הוצאות הביטחון
בור ללא תחתית
17 שעות של חילופי מהלומות בין ישראל לאיראן השבוע עלו למשלם המסים הישראלי לא פחות מחצי מיליארד שקל. הסכום העצום הזה מימן את טילי היירוט ששוגרו אל הטילים הבליסטיים שמשמרות המהפכה כיוונו לעבר ישראל, ואת טילי האוויר־קרקע ששיגרו בתגובה מטוסי חיל האוויר לעבר מטרות באיראן.
מאז שמלחמת איראן השנייה פרצה בסוף פברואר היא עלתה לישראל כ־47 מיליארד שקל ונראה שאין מדובר במספר סופי. כל יום בתוך "הפסקת האש" שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כופה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, עולה לישראל כ־100–130 מיליון שקל וצה"ל מזהיר שהוא לא יעמוד בכל משימותיו בזירות הרבות והבוערות אם תקציב הביטחון לא יעודכן בדחיפות, שוב, והפעם לסכום האסטרונומי וחסר התקדים של 188 מיליארד שקל.
מלחמות הן סיפור יקר, והקופה שרושמת כל כדור וכל פצצה כבר מתרוקנת. כשיוצאים שוב ושוב לאותן מלחמות בלי שהוצבו להן יעדים הגיוניים ואסטרטגיה סדורה, הן כבר הופכות להיות צרות מדממות ומרוששות. איש לא יופתע אם 2026 תסתיים עם תקציב ביטחון שמחליף קידומת של 200 מיליארד שקל. את המחיר הזה ישלמו אזרחי ישראל עוד שנים קדימה. // יובל אזולאי
טלי גוטליב
גיבוי נגד המדינה
בדומה לפרשות ביטחוניות אחרות כגון הבילד, קטארגייט והצוללות, גם חשיפת זהותו של בכיר בשב״כ בידי ח״כ טלי גוטליב היא דוגמה מובהקת לפגיעה בביטחון המדינה. אלא שכמו במקרים האחרים שהוזכרו זו פגיעה ייחודית: כזו שהאחראים לה זוכים לגיבוי פוליטי מיידי משום שהם חלק מהשלטון. מעולם לא תמכו כל כך הרבה ימנים־על־מלא בפגיעה בארצם רק משום שהפוגעים בה הם נציגיהם בממשלה ובכנסת.
השבוע הגיע תורם של נציגי הקואליציה בוועדת הכנסת לתמוך בגוטליב בדיון על הסרת חסינותה. גוטליב הסבירה מדוע סיכנה את חייו של איש שב"כ – בגלל היותו בן זוגה של שקמה ברסלר, שלשיטתה הובילה סרבנות שהחלישה את המדינה, וכן משום שלטענתה הקונספירטיבית שב"כ הסתיר את איום המתקפה הרצחנית של חמאס מראש הממשלה.
אלא שהסיפור פשוט בהרבה. גוטליב סיכנה את חייו של איש שב"כ בכוונת מכוון רק משום שהוא בן זוגה של פעילת מחאה. על הדרך היא גם הראתה שתפיסת המציאות שלה רופפת בכך שהתעקשה שהדיווחים על הקונספירציה לכאורה שהיא ייחסה לבן זוגה של ברסלר הם אמת לאמיתה כיוון שהופיעו באתר מטורלל. איש מחבריה לא חשב שיש פסול במעשיה, ואם חשב כך — שתק. כאלה הן פני הימין הישראלי כמה חודשים לפני הבחירות. והכל למען הפריימריז של גוטליב והבריחה מאחריות של נתניהו. // משה גורלי
רפורמת הכשרות
דרוש שינוי בזק
במחטף של הרגע האחרון מקדמת הקואליציה עבור ש"ס את חוק ביטול רפורמת הכשרות. הרפורמה היתה אמורה ליצור תחרות ולהפחית את יוקר המחיה. חישובי "כלכליסט" מראים שעלות שוק הכשרות מגיעה לכ־5 מיליארד שקל בשנה, מהם כמיליארד שנובע ישירות ממונופול הרבנות הראשית.
