פרשנות
חמישה שופטים, שאלה אחת: מה למבקר המדינה ולחקירת 7 באוקטובר?
בדיון בבג"ץ בנוגע לסמכותו של מבקר המדינה לבדוק את אירועי 7 באוקטובר, חמשת השופטים התקשו להסתיר את ספקותיהם. וגם: מינויו של רומן גופמן לראש המוסד משלים את השתלטות הממשלה על שלושת גופי הביטחון, ומלמד מה האינטרס האמיתי שמנחה את ראש הממשלה
למה צריך להרחיק את מבקר המדינה מהטבח
היום (א') נמשך בבג"ץ הקרב על מעמדו ומעורבותו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בבדיקת טבח 7 באוקטובר. זהו הדיון השני בעתירות של הסניגוריה הצבאית והתנועה לאיכות השלטון. בדצמבר 2025 הוציאו השופטים צו על תנאי וצו ביניים שבלמו את המשך הביקורת בנושאי הליבה.
לנוכח חשיבות ותקדימיות הסוגיות – הגבלת סמכויות מבקר המדינה - הורחב ההרכב לחמישה. אבל, ספק אם החלוקה הקלאסית לשמרנים (וילנר, שטיין, מינץ) מול ליברלים (ברק-ארז, גרוסקופף) תסייע למבקר המבוקר. לכול השופטים היו תהיות שהתכנסו כולן לשאלה הגדולה – מה למבקר המדינה ולאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. זו שאלה של שכל ישר, שלעתים אפילו שופטים לא יכולים לחמוק ממנה – מישהו היה מעלה על דעתו שאירוע בסדר גודל כזה ייבחן בידי מתניהו אנגלמן?
ברזולוציות המשפטיות נפרטו השאלות לעצם סמכות המבקר כפי שהיא קמה או נופלת בסעיפי החוק; לאפשרויות השיבוש והזיהום אל מול ועדת חקירה שאולי תקום; ולפגיעה בזכויות המבוקרים בדפוס העבודה של המבקר שמגבש טיוטות מבלי לשמוע מבוקרים שעלולים לחטוף בדוח הסופי.
כמובן שנעדר מהדיון הפיל הגדול שבחדר – באיזה מידה מועילה הביקורת לראש הממשלה בנימין נתניהו? גם בהעברת מירב מטעני האחריות לצבא ולשב"כ וגם בגרירת הרגליים הסרבנית להקמת ועדת חקירה מכל סוג שהוא – ממלכתית או לאומית. את נתניהו שמעוניין בריבוי נרטיבים קיבלנו מאיתן מור, מגיבורי הנובה שעבר את גיהנום השבי: "למה עצרתם את החקירה של מבקר המדינה? מה אתם מנסים למנוע מאתנו לדעת"?, שאל את שופטי בג"ץ, "עדיף שכמה שיותר גופים ייחקרו". מור שייך למשפחות שמחזקות את נתניהו, משפחות שכולות שנשלחות לאחרונה לדיוני בג"ץ כדי לטעון, להתפרץ ואולי לפוצץ תחת מטריית החסינות, הכבוד והאיפוק שרוחש להן בית המשפט.
בא כוח המבקר, ד"ר מתן גוטמן, הציג דוגמאות של מעורבות המבקר באירועי מלחמה קודמים כמו לבנון השנייה וצוק איתן. "האם המבקר יכול לבדוק את הכשל בהקמת הגדר אבל לא את האסון שהובילה לקריסתה?", שאל גוטמן. ראשת ההרכב דפנה ברק-ארז השיבה: "השלם כאן גדול מסך חלקיו. אנחנו מעבר לבדיקת פרט כזה או אחר. המבקר הודיע שהוא בודק את המכלול ואולי יש כאן 'תפסת מרובה לא תפסת'. יש כאן משהו הרבה יותר גדול מהאטומיזציה שאתה עושה מפריסת האירוע לפרוסות דקות".
לאסון 7 באוקטובר דרושה "חקירה ולא ביקורת", הבהיר עו"ד אייל רוזובסקי, בא כוח הרמטכל היוצא הרצי הלוי, והוסיף: "להפקת לקחים נדרשת חקירה מלאה, והנה, המבקר עצמו טוען שאינו בודק מדיניות ואסטרטגיה. ולכן זו כבר הודאה בחקירה חלקית, אז בשביל מה צריך אותה? אם יקבעו מסקנות אישיות בלי לבחון את המדיניות וההנחיות זהו עוול. את המדיניות יש לבחון לאורך שנים והמבקר נותן לה חסינות". וזו החסינות שנתניהו מייחל לה.
פרופסור דורי קלגסבלד, בא כוח הסניגוריה הצבאית, תקף מכיוון אחר. "לנושאי הליבה אין 'תקן' שניתן להשוות אליו את המציאות, ולכן חוסר הסמכות של המבקר הוא היעדר התקן. אם אין תקן לא יכולה להיות ביקורת. למשל, דרך קבלת החלטה למלחמה הכלכלית בטרור. אין לה תקן ולכן זו פעולה חקירתית. המבקר טוען שהוא בוחן את התהליך כשבפועל הוא בוחן מדיניות. במילה אחת - ישראבלוף".
