המס הוורוד: כשצרכנות נשית הופכת למס סמוי
שנת 2025, וכביכול התקדמנו. נשים בישראל מחזיקות בכוח קנייה עצום, שוברות תקרות זכוכית, מובילות כלכלה ועסקים – ובכל זאת, הן עדיין משלמות יותר. לא כי הן בוחרות בכך, לא כי המוצרים שלהן טובים יותר, אלא כי תמחור מגדרי הוא עדיין שיטה כלכלית רווחית. אנחנו רואות זאת בכל קנייה שגרתית – בסכין גילוח, בדאודורנט, בקרם לחות – מוצרים זהים לחלוטין לאלה שבמדף הגברי, אך יקרים יותר. למה? כי אפשר.
זו לא טעות, ולא תקלה – זו אסטרטגיה מחושבת. היצרנים והרשתות יודעים היטב שנשים הן כוח צרכני עצום, ויותר מזה – שהן התרגלו לשלם. במשך עשורים לימדו אותנו לבחור את ה"גרסה הנשית" של כל מוצר, עטופה באריזה ורודה, ממותגת כמשהו שחייב להיות חלק מחיינו. אנחנו אמורות להאמין שזה מוצר שנוצר במיוחד בשבילנו, למרות שההרכב הכימי זהה לחלוטין. תמחור מגדרי הוא לא שריד מהעבר – הוא מנגנון עסקי משוכלל שממשיך להתקיים פשוט כי אף אחד לא עוצר אותו.
ולמה שיעצרו? כשהפרשי המחירים מייצרים מיליארדים בשנה, כשהקמעונאים יודעים שלקוחות יקנו גם בלי לשאול שאלות, וכשהמדינה לא נוגעת בנושא – אין סיבה לשנות את הכללים. מדינות אחרות כבר התחילו לפעול: בבריטניה ביטלו את המע"מ על מוצרי היגיינה נשית, בארה"ב החלו בחקיקה שמחייבת שקיפות במחירים, ובצרפת חוקקו איסור על תמחור מפלה. בישראל, לעומת זאת, אין מנגנון פיקוח מחייב, אין חובה לדווח על פערי מחירים בין גברים לנשים, ואין שום סנקציה כלפי יצרנים שממשיכים לגבות מנשים "פרמיה סמויה" רק כי הן נשים.
אותו מוצר – מחיר שונה
מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא פערי מחירים מובהקים בין מוצרים המיועדים לנשים לבין מקביליהם לגברים. סכיני גילוח לנשים יקרים ב-20% יותר, קרם גילוח ב-43% יותר, דאודורנטים ב-17% יותר וסבונים ב-9% יותר. כלומר, גם כאשר מדובר במוצרים בעלי הרכב זהה, הצרכניות נאלצות לשלם מחיר גבוה יותר רק בשל המיתוג ה"נשי" של המוצר.
אם תעברו בין מדפי רשתות הפארם, תגלו שלא צריך לעשות מחקר כדי להבחין בשוני. וה"מס הוורוד" לא מסתיים במדפי הטיפוח – גם בתחום הביטוח נשים משלמות יותר. בפוליסות בריאות ורכב ישנם מקרים שבהם פרמיות הביטוח לנשים גבוהות יותר, אף על פי שסטטיסטית אין לכך הצדקה, במיוחד בתחום ביטוח הרכב, שבו מחקרים מצביעים על כך שנשים נוהגות בזהירות רבה יותר.
ואם חשבתם שמדובר רק במוצרים, אנחנו משלמות יותר על תספורות – גם אם מדובר בזמן עבודה דומה לזה של תספורת גברים. וזה לא נגמר כאן. גם במוצרי היגיינה נשית – שהם מוצרי חובה לכל אישה מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר – נרשמים פערי מחירים משמעותיים.
למה זה קורה?
יש הסבורים שמדובר בשיטת שיווק מתוחכמת – ניצול הרצון של נשים לקנות מוצרים שממותגים כנשיים, מעוצבים בהתאם ומוצגים כעדיפים עבורן. במקרים מסוימים, חברות מנצלות את ההבנה שנשים נוטות להשקיע יותר בעצמן, ולכן מתמחרות מוצרים בהתאם. במקרים אחרים, מדובר בהחלטות שיווקיות שמטרתן למקסם רווחים על חשבון הצרכניות.
השלכות כלכליות וחברתיות
ה"מס הוורוד" אינו רק עניין של תמחור מוצרים – יש לו השלכות רחבות יותר על הפערים הכלכליים בין גברים לנשים. בישראל, נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2023 השכר החודשי הממוצע של נשים שכירות בישראל היה 9,900 ש"ח, בעוד השכר החודשי הממוצע של גברים עמד על 12,500 ש"ח – פער של כ-20.8%. כאשר נשים מרוויחות פחות אך במקביל נדרשות לשלם יותר על מוצרים יומיומיים, הן נפגעות כלכלית פעמיים. פערי המחירים הללו משפיעים גם על החסכונות של נשים, על היכולת שלהן להשקיע, על יציבותן הפיננסית לאורך זמן – ובסופו של דבר, גם על הפנסיה שלהן. כך, השפעת המחירים הגבוהים יותר לנשים חורגת בהרבה מעבר לקנייה הבודדת בסופר או בפארם.
איך שוברים את המעגל?
השלב הראשון הוא מודעות. כשאנחנו מתחילות לבדוק מחירים, להשוות בין מוצרים ולדרוש הסברים, הכוח שלנו כצרכניות גובר. במקביל, צריכה להיות רגולציה שתאסור על תמחור מפלה – כפי שכבר נעשה במדינות מסוימות בעולם. בבריטניה, לדוגמה, ביטלו את המע"מ על מוצרי היגיינה נשית בשנת 2022, מתוך הבנה שמדובר במוצרים בסיסיים ולא במותרות.
אני מאמינה שהשינוי מתחיל בקהילה צרכנית מודעת. עלינו להפעיל לחץ על היצרנים, לקדם מדיניות שמטרתה למנוע אפליה צרכנית מגדרית ולייצר שקיפות בתמחור. הגיע הזמן שנפסיק לשלם מחיר גבוה יותר רק כי אנחנו נשים.
הגיע הזמן לשים סוף ל"מס הוורוד".
גנית הראל היא מנכ"לית מועדון צרכנות "הוט"
