקורות מוסמכים".
מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה: "אכן נפלו אי דיוקים בציטוט הסעיפים, ועל כך יש להצר. עם זאת, אי הדיוקים המוזכרים אין בהם כדי להשפיע על פסק הדין שניתן. על פסק הדין ניתן לערער בהתאם לחוק"
