דו"ח ממשלתי מציע להקים "נבחרת מפעילים" לשירותים החברתיים
הרכש החברתי של שירותי רווחה, בריאות וחינוך ממפעילים חיצוניים מגלגל יותר מ־17 מיליארד שקל בשנה, אך סובל ממכרזים ממושכים, חוסר תיאום ובירוקרטיה כבדה. הדו"ח ממליץ גם להקים מרכז ממשלתי ייעודי ולהעדיף איכות על פני מחיר
הצוות הבין משרדי לבחינת הרכש החברתי ממליץ להקים נבחרת מפעילי שירותים חברתיים כדי לקצר את הליכי המכרזים ולהקים יחידה ממשלתית לתמיכה ברכש הממשלתי. זאת כחלק משורת המלצות שנועדה להתמודד עם הכשלים הקשים ברכש בשווי 17 מיליארד שקל, וביניהם: סרבול קשה ובירוקרטיה במכרזים, חוסר גמישות באספקת השירותים, חוסר תיאום וכפילויות בין משרדי הממשלה, קשיים בצבירת ידע והעברתו ועוד.
לדו"ח שותפים משרדי ראש הממשלה והאוצר והמשרדים החברתיים והוא הוכן בשיתוף עם מפעילי השירותים ועם החברה האזרחית. ההמלצות שלו קלות יחסית ליישום, אינן כרוכות במאבקים פוליטיים או בהקצאת משאבים גדולה, ולכן סיכויי היישום גדולים. יחד עם זאת, לא בטוח שהן אכן מסוגלות להתמודד עם הבעיות הקשות הנובעות מהפרטת השירותים החברתיים.
הדו"ח ממליץ לעגן את העקרונות הייחודיים לרכש החברתי ברגולציה, כמו העדפת איכות ואמינות על פני שיקולי מחיר ברגולציית המכרזים; לפתח נבחרת מפעילי שירותים חברתיים שתמיין מאגר מפעילים מאורגן לפי התמחויות, תחזק את התחרות והשקיפות ותקצר הליכים מכרזיים; להקים מרכז ממשלתי לקידום הרכש החברתי במשרד רה"מ, שיסיע למשרדים בנתונים ומחקר, ידע וכלים, במטרה לפנות אותם לפיקוח וניהול של הפעילות; ולייעל ולפשט את ההליכים הבירוקרטיים.
הדו"ח קובע שהרכש החברתי סובל מ"שורה ארוכה של תופעות, קשיים וחסמים החוזרים במופעים שונים לאורך שלבי האספקה". היקף הרכש החברתי בשלושת המשרדים העיקריים - חינוך, בריאות ורווחה – עומד על למעלה מ-17 מיליארד שקל עבור כ-230 שירותים שונים, לפי הפירוט הבא: משרד הרווחה – כ-7.7 מיליארד שקל, משרד הבריאות כ-6.7 מיליארד ומשרד החינוך כ-3.1 מיליארד שקל. מדובר ב-232 שירותים ממשלתיים שמסופקים באמצעות 1,002 מפעילים. נתוני משרד הרווחה ממחישים את הסרבול החמור: 116 שירותים הופעלו ב-2024 באמצעות 619 מפעילים, 1,440 התקשרויות, שנוצרו במסגרת 392 הליכים נפרדים. הדבר נובע מכך ש-90% משירותי הרווחה מופרטים.
הדו"ח חושף את המצב הקשה והבעייתיות של מערכת הרכש החברתי הקיימת. הוא מבקר את העובדה ש"במערכת הרכש החברתי ניכרת שונות גבוהה בין מכרזים והתקשרויות – בניסוח, בהגדרת הדרישות ובמבנה ההפעלה. כתוצאה מכך, שירותים בעלי מאפיינים דומים מעוצבים לעיתים באופן שונה בתוך יחידות ובין משרדים, בכל הקשור לתנאי סף, לרמת הפירוט המקצועי, לתמחור, למנגנוני הפיקוח וליכולת לעדכן את השירות לאורך זמן".
חוסר התיאום הזה "יוצר אי ודאות אצל המפעילים, ומטיל עומס הן על השוק ועל המשרדים". במקום להישען על דרישות מרכזיות משותפות, ידע מצטבר ומודלים שהוכיחו את עצמם, יחידות ממשלתיות שונות ממציאות כל פעם את אותו גלגל מחדש. בהיעדר תיאום והחלפת מידע, "תובנות הנצברות במשרד אחד אינן מופצות באופן שיטתי. גם הצלחות מקומיות לא הופכות בקלות לתשתית מקצועית ממשלתית רחבה".
לפי הדוח, שירותים חברתיים מחייבים הפעלת דינמית ומשתנה. "61% מהמפעילים ציינו כי לתפיסתם הדרישות הבירוקרטיות והרגולטוריות – ובכללן אישורים, דוחות ונהלים – מצמצמות את יכולתם להפעיל את הגמישות הנדרשת". תוצאה נוספת של הסרבול והדרישות הבירוקרטיות: "צמצום מגוון המפעילים הפועלים בתחום והחלשת יכולת המשרדים לבחור בין חלופות איכותיות ולמצוא את המפעיל המתאים ביותר".
הדו"ח מסביר שקיים קושי בתרגום צרכים חברתיים מקצועיים, המתבטאים ביחסים אנושיים ורגשיים, לדרישות מכרז. התוצאה היא שהדרישות הפורמליות שנמדדות במספרים וכמויות פחות רלבנטיות ולא משקפות את הצרכים. בנוסף, "משך הזמן הממוצע מהתנעת הליך מכרזי ועד לבחירת המפעילים עומד על כשנה וחצי, ולעיתים אף עולה על שנתיים".
כדי להמחיש את הבעייתיות, נכתב בדוח כי מספר שאלות ההבהרה הממוצע למכרז עמד על 84 שאלות, ובעקבותיהן בוצע עדכון של מפרט המכרז ב-71% מההליכים. מספר הדיונים הממוצע בוועדות המכרזים ובוועדות המשנה עמד על 24 דיונים לכל הליך מכרזי.
אחת הבעיות הקשות הנוצרות ברכש חברתי היא יצירת תלות קשה במפעילים. "תלות זו עלולה להחליש את מנגנוני הפיקוח והאכיפה, ומקשה על ביצוע שינויים חיוניים נדרשים". במקרים שבהם השוק מצומצם, תהליכי הרכש מורכבים, והחלפת מפעיל כרוכה בעלויות גבוהות ובמורכבות מקצועית, מתפתחת בחלק מהמקרים נטייה מערכתית להעדיף את המשך ההתקשרות עם מפעילים קיימים גם כאשר יש בעיות קשות בשירות שהם מספקים.
כמו כן, כאשר החלפת המפעילים אינה מוסדרת, נפגעת הרציפות הטיפולית החיונית למטופלים ועלול להיגרם להם נזק קשה. הדו"ח מסביר כי "שירותים חברתיים נשענים על קשר מתמשך ואמון, ולכן כל עיכוב או שינוי לא מנוהל עלול לפגוע במי שזקוק לשירות. המשמעות עשויה להיות אובדן מסגרת, פגיעה באמון במערכת או הידרדרות דווקא ברגע שבו נדרש סיוע רציף ויציב". בעיה נוספת היא "אובדן ידע מקצועי, מומחיות, היכרות עם מאפייני האוכלוסייה ותהליכי עבודה שנבנו לאורך זמן".
