ניתוח
אחרי שבועיים של רגיעה: הפחד מהורמוז חזר לשוק הנפט
נשיא ארה"ב הודיע בפסגת נאט"ו כי "הסתיימה הפסקת האש", התקיפות באיראן התחדשו, ומשרד האוצר האמריקאי ביטל את ההיתר האיראני למכירת נפט. המשמעות: אחרי שבועיים של רגיעה המשקיעים חזרו לתמחר את החשש מפני חסימה מחודשת של עורק השיט המרכזי בעולם
ההפוגה היחסית שנרשמה בשוק הנפט ברקע גיבוש מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן, הסתיימה בתוך יממה אחת. ביטול ההיתר האמריקאי שלשום למכירת נפט איראני, עשרות התקיפות האמריקאיות באיראן, הפגיעה בספינות מסחריות במרחב הורמוז והצהרת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בפסגת נאט"ו באנקרה, כי מבחינתו הפסקת האש נגמרה, החזירו את השוק למצב של אי־ודאות גבוהה. ההערכה לימים הקרובים חייבת להישאר זהירה, שכן טראמפ יכול להחריף את הטון בבוקר ולפתוח מחדש ערוץ מדיני בערב. במקביל, איראן יכולה לאיים, להגיב, ואז לאפשר למתווכות לפעול. המתווכות מצידן, קטאר, עומאן ופקיסטן, מחזיקות עדיין באינטרס ברור למניעת קריסה מלאה של ההבנות.
בינתיים, השוק הגיב בעוצמה ופרמיית הסיכון חזרה לזירת האנרגיה. ביטול ההיתר, התקיפות ההדדיות והכרזות טראמפ — כל אלה גובים מחיר מיידי במחיר החבית, אך בעיקר במספר המכליות הממתינות, בהנחות שידרשו קונים, בעלויות הביטוח ובזהירות של בנקים ונמלי יעד מול כל עסקה שמקורה באיראן.
נתיבים עוקפים וסמויים
בלב התפנית החדה הזו ישנן כ־63 מיליון חביות נפט איראני הצפות כעת בים או ממתינות ליעד ברור. במחיר של 75-70 דולר לחבית, מדובר בפוטנציאל הכנסות של כ־4.7 מיליארד דולר. אולם, אין לראות במספר הזה נתון תקציבי יבש הזורם ישירות למשטר בטהראן. חלק מהמטענים כבר נמכרו, חלקם שולמו וחלקם ידרשו נתיבים עוקפים וסמויים. לאחר ביטול ההיתר, כל משלוח כזה הופך למשבר תפעולי ומשפטי, שכן הבנקים חוששים לגעת בכספים, חברות הביטוח מסרבות לספק הגנה ונמלי היעד נרתעים מחשיפה לעיצומים.
הצעד של משרד האוצר האמריקאי משפיע יותר מאיומים צבאיים והוא זה שקטע את מגמת הירידה בשווקים. הרישיון ליצוא נפט איראני שניתן ב־22 ביוני, כחלק ממסמך ההבנות הזמני, איפשר חלון של כחודשיים למכירת נפט ומוצריו. ביטולו הפך את החלון הזה למנגנון סגירה קצר. קונים שהתקשרו בעסקאות מאז פרסום ההיתר המקורי קיבלו עתה פחות משבועיים לסיימן. המועד שנותר, 17 ביולי, מסתמן כעת כקו פרשת מים.
מבחינת איראן, המשמעות היא פגיעה מיידית בוודאות ההכנסה. עבור השוק העולמי, ההפכפכות הזו מייצרת תזזיתיות מסוכנת, שפוגעת באמינות שרשרת האספקה ומחזירה את אי־הוודאות לגבי זמינות הנפט ותמחורו.
