הבטחות בלי כיסוי: הפופוליזם הכלכלי במערכת הבחירות
השיח הכלכלי נדחק בשנים האחרונות לשוליים. הטראומה מהשבעה באוקטובר, המלחמות מול עזה, לבנון, סוריה, תימן ואיראן שכולן עדיין פתוחות, המתיחות בגדה, הוויכוח על חוק הגיוס, והמהפכה המשטרית השתלטו על סדר היום הציבורי, ושאלות כמו יוקר המחיה ומשבר הדיור נותרו ללא מענה. למעשה, במערכת הבחירות הנוכחית רק אדם אחד מעלה את הנושא הכלכלי לראש סדר היום: ירון זליכה. לכן מן הראוי לבחון מה הוא טוען והאם אלה פתרונות אמיתיים או הבטחות שווא.
עיון במצע שירון זליכה פרסם מגלה שלל טענות פופוליסטיות. המחקר הכלכלי מגדיר מנהיגים פופוליסטיים כמי שמזהים אויב, ומתחייבים להילחם בו למען האזרח הקטן. למשל חואן פרון צייר את הגרינגוס האימפריאליסטים כמי שפוגעים בכלכלת ארגנטינה, הוגו צ'אבס תקף בחריפות את האליטות הכלכליות והפוליטיות ששלטו בוונצואלה לפני עלייתו לשלטון, וויקטור אורבן האשים את ג'ורג' סורוס ואת הפקידים בבריסל בבעיותיה הכלכליות של הונגריה. מאמר שפורסם ב-2023 מראה שלמרות ההבטחות שהם מפזרים, מנהיגים פופוליסטיים פוגעים קשות בכלכלה. במדינות בהן פעלו מנהיגים פופוליסטים, מימין ומשמאל, ירד התוצר לנפש בהדרגה בהשוואה למדינות דומות שלא חוו פופוליזם, כאשר הירידה מסתכמת כעבור 15 שנים בלמעלה מ-10% בממוצע.
כמו פופוליסטים אחרים, גם ירון זליכה מצייר אויב שבו הוא ילחם: המונופולים. לפי המצע שלו, המחירים בישראל הגיעו לשיאים חדשים, משום ש"ישראל הפכה לגן עדן למונופולים, ליבואנים בלעדיים, לבנקים ולבעלי הון ובמקביל הפכה לגיהינום עבור זוגות צעירים המבקשים לבנות לעצמם עתיד". הפתרון הוא "הנהגה כלכלית חזקה שלא נרתעת מעימות עם בעלי ההון, ופועלת למען הציבור הרחב, הלא מוגן". כלומר פופוליזם במיטבו.
זליכה כבר הצהיר בעבר שיש לו את האומץ "לפרק מונופולים". האם יש כאן פתרון אמיתי? ובכן, נניח שיש יבואן בלעדי של שני מוצרים, א' ו-ב'. אם נפרק אותו לשניים, נקבל שני יבואנים בלעדיים: אחד של מוצר א' והשני של מוצר ב'. איך זה עוזר לצרכנים? כדי לפתור את הבעיה צריך לעודד תחרות לשני המוצרים, ולא לפרק פעילות לשניים. למעשה אם פעילות משותפת של א' ו-ב' חוסכת עלויות, הפירוק רק יביא לכך שבמקום מונופול אחד יעיל נקבל שני מונופולים לא יעילים. כדאי גם לזכור שפירוק חברות איננו תרופת פלא. ב-2015 אילצה רשות התחרות את נשר, שהייתה מונופול מוכרז בתחום המלט, למכור את המפעל שלה בהר טוב כדי לייצר תחרות בייצור מלט. שמונה שנים אחר כך, קרסה חברת מלט הר טוב והמפעל נסגר. ב-2017 אישרה רשות התחרות את רכישת ניו פארם בידי שופרסל בכפוף למכירת 11 סניפים לגורם פרטי שיקים רשת פארם מתחרה. הרשת שקמה, סמארט פארם, קרסה תוך שנתיים.
סימן היכר נוסף של פופוליזם הם פתרונות קלים ומפתים לבעיות קשות ומורכבות. דוגמה אחת להצעה כזו במצע של זליכה היא ההצעה להפחית את המע"מ ואת מסי ההכנסה והחברות, ולממן את ההפחתה בעיקר מ"ביטול הסבסוד והטבות המס לטייקונים ולחברות הגדולות ומההתייעלות המאסיבית שאנו מתכננים לבצע בתקציב המדינה". נשמע מצוין: הטייקונים ישלמו יותר וזוגות צעירים ישלמו פחות. אלא מאי? ביטול הסבסוד והטבות המס לטייקונים וחברות גדולות יניב סכומים נמוכים בסדרי גודל ממה שנדרש למימון הפחתה משמעותית במע"מ ובמיסי ההכנסה והחברות. למשל, לפי תחזית האוצר, מס מינימלי שהוטל על חברות רב לאומיות מכוח חוק שעבר בכנסת בדצמבר 2025 יכניס לקופת המדינה 3.5 מיליארד שקל החל ב-2028. בדומה, נתוני הלמ"ס מראים שחברות קיבלו בשנת 2023 הטבות מס לעידוד מו"פ, שאותן זליכה מציע לבטל, בסכום של 6.8 מיליארד שקל. סכומים אלה בטלים בשישים לעומת סך הכנסות המדינה ממע"מ שצפויות לעמוד ב-2026 על 170 מיליארד שקל, וההכנסות ממיסי הכנסה וחברות שצפויים לעמוד על 288 מיליארד שקל. בפרט, זליכה מציע להפחית את המע"מ בשליש: מ-18% ל-12%. מדובר על הקטנת הכנסות המדינה ממיסים בסדר גודל של 56 מיליארד שקל. איזה הטבות מס לטייקונים ניתן לבטל כדי לממן סכום כזה?
