נפתלי בנט רוצה לפרק את המדינה, כמו מאסק
בחירתו של נפתלי בנט לברור בקפידה את מסריו בחודשים האחרונים די ברורה. בזמן שישראל מתמודדת עם אתגרים קיומיים - המלחמה המתמשכת, החטופים שעדיין בשבי חמאס, המשבר הכלכלי המחריף - המועמד המוביל בסקרים להחלפת נתניהו בוחר בעיקר לחזק את עם ישראל, ולקחת חלק במאבקי ההסברה. והנה, כשסוף סוף החליט להשמיע את קולו המשמעותי כראש ממשלה לשעבר עם עתיד מזהיר - זה היה כדי להביע התלהבות מ"מחלקת היעילות הממשלתית" (DOGE) של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ושותפו המיליארדר אילון מאסק, ולהבטיח להקים כזו גם בישראל.
מאחורי המילים היפות על "התייעלות" ו"חיסכון של מיליארדים" מסתתר ניסיון מסוכן לפירוק השירות הציבורי. בארצות הברית, מאסק - שחברותיו קיבלו יותר מ-20 מיליארד דולר מכספי ציבור - מוביל מהלך של הרס מוסדות ציבוריים שאמורים לפקח על פעילותו העסקית. מחלקה שמתוקצבת במיליונים רבים של דולרים מכספי משלם המיסים האמריקאי, פועלת בחשאיות מוחלטת לאחר שטראמפ העניק לה פטור מחוק חופש המידע עד 2034, ואפילו טועה בסדרי גודל בדיווחיה - כשדיווחה על חיסכון של 8 מיליארד דולר שהתברר כ-8 מיליון בלבד.
ועכשיו בנט רוצה להביא את המודל הזה לישראל. אותו בנט שמתגאה בהיותו איש עסקים מצליח, שמדבר על "רוח יזמית" ו"חדשנות", בוחר להתעלם מהעובדה שהמודל האמריקאי פוגע בראש ובראשונה במעמד הביניים ובשכבות החלשות. זה לא מפתיע - הרי מדובר באותו בנט שכיהן כשר הכלכלה וקידם מדיניות של הפרטה והחלשת העבודה המאורגנת. בנט משתמש בדוגמאות של שמירה על ציפורים נדירות כמקרי קיצון של "בזבוז ציבורי", אך מתעלם מכך שדווקא בקרב בוחריו ניתן למצוא את חובבי הטבע הגדולים ביותר של ארץ ישראל הפועלים לשימורה.
אחרי הטבח של 7 באוקטובר ראינו את המחיר הכבד של החלשת השירות הציבורי. חיילים שלא הצליחו להגיע לחזית בגלל מחסור באוטובוסים, מערכות בריאות שקרסו תחת העומס, ומערכי חירום שהתקשו לתפקד. אנחנו כבר נחשפים לכשלים מתמשכים בשיקום החברה ובמענים טיפוליים-רגשיים וקהילתיים. האסון חשף את הכשל המערכתי שנוצר משנים של הפרטה והתייעלות - כשל שעולה, וימשיך לעלות לנו, בחיי אדם. והפתרון של בנט? להחליש את השירות הציבורי עוד יותר.
מי שישלמו את המחיר הכבד ביותר הם הצעירים, שכבר היום מתמודדים עם משבר דיור חסר תקדים ויוקר מחיה בלתי אפשרי. ההורים שלהם עוד זוכרים את המדינה ההיא שידעה לקחת אחריות. אבל ילדיהם? במקום שירותי בריאות וחינוך ציבוריים, הם יצטרכו לשלם מכיסם על שירותים פרטיים יקרים. במקום דיור בר השגה, הם יופקרו לחסדי השוק החופשי. במקום הגנה על זכויותיהם בעבודה, הם יישארו חשופים לניצול. זה לא חזון של "התייעלות" - זה חזון של הפקרה חברתית.
הניסיון האמריקאי מלמד אותנו מה באמת קורה כשמפרקים את השירות הציבורי. בתוך שבועות ספורים של פעילות DOGE, מאות אלפי עובדי ציבור פוטרו או אולצו להתפטר, תוכניות חיוניות להגנה על קשישים בוטלו, ופיקוח על בטיחות במקומות עבודה צומצם דרמטית. כל זה נעשה בחסות "התייעלות", כשבפועל העלויות פשוט מועברות מהמדינה לכיסם של האזרחים.
כשבנט מדבר על "ייעול", הוא לא מספר לנו על בעלי ההון שיוכלו להשתלט על שירותים שהיו פעם ציבוריים, על החברות הפרטיות שיחליפו את המדינה בתפקידיה הבסיסיים, ועל הרווחים העצומים שיופקו מהפרטת שירותים חיוניים. הוא לא מספר על המורים, האחיות, העובדים הסוציאליים וכל אותם עובדי ציבור שמאפשרים לחברה שלנו לתפקד. הוא לא מדבר על העובדה שבישראל, בניגוד לארה"ב, אין לנו מערכת של איזונים ובלמים חזקה שתוכל למנוע את הנזק.
עמימותו של בנט בנושאים החשובים באמת לאזרחי ישראל, לעומת ההתלהבות שלו מפירוק קפריזי של השירות הציבורי, מספרת את כל הסיפור. זה לא מנהיג שרואה את טובת הציבור לנגד עיניו, אלא פוליטיקאי שמקדם אג'נדה לא מוכחת של הפרטה קיצונית שתשרת את בעלי ההון על חשבון האזרח הפשוט.
מה שבנט בוחר להתעלם ממנו הוא הקשר ההדוק בין שירות ציבורי חזק לבין דמוקרטיה יציבה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שמדינות עם מגזר ציבורי מפותח הן גם המדינות עם הדמוקרטיות היציבות ביותר. שירות ציבורי חזק מהווה משקל נגד לכוחם של בעלי ההון, מבטיח שוויון הזדמנויות, ומספק שירותים חיוניים לכל האזרחים - ללא קשר ליכולתם הכלכלית. פירוק מכוון של השירות הציבורי אינו רק איום על רמת החיים של אזרחי ישראל, אלא גם על חוסנה הדמוקרטי של המדינה.
ישראל צריכה חיזוק של השירות הציבורי, לא פירוק שלו. היא צריכה השקעה בתשתיות ובשירותים חברתיים, לא קיצוצים והפרטה. היא זקוקה למנהיגות שמבינה שמדינה חזקה היא לא נטל, אלא המפתח לחברה צודקת ומשגשגת. מה שבנט מציע זו לא התייעלות - זו קפיטולציה של המדינה מתפקידה המרכזי לדאוג לאזרחיה. העובדה שזה הנושא היחיד שבו בחר לשטוח בהרחבה את משנתו ולספק סביבה הצהרת בחירות של ממש - מעידה על סדר העדיפויות המעוות שלו, ועל הסכנה האמיתית שהוא מציב לעתיד החברה הישראלית.
איתמר אביטן הוא יו״ר סיעת הבית החברתי וראש אגף אסטרטגיה בהסתדרות
