פרשנות
הפרטת, עכשיו תשלם: המדינה הפכה ללקוח שבוי בשירותים החברתיים
דו"ח הרכש החברתי של הממשלה חושף את החוליים הקשים של התחום. הוא ממליץ להקים נבחרת מפעילי שירותים חברתיים כדי לקצר את הליכי המכרזים, וליצור יחידה ממשלתית לתמיכה במשרדי הממשלה בהליכים. החשש הוא שהבעיות שורשיות מדי
דו"חות ממשלתיים שמנסים לתקן דברים הם לעתים קרובות ההזדמנות שבה הממשלה מודה כמה המצב גרוע. הצוות הבין־משרדי לבחינת הרכש החברתי ממליץ להקים נבחרת מפעילי שירותים חברתיים כדי לקצר את הליכי המכרזים ולהקים יחידה ממשלתית לתמיכה במשרדי הממשלה בהליכי הרכש החברתי. הסיבה הם הכשלים הקשים ברכש בשווי 17 מיליארד שקל, ובהם: סרבול קשה ובירוקרטיה במכרזים, חוסר גמישות באספקת השירותים, חוסר תיאום וכפילויות בין משרדי הממשלה, קשיים בצבירת ידע והעברתו ועוד. השירותים שבהם מדובר הם, למשל, רכישת שירותי הוסטלים ומעונות לאנשים עם מוגבלות ומקלטים לנשים מוכות על ידי משרד הרווחה, רכישת שירותי מוסדות סיעודיים על ידי משרד הבריאות ורכישת הסעות ותוכניות העשרה על ידי משרד החינוך.
לדו"ח שהכין הצוות שותפים משרדי ראש הממשלה והאוצר והמשרדים החברתיים, והוא הוכן בשיתוף עם מפעילי השירותים ועם נציגי החברה האזרחית. היקף הרכש החברתי בשלושת המשרדים העיקריים — חינוך, בריאות ורווחה — עומד על יותר מ־17 מיליארד שקל עבור כ־230 שירותים שונים שמסופקים באמצעות 1,002 מפעילים. כמובן שהתמונה היתה פחות קשה אם הממשלה לא היתה כל כך נלהבת להפריט את השירותים החברתיים. למשל 90% משירותי הרווחה מופרטים, יותר מכל תחום אחר, כי כשמדובר בחלשים אין שום דבר שימנע מלהפריט אותם. לזכות האוצר שיזם את הדו"ח ייאמר שהוא מבין שכשל בשירותים החברתיים הוא פגיעה בחלשים.
הדו"ח מפרט שורה של רעות חלות חמורות. בין השאר, עולה ממנו כי יש מכרזים רבים לרכש חברתי וכי הם מסובכים – מספר שאלות ההבהרה הממוצע למכרז עמד על 84 שאלות, ובעקבותיהן בוצע עדכון של מפרט המכרז ב־71% מההליכים. מספר הדיונים הממוצע בוועדות המכרזים ובוועדות המשנה עמד על 24 דיונים לכל הליך מכרזי.
כמו כן, משרדי ממשלה מספקים שירותים דומים אבל מוציאים מכרזים שונים עם דרישות שונות. חוסר התיאום הזה "יוצר אי־ודאות אצל המפעילים, ומטיל עומס הן על השוק והן על המשרדים". חוסר התיאום גורם לכך שמשרדים לא מעדכנים זה את זה על מפעילים כושלים, וגם הצלחות לא הופכות למודל לחיקוי.
שירותים חברתיים מחייבים הפעלה גמישה ומשתנה. 61% מהמפעילים ציינו כי לתפיסתם "הדרישות הבירוקרטיות והרגולטוריות — ובכללן אישורים, דו"חות ונהלים — מצמצמות את הגמישות הנדרשת". זה גם מרתיע מפעילים נוספים מלהיכנס לשוק. באוצר אומרים שלפעמים לקדם שינוי לוקח שנתיים־שלוש בגלל חוסר הגמישות של המכרזים. לפעמים עד שמתבצע שינוי הוא כבר לא רלבנטי.
אחת הבעיות הקשות הנוצרות ברכש חברתי היא יצירת תלות קשה במפעילים, ובמילים אחרות, הממשלה הופכת ללקוח שבוי גם אם יש בעיה קשה בשירות שהיא והמטופלים מקבלים. בעיה קשה נוספת היא שכאשר מחליפים מפעיל, לעתים קרובות נפגעת הרציפות הטיפולית החיונית למטופלים ועלול להיגרם להם נזק קשה. צריך לזכור שבחלק מהמקרים השירות המסופק הוא הבית של המטופלים. "שירותים חברתיים", מסביר הדו"ח, "נשענים על קשר מתמשך ואמון, ולכן כל עיכוב או שינוי לא מנוהל עלול לפגוע במי שזקוק לשירות. המשמעות עשויה להיות אובדן מסגרת, פגיעה באמון במערכת או הידרדרות". בעיה נוספת היא "אובדן ידע מקצועי, מומחיות, היכרות עם מאפייני האוכלוסייה ותהליכי עבודה שנבנו לאורך זמן".
הצוות ממליץ לעגן בתקנות את העקרונות הייחודיים לרכש החברתי, כמו העדפת איכות ואמינות על שיקולי מחיר במכרזים. כלומר שיהיה ברור שבמכרזים חברתיים מעדיפים את טובת המטופל על המחיר. המלצה מרכזית: פיתוח נבחרת מפעילי שירותים חברתיים שתמוין לפי התמחויות, תחזק את התחרות והשקיפות ותקצר הליכים מכרזיים. הרעיון הוא שקיום הנבחרת יחסוך למשרדים הרבה תהליכי בדיקה ויאפשר לפקידים להתפנות מהוצאת מכרזים לניהול הפעילות. מאגר כזה גם היה יכול לסייע לממשלה להתגבר על הוואקום הנורא בשירותים חברתיים שהתגלה אחרי ה־7.10.
הדו"ח מציע להקים במשרד ראש הממשלה מרכז ממשלתי לקידום הרכש החברתי שיסייע למשרדים בנתונים ומחקר, ידע וכלים. כיוון שהמרכז הזה הוא הרחבה של יחידה קיימת זה נראה יותר פשוט מהקמת גוף חדש לגמרי. המטרה היא לפנות את משרדי הממשלה לניהול ופיקוח על הפעילויות, ולייעל ולפשט את ההליכים הבירוקרטים.
ההמלצות קלות יחסית ליישום, אינן כרוכות במאבקים פוליטיים או בהקצאת משאבים גדולה ולכן סיכויי היישום גדולים. שנת היעד לביצוע היא 2027. השאלה הגדולה היא האם אכן הצעדים הללו יספיקו כדי להתמודד עם הבעיות הקשות הנובעות מהפרטת השירותים החברתיים. מכרזים שיאפשרו גמישות, למשל, זה רעיון מצוין. לעומת זאת ישנן שתי בעיות קשות: אובדן הידע המצטבר וחוסר רציפות בטיפולים אישיים שבהם הרציפות חיונית מובנים למפעילים פרטיים. ספק גדול אם הרפורמה הזאת באמת תפתור אותם.
