מזכר ההבנות עם איראן מעלה את פרמיית הסיכון ויקפיץ את תקציב הביטחון
ההסכם המסתמן כבר משפיע על השווקים: השקל נחלש והמשקיעים נערכים למציאות ביטחונית חדשה. במערכת הביטחון מתגבשות הנחות היסוד לדרישות מתקציב 2027 עם זירות רבות פתוחות שאינן בדרך לסיום. המשמעות: הוצאות ביטחון גבוהות יותר, אי־ודאות כלכלית ממושכת ולחץ גובר על תקציב המדינה
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן משאיר את מדינת ישראל עם סימני שאלה ביטחוניים, וסימני שאלה ביטחוניים משפיעים על תקציב הביטחון, על ההשקעות, על השקל ובעצם על הכלכלה כולה. מזכר ההבנות הנוכחי אינו עוסק כלל בטילים שברשות איראן, אינו מספק את ישראל מבחינת הטיפול בסוגיית הגרעין, וצפוי לחזק את איראן מבחינה כלכלית ולהגדיל את תקציב הביטחון. את ההשלכות על הכלכלה הישראלית מוקדם עדיין לצפות בצורה מדויקת, אבל כבר עכשיו אפשר להבחין במשמעויות הראשוניות של המצב הביטחוני החדש.
1 ראשית, אפשר לראות שהשקל נחלש מול הדולר. לאחר ששער החליפין הגיע ל־2.8 שקלים לדולר, הוא עלה אמש ל־3 שקלים לדולר. מה שמעניין במיוחד בהיחלשות השקל במהלך חודש יוני הוא שהיא אינה תואמת את מה שהיינו מצפים לראות. בדרך כלל יש מתאם חזק בין שוק ההון האמריקאי לבין הדולר: כש־S&P 500 עולה, השקל מתחזק, וכשהוא יורד, השקל נחלש. במהלך השבוע שבין 10 ביוני ל־18 ביוני התחזק מדד S&P 500, אך השקל לא התחזק. הדבר בלט במיוחד בימים שלאחר 14 ביוני, מועד ההכרזה על ההסכם עם איראן.
מה זה בעצם אומר? באופן המיידי, המשמעות היא שהביקוש לשקלים ירד. מבחינה מהותית, המשמעות היא שהמוסדיים, ככל הנראה, החליטו להגדיל את החשיפה למט"ח. כזכור, המוסדיים הגדילו את החשיפה למט"ח באופן עקבי במהלך שנת 2023, מרמה של 15.7% מהתיק לרמת שיא של כ־23.9% בסוף 2024. מאז החל תהליך של הפחתת החשיפה למט"ח, ככל הנראה מתוך אמון בשקל, עד שבמרץ 2026 (הנתון הזמין האחרון) הגיעה החשיפה של המוסדיים למט"ח ל־19.1%.
בחודשים האחרונים הבחירה של המוסדיים לשמור על רמת חשיפת מט"ח מסוימת היא שהשפיעה על שער החליפין כשהיו עליות בבורסה האמריקאית (כשיש עליות, שווי הנכסים הדולריים עולה ותופס שיעור גבוה יותר מסך הנכסים). אלא שמאז ההסכם המתגבש בין ארה"ב לאיראן החליטו המוסדיים, בעקבות המצב הביטחוני החדש, להעלות מעט את רמת החשיפה לדולר ולהקטין את החשיפה לשקל. זו כנראה הסיבה שאף על פי שהבורסה האמריקאית עלתה, ולכאורה היה צורך "לקנות שקלים" כדי לשמור על רמת חשיפה קבועה, החליטו המוסדיים שלא לגדר ולהגדיל את החשיפה למט"ח.
עדיין מוקדם לדעת, אבל בשוק מעריכים שלא מדובר רק במוסדיים, אלא גם בהאטה כוללת בתנועות ההון לישראל. לשם הדוגמה, ניתן לראות שיש עלייה מתונה בפרמיית הסיכון של ישראל מאז 14 ביוני. העלייה בשלב זה זניחה, אבל היא מסמלת שינוי מגמה: השווקים מפנימים כי התרחיש האופטימי של חזרה לרמת פרמיית סיכון נמוכה מזו של סוף 2022 (ב־2023 פרמיית הסיכון עלתה מעט בגלל הרפורמה המשפטית) כנראה רחוק מכפי שנדמה היה. למעשה, ישראל חוזרת למציאות שבה האיום האיראני הוא פעיל ומרכזי — ובתנאים מורכבים יותר, בשל שלושה היבטים: המחויבות של האמריקאים לסוגיה האיראנית שונה מבעבר; איראן כבר אינה נרתעת מעימות ישיר עם ישראל; והמצב הכלכלי של איראן צפוי להיות טוב יותר מבעבר.
2 השקל הנחלש כשלעצמו הוא דווקא בשורה טובה לכלכלה הישראלית בכלל, ולמגזר ההייטק וליתר היצואנים בפרט. אבל, כאמור, הסיבה להיחלשותו פחות מעודדת — והיא המצב הגיאו־פוליטי של ישראל. אף על פי שזה נראה טריוויאלי שיש קשר בין המצב הביטחוני לבין הכלכלה, חשוב להסביר את מנגנוני הקשר. מנגנון אחד הוא המנגנון הכללי — שינוי הסנטימנט כלפי הכלכלה. זה לא תמיד רציונלי: פחדים לא מוגדרים מהעתיד גורמים למשקיעים לסגת מישראל ולמוסדיים להקטין את החשיפה לשקל. המנגנון השני הוא אי־הוודאות והחששות הקונקרטיים מסבבי לחימה נוספים וממחסור בכוח אדם בשל שירות מילואים, שגורמים לחברות לדחות החלטות השקעה ולצרכנים לדחות החלטות צריכה. המנגנון השלישי הוא שעלייה בסיכון המדינה פירושה גם עלייה בסיכונים התקציביים שלה (כגון הגדלת תקציב הביטחון), ולכן גם עלייה בעלויות המימון של כלל החברות, שכן הריבית שחברה ישראלית משלמת נגזרת מהריבית של מדינת ישראל.