פרופ' יוסי שפיגל
(ללא)
דוגמה שנייה היא ההבטחה של זליכה להקים בנק פרטי חדש. גם הבטחה זו נשמעת מצוין עד שנזכרים שכבר בחודש מרץ עברה בכנסת רפורמה לפתיחת שוק הבנקאות לתחרות ולהקמת בנקים קטנים חדשים. כלומר הוא מציע לפתור בעיה שכבר יש לה מענה. פרט לכך, בשנים האחרונות העניק בנק ישראל רישיון לשני בנקים חדשים, וואן זירו ואש. הראשון הושק ב-2022, אך נכון להיום נתח השוק שלו מזערי והוא צובר הפסדים כבדים, והשני טרם החל לפעול למרות שקיבל רישיון כבר בסוף 2022. למה זליכה חושב שהבנק שהוא יקים יהיה יותר מוצלח?
דוגמה שלישית היא ההצעה של זליכה להוריד את מחירי הדירות בישראל בהדרגה על ידי "מדיניות כלכלית שתפעל להאיץ את הצמיחה של המשק הישראלי ולכן תייצר הזדמנויות השקעה אלטרנטיביות למשקיעים שיוציאו אותם משוק הדיור." כלומר, הוא טוען שמחירי הדירות גבוהים משום שלמשקיעים אין אלטרנטיבות השקעה. האמנם? ובכן, בחמש השנים האחרונות הבורסה בתל אביב עלתה בכ-100%, ומי שהשקיע דווקא בבורסה בניו יורק נהנה מעלייה דומה. הפריחה בתחום הבינה המלאכותית יוצרת כיום שלל הזדמנויות השקעה בהייטק, בשבבים, במרכזי נתונים, ובאנרגיה. העדר הזדמנויות השקעה איננו יכול להסביר את מחירי הדיור הגבוהים כפי שזליכה טוען.
ואיך זליכה מציע להאיץ את הצמיחה? ובכן כבר שנים רבות הוא טוען שאם נעודד את הצריכה הפרטית, המשק יצמח, יהיו הזדמנויות השקעה, ולכן משקיעים לא ישקיעו בדירות ומחירן ירד. אלא שטענה זו דומה לטענה שכדי להתעשר צריך להתחיל לקנות יותר. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שמי שרוצה להתעשר צריך להשקיע בעסקים ולפתח אותם ולא להוציא את הכסף על קניות. הדבר נכון גם למשק כולו: כדי לצמוח צריך להשקיע בהון פיזי ואנושי, בתשתיות, ובמחקר ופיתוח. הגדלת הצריכה הפרטית רק תקטין את המשאבים הזמינים להשקעות ולכן תפגע בצמיחה.
באתר המפלגה הכלכלית של זליכה נכתב כי הוא מונה לחשב הכללי במשרד האוצר ב-2003, "והיה במידה רבה המוח מאחורי התוכנית הכלכלית של בנימין נתניהו, שהצילה את כלכלת ישראל והזניקה אותה שנות דור קדימה". לכאורה הישג מרשים, אלא שיש בעיה עם לוחות הזמנים: זליכה התמנה לתפקיד החשב הכללי רק באוקטובר 2003, בשעה שהתוכנית פורסמה כבר במרץ 2003, כשנתניהו התמנה לשר האוצר, ואושרה בכנסת במאי 2003. בעיה דומה עם לוחות זמנים מתעוררת גם בקשר לחלקו של זליכה ברפורמת הסלולר שלדבריו הוא יזם כבר בשנת 2000, ואילו משה כחלון רק יישם. אלא שהרפורמה גובשה רק ב-2010, ויצאה אל הדרך ב-2011, שלוש שנים לאחר שזליכה סיים את תפקידו באוצר. למעשה, לפי הידוע, חלקו של זליכה ברפורמת הסלולר הסתכם בחוות דעת כלכלית שכתב עבור חברת פרטנר ובה טען שדמי הקישורית צריכים לרדת במידה מתונה הרבה יותר ממה שירדו בסופו של דבר.
ניתן להמשיך אבל הרעיון ברור: מלחמות באויבים שזליכה מצייר ושלל הצעות פשטניות לבעיות מורכבות לא יועילו. גם לא דברי רהב. ישראל עברה ארבע שנים קשות, והיא זקוקה כעת לריפוי. למנהיגים צנועים שהם אנשי מעשה ובאים לשרת את הציבור, ולא למנהיגים שמפזרים שלל הבטחות ללא כיסוי. ישראל זקוקה כיום ליותר סחורה ולפחות שיווק. כדאי לזכור את זה כשהולכים לקלפי.
פרופ' יוסי שפיגל, הפקולטה לניהול ע"ש קולר, אוניברסיטת תל אביב, הנשיא היוצא של האגודה הישראלית לכלכלה
