ישראל צנחה מתחת לממוצע ה-OECD בשיעור האקדמאים
סקירה של אגף הכלכלן הראשי מגלה כי ישראל ירדה מהמקום השלישי בעולם בשנת 2000, עם 41% בעלי תואר בקרב בני 25-34,למקום ה-20 כיום. הקבוצה שאמורה להזין את ההייטק - גברים יהודים לא-חרדים - תקועה באותו שיעור השתלבות באקדמיה כבר מאז 2010
ישראל ירדה מתחת לממוצע ה-OECD בשיעור האקדמאים הצעירים - זו המסקנה הבולטת בסקירה חדשה שמפרסם היום אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר. הסקירה מגלה כי המדינה שדורגה בשנת 2000 במקום השלישי בעולם המפותח, עם 41% בעלי תואר בקרב בני 25-34, צנחה 17 מקומות בתוך רבע מאה למקום ה-20 - עם 47%, נקודת אחוז אחת מתחת לממוצע הארגון.
מטבע הדברים, באוצר העדיפו לציין את המעבר מ-41% ל-47% שמוצג כהתקדמות. בפועל, מדובר בעלייה שולית שמסתירה את הסיפור האמיתי: קצב הגידול בשיעור האקדמאים בישראל בתקופה זו היה הנמוך ביותר מבין כל המדינות המפותחות, פרט לפינלנד. בזמן שקוריאה טיפסה ל-71% וקנדה ל-69%, ישראל הוסיפה שש נקודות בלבד בעשרים וארבע שנים. היתרון היחסי בהון האנושי - הנכס שעליו נבנו ההייטק, העודף בחשבון השוטף (כניסת הדולרים) והפרמיה שמקבל המשק בשווקים - פשוט נמחק.
המספרים העדכניים חדים עוד יותר. אמנם מספר הלומדים במערכת עלה בכ-70% מאז שנת 2000, מ-171 אלף ל-290 אלף, אך בין 2020 ל-2024 התכווץ קצב הגידול ל-1.1% בשנה בלבד - פחות מקצב גידול האוכלוסייה (כ-2%). במילים אחרות: שיעור הלומדים לנפש כבר יורד, כאשר כל ההתרחבות של העשורים האחרונים הגיעה מהמכללות; האוניברסיטאות, עם כ-141 אלף סטודנטים, נמצאות בקיפאון ואף בירידה בחלק מהשנים.
הפירוק לקבוצות אוכלוסייה חושף את הבעיה המרכזית. גברים יהודים לא-חרדים - הקבוצה שמזינה את מנוע הצמיחה של המשק - תקועים מאז 2010 באותו שיעור השתלבות במערכת ההשכלה הגבוהה. הנספחים של הסקירה עצמה מראים תמונה מדאיגה אף יותר: שיעור הנכנסים לאקדמיה בגיל 25 בקבוצה זו צנח מ-11.2% ב-2021 ל-7.9% ב-2023. האוצר מסתפק בהסבר של "מיצוי חלקי של פוטנציאל ההשתלבות" - ואינו בוחן כלל את השפעת המלחמה והמילואים על הנתונים של השנים האחרונות.
מנגד, יש בסקירה גם הוכחה לכך שמדיניות טובה עובדת - כשמפעילים אותה. תוכניות ההנגשה של ות"ת, החלטה 922 מ-2015 והחלטה 550 מ-2021 הביאו להכפלת שיעור ההשתלבות של גברים ערבים מאז 2010, ונשים ערביות מתכנסות בהדרגה לדפוסי ההשתלבות של נשים יהודיות. המסקנה המתבקשת מטרידה: המדינה יודעת לייצר תוכניות חומש אפקטיביות לקבוצות מיעוט, אך לא הציגה ולו תוכנית אחת לקבוצת הרוב שאמורה לאייש את ההייטק בעשור הקרוב.
והשורה המטרידה מכולן חבויה דווקא בהערת שוליים: התארים הקיימים אינם מתורגמים למיומנויות. נתוני PIAAC (מבחן המיומנויות האחיד למדינות OECD) מלמדים ששיעור המשכילים הגבוה בישראל אינו מצמצם את פערי המיומנויות מול המדינות המפותחות, ופריון העבודה נמוך מהצפוי בהינתן רמות ההשכלה. כלומר, ישראל לא רק מייצרת פחות אקדמאים ביחס לעולם - היא גם מפיקה פחות מיומנויות לתואר.
האוצר עצמו רומז לאן הדברים הולכים: מסמך המשך שיפרסם האגף יבחן אם פרמיית ההשכלה בשוק העבודה מתחילה לרדת - סימן אפשרי לרוויה. אבל השאלה האמיתית אינה סטטיסטית אלא סוגיה של מדיניות: מי אמור לטפל בהון האנושי של המשק כולו. התשובה, נכון להיום: כנראה שאף אחד. את תוצאות המחדל נראה בעוד כמה שנים.
