מונדיאל בצל הקרטלים וטראמפ: המבחן הגורלי של מקסיקו
נבחרת מקסיקו תצטרך לעבור את אנגליה כדי להמשיך לחלום על מונדיאל היסטורי. אבל שמינית הגמר היא רק חלק מהסיפור. המארחת נאבקת במקביל בקרטלים, במשבר חברתי ובלחץ מדיני מצד טראמפ
בלילה שבין ראשון לשני (שעון ישראל), כשתפגוש נבחרת מקסיקו את אנגליה בשמינית גמר המונדיאל, מיליוני צופים יתמקדו במתרחש על כר הדשא. פרשני הספורט ינתחו מערכים וטקטיקות, אך הדרמה האמיתית של הטורניר מתרחשת הרחק מהאצטדיונים – ברחובות הערים המארחות ובמסדרונות השלטון במקסיקו סיטי.
מקסיקו הפכה החודש למדינה הראשונה בעולם שמארחת את גביע העולם בפעם השלישית. אלא שהפעם, המונדיאל אינו רק חגיגת כדורגל אלא מבחן גיאופוליטי, כלכלי וחברתי: מבחן לריבונות המדינה, ליכולתה לשמור על הביטחון ולניהול היחסים עם ארצות הברית.
מאחורי החגיגות ניצבת מציאות מורכבת. ממשלת מקסיקו גייסה כ־100 אלף שוטרים, חיילים ומאבטחים כדי לאבטח 13 משחקים בלבד. מקסיקו נכנסה לטורניר כשהיא נחשבת לאחת המדינות המסוכנות שאירחו מונדיאל, לצד ברזיל ודרום אפריקה. בחודש מאי בלבד נרשמו במדינה בממוצע 44 מקרי רצח ביום.
לאחרונה, בעקבות חיסולו של ראש קרטל הדור החדש של חליסקו, נמסיו אוסגרה סרוואנטס ("אל מנצ’ו"), הצליחו כנופיות לשתק חלקים מגוודלחרה באמצעות חסימות כבישים במשאיות בוערות וקרבות מול כוחות הביטחון.
אלא שבמהלך המונדיאל הקרטלים אינם מעוניינים בעימות חזיתי. מומחי ביטחון מעריכים כי ראשי ארגוני הפשע מבינים שפגיעה באצטדיון, בנבחרת זרה או באזורי האוהדים תגרור תגובה חריפה מצד ממשלת מקסיקו ואף עלולה להוביל למעורבות אמריקאית.
במקום זאת הם בחרו באסטרטגיה עסקית: ניצול גל התיירות להונאות פיננסיות, הרחבת תעשיית הזנות וסחיטת עסקים ותיירים. מבחינתם, המונדיאל הוא הזדמנות כלכלית, לא זירת קרב.
לפי הערכות, הטורניר צפוי להזרים כמעט 3 מיליארד דולר לכלכלת מקסיקו וליצור יותר מ־100 אלף משרות זמניות. אולם התרומה הזו מהווה חלק קטן בלבד מהתמ"ג, בעוד המדינה נדרשה להשקעות עתק בשדרוג תשתיות.
נמל התעופה של מקסיקו סיטי סובל מעומסים כרוניים, פקקי התנועה בערים הגדולות לא נעלמו, והעומס הלוגיסטי מורגש היטב גם במהלך הטורניר.
גם המתחים החברתיים לא נעלמו. המונדיאל הפך לבמה עבור קבוצות מחאה המבקשות לנצל את תשומת הלב העולמית. בתחילת יוני פיזרו כוחות הביטחון מורים מפגינים בגז מדמיע לאחר שדרשו העלאות שכר, והם כבר הודיעו כי ימשיכו להפגין סמוך לאצטדיונים.
אליהם מצטרפות משפחותיהם של עשרות אלפי נעדרים, קורבנות מלחמת הקרטלים, שמבקשות לנצל את החשיפה העולמית כדי לדרוש תשובות מהממשלה. כך נוצר פער חד בין התדמית החגיגית שמנסה מקסיקו להציג לבין המציאות החברתית שממשיכה ללוות אותה.
החשש הגדול ביותר של הנשיאה קלאודיה שיינבאום אינו מגיע דווקא מהרחובות אלא מוושינגטון. הנשיא דונלד טראמפ ממשיך להאשים את מקסיקו בכישלון במאבק בקרטלי הסמים ובהברחות לארצות הברית. בשבועות האחרונים החריפה המתיחות בין המדינות לאחר מותם של שני פקידים אמריקאים, שזוהו כסוכני CIA, בתאונת דרכים במהלך מבצע נגד סמים בצפון מקסיקו.
הנשיאה שיינבאום הזהירה את ארצות הברית מפני מבצעים עצמאיים בשטח מקסיקו, בעוד התובעים האמריקאים הגישו כתבי אישום נגד בכיר במפלגתה על שוחד וסיוע לקרטלים, ובמקביל ביטלו האמריקאים ויזות למושלים מקסיקנים נוספים.
על רקע זה, כל תקלה במהלך המונדיאל - רחפן שיגרום לבהלה, הפגנה שתשבש את הגעת הנבחרות או חיכוך דיפלומטי כמו ההחלטה לארח את נבחרת איראן לאחר שטראמפ רמז כי ימנע ממנה לשהות בארצות הברית - עלולה להפוך לכלי בידי הממשל האמריקאי להוכחת טענתו שמקסיקו איבדה שליטה על גבולותיה.
מבחינת שיינבאום, הסכנה הגדולה ביותר אינה שער שייכבש על הדשא, אלא אירוע אזרחי או ביטחוני שיספק לטראמפ עילה לצעדים מדיניים, כלכליים או ביטחוניים לאחר סיום הטורניר.
מבחן של ביטחון, משילות וריבונות
למרות כל אלה, המונדיאל נותר גם סיפור של זהות ותקווה. בעוד התחזיות המקצועיות מצביעות על מועמדות כמו צרפת או ספרד לזכייה, ב”אקונומיסט” הציעו תסריט רומנטי אחר: גמר בין מקסיקו לפורטוגל, שבסיומו תניף המארחת את הגביע.
עבור מיליוני מהגרים מקסיקנים החיים בארצות הברית, הנבחרת הלאומית היא הרבה יותר מקבוצת כדורגל. היא סמל לזהות, לשורשים ולגאווה לאומית.
לכן, עבור מקסיקו, המונדיאל מעולם לא היה רק טורניר ספורט. הוא הפך למבחן של ביטחון, משילות וריבונות – מבחן שתוצאותיו עשויות להיות משמעותיות הרבה יותר מכל תוצאה שתירשם על לוח התוצאות. אבל לפני כל הדיונים על ריבונות, קרטלים וטראמפ, יש גם משחק כדורגל. ואם המקסיקנים רוצים להמשיך לחלום על מונדיאל היסטורי בבית, הם יצטרכו הלילה להדיח את אנגליה ולהישאר בטורניר.