התגובה המיידית של שוקי הדלקים הבהירה עד כמה פקעת העצבים הכלכלית מתוחה ועד כמה התפנית הנוכחית חדה. בסוף השבוע שעבר, כאשר בקרב הסוחרים עוד נשמרה התקווה כי הסדר הביניים יחזיק מעמד, והמחירים המשיכו לרדת, נסחר נפט מסוג ברנט סביב 71.94 דולר לחבית, בעוד הנפט האמריקאי מסוג WTI הגיע ל־68.78 דולר. לאחר ביטול ההיתר, גל התקיפות, והצהרת טראמפ, זינקו המחירים לכ־78 דולר וכ־74 דולר בהתאמה, שיא של שבועיים. הזינוק התרחש עוד לפני שנרשמה פגיעה ממשית בזרימת הנפט הגולמי ממצר הורמוז, מה שמוכיח, כי השוק כבר מגיב למחיר הסיכון המדיני החדש. המשקיעים מתמחרים את הפחד מפני הבאות, את עלויות הביטוח הימי המאמירות ואת החשש מפני חסימה בפועל של עורק השיט המרכזי בעולם.
המרכיב הצבאי מחריף את הבעיה המסחרית ומקבע את היפוך המגמה, אך יש לקחת בחשבון תרחיש קיצון נוסף. הודעת פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM) על תקיפת יותר מ־80 מטרות באיראן בתגובה להתקפות על שלוש ספינות מסחריות במצר הורמוז, מעלה את רף העימות מדרגה נוספת. זה קורה מכיוון שטהראן מציגה קו תקיף, שלפיו כל מקור תמיכה בצבא האמריקאי ייחשב יעד לגיטימי. בתוך אווירה זו, עולה הסבירות לתרחיש שבו וושינגטון תחליט להחריף את הלחץ עוד יותר, עד כדי הכרזה על מצור ימי מלא. צעד כזה, אם יתרחש, יחזיר את איראן למצב של ניתוק כמעט מוחלט מנתיבי היצוא העולמיים. עבור שוק הנפט, תרחיש של מצור ימי יהיה אירוע שובר שיוויון שיחייב את המשקיעים לתמחר את הפרמיה במונחים של הפסקה מוחלטת של ההיצע האיראני, דבר שעלול להקפיץ את המחירים בשוק אל מעבר לרמתם היום.
17 ביולי תאריך קריטי
במצב הדברים הנוכחי נראה שישנם שני מסלולים להמשך. במסלול הראשון, המתווכות — קטאר, פקיסטן ועומאן — ינסו לייצר תיקון מהיר שיכלול חזרה לרישיון נפט מצומצם עבור איראן, התחייבות איראנית מחודשת למעבר ספינות ונוסח שיאפשר לטראמפ לומר שהפעיל לחץ וקיבל תוצאה. במסלול השני, כל צד ממשיך להגיב לצעד הקודם ומסלים את ההצהרות והפעולות. במסגרת הסלמה זו, 17 ביולי הופך לנקודת מבחן קריטית שבה קונים יקטינו חשיפה, מכליות ימתינו בלב ים והסיכון למצור ימי יתגבש לכדי מציאות תפעולית.
בכל הזהירות הנדרשת, מבחינת הצדדים השונים המעורבים, התרחיש הסביר יותר לטווח המיידי הוא ניסיון בלימה. לארצות הברית אין אינטרס במחירי נפט גבוהים לאורך זמן, איראן זקוקה למטבע חוץ, מדינות המפרץ אינן רוצות להפוך לזירת תגובה איראנית והמתווכות כבר השקיעו הון מדיני רב. עם זאת, החודשים האחרונים מוכיחים כי מה שנראה "הגיוני" לא תמיד מסתדר עם המציאות בשטח.
פרמיית סיכון גבוהה
בכל תרחיש, הסיכון היום גבוה משמעותית מכפי שהיה לפני שבוע. שוק הנפט למד שההיתר האמריקאי יכול להיפתח ולהיסגר במהירות, שהורמוז מנוהל עדיין תחת איום צבאי ושכל אירוע ימי נקודתי יכול להוביל בתוך שעות לתקיפה אמריקאית רחבה, להסלמה צבאית ואולי אף להטלת מצור ימי שישנה את כללי המשחק. המשמעות הכלכלית לימים הקרובים ברורה. השוק יעקוב אחרי ארבעה סימנים מעשיים: פרסום הבהרה או רישיון מתוקן מצד משרד האוצר האמריקאי, תנועת המכליות האיראניות, היקף התקיפות הימיות והודעה על פגישת תיווך דחופה לפני 17 ביולי. עד אז, כל חבית איראנית בים תיסחר עם הנחה גבוהה יותר, וכל חבית בשוק תישא שוב פרמיית סיכון גבוהה.