חוק ביטול הרפורמה לא מיועד לחסום כשרות חילונית או רפורמית. עיקר מטרתו היא לחסום כשרות של רבני צהר, ארגון רבנים אורתודוקסי שמציב אלטרנטיבה לרבנות הראשית. זו עוד הוכחה שאין לחקיקה שום קשר להלכה אלא רק לג'ובים וכוח. כיום ישנם כ־5,000 משגיחי כשרות וש"ס רוצה להבטיח שהיא תמשיך לשלוט במאגר הג'ובים הזה.
הטעות של יוזם הרפורמה, השר לשעבר מתן כהנא, היתה שהוא נתן למערך הכשרות שנה להיערך לשינויים, ועד שאלו יצאו לפועל הממשלה נפלה. בממשלת השינוי הבאה יהיה צריך ליישם אותה מחדש במהירות הבזק. // שחר אילן
בנק ישראל
דיווח לאוצר אינו בחירה
בנק ישראל הודיע השבוע שהוא התערב במסחר במט"ח ורכש 801 מיליון דולר. ההתערבות לא נועדה להשפיע על שער הדולר אלא להבטיח את הפעילות התקינה של המסחר במט"ח. באופן אגבי כמעט התברר כי בבנק לא נוהגים לעדכן באופן מסודר את שר האוצר על רכישות מט"ח, וזאת בניגוד להוראה בחוק.
לא מדובר במזימה, אלא בנורמה רבת־שנים שבה נהוג להסתפק בעדכון בעל פה במפגש שבין השר לנגיד. עם זאת, חשוב לזכור שחוק בנק ישראל הוא מלאכת מחשבת שנועדה להבטיח את שמירת העצמאות של הבנק המרכזי למשך שנים, ומשום כך נכון וראוי שהבנק ימלא את הוראת החוק כלשונה ובאופן מחמיר. תנו לקיסר את אשר לקיסר, אלו בדיוק הדברים שמבטיחים את עצמאות הבנק. // שלמה טייטלבאום
בין תגמול טוב לתגמול רע, נקלענו לספקטרום התגמול הרוטיני
משחקי התגמול במשולש איראן־חזבאללה־ישראל הזכירו שוב שמבחינת רוב הישראלים, תגמול הוא לא ספקטרום. הוא תמיד יהיה לבוא בהכי טוב, או בהכי רע. לפנק את הטובים, או לנקום באויבים. חיילים ומילואימניקים מקבלים תגמול, חיילים ומילואימניקים יוצאים לפעולות תגמול. זה תמיד נקודתי — הטבות מיוחדות למשרתים, למשל, עוזרות להם קצת, אבל לא פותרות את בעיית השחיקה ולא מתמודדות עם הבעיה המבנית של מחסור בכוח אדם בצבא הישראלי. ופעולות התגמול ההן בשנות החמישים היו, בטווח הארוך, חסרות משמעות, ולא באמת בלמו התקפות עלינו. מתנה קטנה או נקמה קטנה, הן תמיד נבלעות בתמונה הגדולה.
מהבחינה הזאת, כל התגמולים מהקצה הזה או הקצה ההוא דומים בעצם לכל התגמולים שבאמצע, אלה שמסתתרים בכל מיני שורות לא ברורות בתלוש המשכורת או בדו"ח הפנסיה. אפור, שגרתי, אוטומטי, ואין לנו הרבה מושג מה הוא אומר. וכמו במשכורת או בפנסיה, גם התגמולים האיראניים־לבנוניים־ישראליים נהיים רוטינה כמעט שקופה — אבל מצטברים בקופת המועקה הישראלית, ב"חיסכון" הנפשי שנאלץ לצבור כל מי שרק מנסה לחיות כאן. // דור סער־מן