מדוע על המבקר למשוך את ידיו מביקורת הטבח? שאלו השופטים את בא כוח היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד יונתן ברמן. בהרב-מיארה מתייצבת כאן לצד העותרים בדיוק כמו תמיכתה בעתירת "תמונת הראי" להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ברמן השיב: "ביקורת המבקר אינה שקופה ואינה פומבית, אין לו את מלוא הסמכויות כפי שיש לוועדת חקירה וכמובן הפגיעה בזכויות הדיוניות".
למרות שהשופטים חזרו והבהירו ש"שאין להם עמדה והם רק שואלים", הם התקשו להסתיר את הקושי שלהם להבין את טיעוני המבקר ואת דרכי עבודתו. במיוחד, הפגיעה בזכויות המבוקרים שיכולים למצוא עצמם "אשמים" בטיוטה ורק אז לקבל את זכות הטיעון. גוטמן טען שלא צריך אותם כדי לקבוע את התשתית העובדתית וממילא אין לו כלים להכריע בין גרסאות סותרות. והם ענו לו שאין אפשרות לקבוע תשתית עובדתית בלי לשמוע אותם ובלי להכריע בין גרסאות סותרות. נדמה שתהום פעורה בין שתי המתודולגיות האלה.
וברקע מרחפת ועדת החקירה - הממלכתית אם נתניהו יפסיד הבחירות, או הלאומית-פוליטית אם ינצח או יחוקק לפניהן. המבקר טען שבינתיים הוא אוסף את החומר וככל שיידרש יעמיד אותו לרשות הוועדה, אבל כרגע הוא הסמכות היחידה שלא תלויה באישור של גורם כלשהו כדי לבדוק. ואם תקום ועדה – האם אין סכנה למסקנות סותרות, לסיכון כפול? שאלו השופטים; וגוטמן השיב – כבר שלוש שנים שאין ועדה, ועוד מעט יהיו בחירות ואולי תהיה ועדה, ואיננו יודעים איזו ומה המנדט שלה, אז בנסיבות האלה המבקר חייב לפעול. וזה גם מתאים לנתניהו – אם הוא ייצא טוב אצל המבקר מול הצבא והשב"כ אז מה טוב. ואם ייצא רע – אז מי בכלל קורא את דוחות המבקר ומי סופר אותו?
נתניהו נוטל אחריות
מבקר או ועדה – נתניהו, בתגובתו לעתירה נגד מינוי רומן גופמן לראש המוסד, נטל במפורש אחריות לכישלון הגדול שדבק בו בטבח 7 באוקטובר. בסיום התגובה הוא ציין: "בסוף, המנדט החוקי והדמוקרטי לנווט את ביטחון המדינה ואזרחיה הוטל בידי הציבור על ראש הממשלה, ורק עליו". בכך חזר על הדברים הנכונים שהטיח בזמנו באהוד אולמרט.
את הטיעון הזה גייס נתניהו כדי להגן על המינוי שיידון מחרתיים (ג') בבג"ץ בעתירה שמבקשת למנף את דעת המיעוט של ראש הוועדה לבחינת טוהר המידות של בכירים, הנשיא אשר גרוניס. גרוניס סבר שיש לפסול את גופמן בגלל התנהלותו בפרשת הפעלת הנער אורי אלמקייס. שלושת חברי הוועדה האחרים, עושי דברו של נתניהו, הכשירו את המינוי.
אתמול הצטרפה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לעותרים נגד המינוי וגם לעמדת גרוניס. לקראת הגשת תגובתה לבג"ץ, התקבל אצלה מכתבו של ראש המוסד דדי ברנע שמתנגד למינוי. היא הציעה להעבירו לשופטים בדלתיים סגורות. העובדה שגם ברנע, האחרון מראשי המערכות הביטחוניות מ-7 לאוקטובר שנותר בתפקידו, מתנגד, מלמדת שגם מי שנמנה על נאמניו של ראש הממשלה סבור שהפעם נחצה קו אדום.
המינוי, אגב, משלים את השתלטות הממשלה על שלושת גופי הביטחון - משטרה, שב"כ ומוסד. לשלושתם מונו ראשים שלא היו מתמנים באף ממשלה אחרת זולת ממשלת ההפיכה המשטרית: צייתן לבן גביר (דניאל לוי), משיחיסט חסר ניסיון (דוד זיני) ומי שלקה בטוהר מידות (רומן גופמן).
כדי להיאבק על המינוי, שולף נתניהו את הבומרנג שחוזר אליו ישירות ומכה בו – "האחריות על ביטחון המדינה ואזרחיה מופקדת בידי ראש הממשלה, ורק בידיו". הנה לכם ההכרה המיוחלת שנוטל נתניהו לראשונה על טבח 7 באוקטובר. לעומת זאת, וזה לא חדש, הוא מוכן לשאת את המשא הזה לטובת חשודים, עבריינים ולקויי טוהר מידות, כמו אוריך, ברוורמן ואחרים. "אפילו אם ראש הממשלה היה סבור כי נפל פגם במידותיו של גופמן, לא היה בכך כדי לסתום את הגולל על מינויו", כותב נתניהו, שזה במילים אחרות – גם אם הייתי מסכים עם גרוניס ובהרב-מיארה – הייתי ממנה אותו, כל עוד אני משוכנע בנאמנותו האישית אליי. כמו זיני, כמו לוי לבן גביר.