3 לכן, כעת כל העיניים נשואות לתקציב הביטחון ולדיונים בין משרד האוצר למשרד הביטחון. נתחיל בחדשות הטובות: במערכת הביטחון עדיין לא דורשים כסף נוסף בעקבות ההסכם המסתמן בין איראן לארה"ב. שם סבורים שתוכנית ה־350 מיליארד שקל לעשור, שגובשה בראשי פרקים עוד לפני ההסכם, נותנת מענה גם למציאות החדשה. מנגד, החדשות המורכבות יותר הן שתוכנית ה־350 הפכה כמעט לעובדה מוגמרת. כעת ברור לכולם שישראל צריכה להיערך ל"מלחמה חזרתית" עם איראן. ההיערכות הזו כוללת בניין כוח מסיבי בתחומים רבים. לכלכליסט נודע כי ראש המטה לביטחון לאומי החדש, שמואל בן עזרא, הוא דמות דומיננטית בבניית תקציב הביטחון החדש ובגיבוש ההסכמות בין האוצר לבין מערכת הביטחון. עוד נודע כי בן עזרא מנסה לאחד את הדיונים על תקציב ההתעצמות (350 מיליארד שקל לעשור) עם התקציב השוטף של 2026 ו־2027.
עוד בטרם יגיעו הצדדים להסכמות על פריסת תקציב ה־350, משרד הביטחון ומשרד האוצר יצטרכו להגיע להסכמות על תקציב 2026. כידוע, הצדדים מתווכחים על כ־40 מיליארד שקל — האם התקציב יעמוד על 144 או על 184 מיליארד שקל. לכלכליסט נודע כי הצדדים קרובים מאוד להסכמות לגבי תקציב 2026. באוצר אומרים כי אם לא תהיה התפתחות ביטחונית מפתיעה, ניתן יהיה לממן את התוספת לתקציב הביטחון בלי לפתוח מחדש את תקציב 2026 בכנסת. מבחינת האוצר, פתיחת התקציב היא מוצא אחרון.
לגבי תקציב 2027, יש שאלה עקרונית כיצד ייראה בסיס התקציב. לכלכליסט נודע כי בכל מקרה מערכת הביטחון לא תוכל להוציא 35 מיליארד שקל להתעצמות כבר בשנת 2027, ולכן בצה"ל לא ידרשו סכומים גדולים מתוכנית ה־350. הם יסתפקו ב־4-3 מיליארד שקל מהתוכנית, אך יבקשו מהאוצר הרשאה להתחייב בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים כבר ב־2027. יש גורמים בממשלה שמביעים אופטימיות כי תקציב הביטחון לשנת 2027 ייסגר יחסית בקרוב, וכי הפער העיקרי הוא רק היקף ימי המילואים החזוי לאותה שנה. מנגד, יש מקום לחשש שאם הסיכום לגבי 2027 לא יהיה לשביעות רצון האוצר, הוא יעדיף שלא לאשר אותו ולהמתין לממשלה הבאה.
4 אם נניח בצד את המלחמות בין משרדי הממשלה, התמונה האסטרטגית־כלכלית ברורה: תקציב הביטחון לא יחזור לרמות של שנת 2022, ערב המלחמה. אומנם יש במערכת הביטחון מי שמבטיחים שתקציב הביטחון ב־2027 לא יגיע ל־140 מיליארד שקל, אך גם אם זה נכון, מדובר בנחמה נקודתית, הנובעת מכך שתוכנית ה־350 אינה נפרסת באופן שווה לאורך כל העשור. בסופו של דבר, הכיוון האסטרטגי הוא הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, ואם בממשלה לא יהיו גורמים שיבינו את החשיבות של גירעון נמוך ושל יחס חוב־תוצר נמוך, התקציב ימשיך לתפוח בשנים הקרובות.
התמונה האסטרטגית החדשה היא שלישראל יש זירות רבות פתוחות — איראן, לבנון, סוריה, עזה ויהודה ושומרון — ואף אחת מהן אינה נראית בדרך לסיום, בניגוד למה שנראה היה לפני כמה חודשים. כל זירה מחייבת אלפי חיילי מילואים ומיליארדי שקלים בשנה. בנוסף, הלחימה עם איראן עברה לרובד גלוי ויקר בהרבה, הן מבחינת ההתקפה והן מבחינת ההגנה. במקביל, יש להניח שעולם המבצעים המיוחדים רק ילך ויתעצם בשנים הקרובות, על רקע התחזקות איראן והיחלשות הבריתות הבינלאומיות. ולבסוף, העובדה שישראל צריכה להתחיל לחשוב בכל זירה כיצד תפעל לבדה צפויה גם היא לייקר את תקציב הביטחון בעשרות מיליארדי שקלים. ישראל זקוקה להנהגה שתזכור כי יחס חוב־תוצר נמוך הוא צורך ביטחוני לא פחות ממערכות נשק, ורק כך תהיה מסוגלת לתעדף גם את הדרישות המוצדקות של מערכת הביטחון.
