גרוניס, וההבדל בין גופמן לבהרב מיארה
אין קשר בין התנגדותו של הנשיא בדימוס למינוי רומן גופמן לראש המוסד והתנגדותו למינויה של גלי בהרב מיארה ליועצת המשפטית לממשלה. מדובר בוועדות שונות לגמרי ובקריטריונים שונים לגמרי לבחירה ופסילה
התנגדותו של הנשיא בדימוס אשר גרוניס למינוי רומן גופמן לראש המוסד העלתה למרכז השיח את התנגדותו למינויה של גלי בהרב מיארה ליועצת המשפטית לממשלה. אומרים האומרים – איזו צביעות, פעם ההתנגדות של גרוניס מתאימה, ופעם לא; בירכתם על המינוי של בהרב מיארה, תברכו על המינוי של גופמן.
אלא שאין קשר בין השניים. מדובר בוועדות שונות לגמרי ומדובר בקריטריונים שונים לגמרי לבחירה ופסילה. בעניין גופמן, ההחלטה היא של הוועדה למינוי בכירים. הבחינה כאן היא של טוהר המידות בלבד. אם נפל פגם יש לפסול, ובמקרה הזה, בפרשת הפעלת הנער אלמקייס, נפל פגם. כך סבר גרוניס, בניגוד לשלושת החברים האחרים.
לעומת זאת הוועדה שבחרה את בהרב מיארה היא ועדת איתור. להבדיל מהוועדה למינוי בכירים, זו ועדה שבוחנת התאמה ולא פסלות; בוחנת כישורים ולא טוהר מידות. לכן גרוניס לא פסל את בהרב מיארה, אלא חשב שעו"ד אבי ליכט הוא מועמד ראוי ממנה. ההתנגדות לבהרב מיארה היתה מקצועית והתמקדה בהתמחותה במשפט האזרחי ולא במשפט הציבורי והפלילי, שרלבנטיים יותר לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה.
אגב, גם ליועצים משפטיים שקדמו לבהרב מיארה – מזוז, וינשטיין ומנדלבליט – התנגדו השופטים העליונים שעמדו בראש ועדות האיתור. ארבעת המינויים האלה הוכיחו את שליטת הממשלה במינוי. נבחרו מועמדיהם של ראשי הממשלה ושרי המשפטים, ולא המועמדים שנתמכו בידי גרוניס (שהתנגד גם למנדלבליט) וקודמיו תיאודור אור וגבריאל בך.
לגודל המזל של כולנו, נבחרה בהרב מיארה למרות התנגדותו של גרוניס. ועכשיו מעניין לראות האם גם גופמן יילך בדרכיה. סביר להניח שלא, סביר יותר שיילך בתלם שסולל עכשיו ראש השב"כ דוד זיני. וסביר לא פחות – שבעתירות לבג"ץ נגד מינויו של גופמן תהיה לעמדתו של גרוניס משקל רב.
